לגור אתם למרות חששותיה של סול שלושתנו הסתדרנו נהדר בפנטהאוז. סול הייתה מאושרת בחדרה הגדול והיפה, ואני הרגשתי נוח מאוד בחדרי. גם נועם לא התלונן, אבל הוא הרי לא מתלונן אף פעם על שום דבר חוץ מאשר על מירי - המפלצת הסקסית שלנו. המשכתי להעריץ את סול בסתר.

שכמו תמיד אני לא בטוחה שהוא שייך לפורום הזה אבל הוא לא שייך גם לאחרים בכל אופן אני מקווה שתהנו ממנו.

מעט רהיטים, קירות מתקלפים, חלונות מטונפים נטולי וילונות, כיור מלא כלים ורצפות דביקות. זה הרושם הראשון שאני מקבל ממקום מגוריו וליבי שוקע באכזבה.

לפעמים זה לא הולך. לפעמים נדמה שהכל תקוע ללא תקנה. אני יודע, יש במערכות יחסים עליות וירידות. כולם אומרים שצריך סבלנות, אבל אני לא אדם סבלני, אני מודה. אחרי שחזרנו מהטיול הפתעה הזה בחו"ל עברנו תקופה קשה, אפילו מאוד. אני האשמתי את עצמי והוא את עצמו.

אשכנזים מתים לכל דבר יש צד אפל. גם ביחסים שלנו - הזוגיות שלנו, כמו שקוראים לזה היאפים – יש, כמו לירח, צד מואר וצד חשוך. טוב, אולי לא ממש חשוך, אבל בודאי אפל. אולי זה אצל כל הזוגות, אבל אני יכול לדבר רק עלינו כי זה מה שאני מכיר.

הוא לא סובל לראות אותי גולש באינטרנט. "שוב אני צריך להתחרות בגולם הזה?" הוא מזעיף פנים. רגיל שכל תשומת ליבי נתונה רק אליו. כשהתחלתי לכתוב הוא העווה את פניו בבוז. הוא איש המספרים וההגיון, חסר סבלנות למעשיות שלי, משתעמם מקריאה.

תתחבר לצד הנשי שלך "אני לא מסכים." מחיתי בזעם, "למה שאני אעשה דבר כזה זה טפשי ? ואף אחד לא יאמין לי בין כה וכה." "תראה." אומר א. בקול רך שמסתיר את קוצר רוחו ההולך ומתגבר, "גם אם אף אחד לא יאמין הם לא יוכלו להוכיח כלום. זה מה שיפה בניקים." "אני לא מוכן ודי."