כן. השנה יגיע זמני. אני מתבונן בה. בת גילי היא וכבר מנהיגת הלהקה. חכמה היא. יודעת לחפור ארנבים ממחילתם, הלהקה סומכת עליה. כתף לכתף ארוץ לצידה במשעולים.

בצד החדר, על שולחן פשוט, עם פורמייקה בצבע ירוק בהיר-מונח אובייקט. אני מתבונן בו היטב. פרופ´ אהרוני כידוע, לא ´לוקח שבויים´ . "מה בדיוק אתה רואה על השולחן?- שאל וכרגע, אני דיי בטוח שהתשובה שלי לא תמצא חן בעיניו.

היא אומרת משחקים שקופים אינם מסוכנים ואז הזגוגית תישבר תתפזר לגבישים לרסיטל רסיסים

היא אומרת משחקים שקופים אינם מסוכנים ואז הזגוגית תישבר תתפזר לגבישים לרסיטל רסיסים

רציתי ללטף עם כנפי פרפרים אמרה לי תכיש אוהבת לדהור על הכביש הוצאתי לשון מפוצלת עם לב אבן גיר ציירתי סימן בחיוך גלי מתומן. זה כל כך מתיש להיות לב רוצה את הארס בדם מגדל קלפים ותהום אולי גם קצת יין אדום.

מגיל צעיר חשתי שאיני כאחד האדם. כמעט בלתי ניתן לחוש בכך, סיפרה לי אמי, אז באותו הערב בו נפרדנו. מעין איכות שונה חמקמקה כמו הדם השוצף בעורקי, דם אדום ונפלא. אבל אני מקדים את המאוחר.

שמי אינו ידוע, בארצות הכאב קוראים לי לעיתים 'מאסטר'. בארצות השמחה קוראים לי לפעמים 'מורה הדרך'. אין יודעים מאין באתי, יש אומרים שנוצרתי יש מאין ויש אומרים שנוצרתי יש מגשר. דבריי כעת סתומים.