לאחרונה אני מריצה את כל מאהביי ומנסה לספור. זונה :). לא את כולם זכרתי ישר בשם, זכרתי אותם לפי הכותרת שליוותה אותם בשיחות סלון אצלי בבית עם חברות. לא צריך להלאות את חברותיי בכל השמות אז הסתפקתי ב"נוו זה המשורר..!" או "ההוא התייר" וכך הן יכלו לעקוב אחר מסע ההרס העצמי שלי (די באדיקות יש לציין ) , בעודי מפרטת עליו בשעשוע.
לענייננו, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מ"הכלוב" . בלבלתם אותי לגמרי, הוצאתם את הקסם מהבדסמ , או שאני ייחסתי לו קסם שלא קיים . אבל בתקופה כזו בא לי סתם לכתוב.לא ממש אכפת לי אם זה קשור או לא קשור לבדסמ או לתחושותיי בהקשר זה.
אז הנה סתם פלטפורמה על מנת לכתוב את שורת המאהבים שלי עד פה ,סתם כי בא לי. סתם כי יש בי תקווה קטנה שזה ייתן לי איזה קו מנחה להמשך או יפתור לי איזו שאלה שאני מנסה לענות עליה כבר זמן מה, על איך הגעתי לכאן, וכמה למאהבים שלי היה תפקיד בעיצוב האני המיני והאוהב או הכנוע שלי..רציתי לסכם אותם כבר הרבה זמן..
אחרי שנשבר לי הזין מהגברים סביבי החלטתי לפתוח טינדר לאיזו תקופה. אתם יודעים, היתרון או החיסרון של הטינדר הוא שיוצא לך לדבר עם או לפגוש אנשים שבחיים לא היית פוגשת בשגרת החיים הרגילה שלך.אנשים שמסלול החיים שלהם מקביל לשלך, שונה לחלוטין , בלי שום חברים משותפים או תחומי עניין... כן. זה היופי בטינדר. הוא מוצא לך מאצ'ים על פי חישובי מרחק. כמה רומנטי.
_________________________________________________________________________________
הילד השוודי
השוודי הוא אחד מהם. מישהו שאילולא הטינדר כנראה שמעולם לא הייתי פוגשת. אבל הוא היה חמוד וחתיך ושרירי והיה לו חיוך נערי כזה ועיניים טובות. והוא אהב לרדת.כלכך אהב לרדת. דמיינו אותי מתרפקת בערגה חח...:)
היה לנו איזה דייט גנרי בגבעתיים ממש במקרה ליד הדירה שלו, דיברנו רק באנגלית אחד עם השנייה מה שהפך את הדייט הזה לעוד יותר מקרי והזוי. הוא אוהב את ישראל. איך אני אוהבת את אלה שבאים מחו"ל ונורא אוהבים את ישראל. איך הם מאוננים על הדגל ועל ביבי ועל ציונות. וכשהם גומרים, כל הבורות שלהם משפריצה החוצה בצורה של עלה של זית. כמה יפה ככה טיפש הוא היה. השוודי. אז רציתי שיפסיק לדבר. באמת, כי "אתה נראה טוב, אל תהרוס לעצמך."
עלינו אליו לדירה ,שם הייתי צריכה להסביר לכל אחד מהשותפים שלו, באנגלית, מי אני ואיך הכרנו.
"we met on tinder" אני מדגישה את הדיקציה בקול מוגזם כמו שמדברים לילד קטן. "he's gonna fuck me later if thats ok with you"
מאסתי בחקירות שלהם ועליתי לגג של הדירה לעשן סיגריה.
הוא עלה אחריי והביא איתו רמקולים. הייתי צריכה ללמד אותו מה באמת שומעים בסיטואציות כאלו מכיוון שהפלייליסט שלו היה מורכב מאייל גולן ופאר טסי. זה מה שהכירו לו בצבא הוא ניסה לתרץ לי ..
כשאני מרגישה שאין מוצא מדברים כאלה, אני מתחילה להתיישב על הבחור ולנשק אותו. אני כופה על עצמי ועליו את הכימיה או את האינטימיות הזאת כדי לפחות לנסות ולהרגיש מורווחת מהסיטואציה.
פתאום אני קולטת, שגם השוודי וגם הבחור לפניו היו ברירות מחדל. אני אשכרה יודעת ואומרת בריש גלי כמה תמיד ידעתי מי היה סתם ומי היה לא טוב עבורי ובכל זאת אני מוצאת את עצמי יושבת עליו במקום במונית בדרך הביתה.
בכל מקרה, השוודי הפך לסיפור הצלחה של כמעט חצי שנה של כלום ושום דבר וסקס פעם בשבוע. אני הייתי מגיעה למנה השבועית שלי ובינתיים חושבת לגמרי על דברים אחרים ומחכה שיסתום את הפה שלו ויפסיק לספר לי בעברית קלוקלת על האנטישמיות בשבדיה.
הוא היה ילד טוב, השבדי. באמת. הוא היה מגיע אלי שיכור ב1 בלילה ואומר לי כמה שהוא מחבב אותי, ואחרי שהיינו שוכבים הוא היה מניח לי ראש על החזה ונרדם,ואני הייתי מזיזה את הראש הזה שלו ויוצאת החוצה למרפסת לעשן עד שהוא היה קם ומנסה לגרור אותי חזרה למיטה ואני הייתי מתרצת שאני צריכה לקום מוקדם אז הוא חייב ללכת הביתה.
השוודי העריץ אותי,נראה לי. ואני חושבת שזה מה שהשאיר אותי ככ הרבה זמן.
התחלתי לתהות על קנקנה של ההערצה. יש שני סוגי הערצה אצל גברים, או שנשים מעוררות שני סוגי הערצה שונים :
האחד- יתייחס למושא ההערצה שלו כמו אל מכונית חדשה. ישוויץ בה, יטפח אותה, ייקח אותה לכל מיני מקומות.אבל בסוף, זאת לא האישה עצמה אלא מה שהיא מייצגת, ומה שהיא הופכת אותו להיות בזכות הנוכחות שלה : מצליח, חזק, לא לבד.
השני- יתייחס למושא ההערצה שלו כמו אל תמונה יקרה. הוא השקיע מחשבה בלבחור את המדויקת, הוא ישוויץ בה, אבל רק למי שיבוא לבקר בביתו. יהיה לה ערך סנטימנטלי, והיא תישאר לאורך זמן. אבל אלה אגב, אלו שתולים תמונות במקום לקנות מכוניות חדשות, אלה יכולים להשאר לבד.אין להם בעיה עם זה, ואלה תמיד ימצאו תמונה אחרת להשקיע בה.
כשאני בתור נשלטת מחפשת שולט אני מחפשת מושא להערצה זה ברור , אבל לא פחות מזה, אני מחפשת מישהו שיסתכל עליי בהערצה ממש באותה מידה אבל אחרת. כמו תמונה יקרה שנוסעת במושב האחורי של המכונית החדשה שהוא נוהג בה - priceless.
ואני אגב בכלל לא מדברת במונחים של כסף ועוצמה, אלו סתם מטאפורות לרגעים הכי קטנים, לסיטואציות הכי אישיות ולנבכים הכי הכי עמוקים של הנפש.
אז איפה מוצאים אחד כזה?
לא יודעת, אבל אין לי פאנצ' ליין לפוסט אז תדמיינו אותי מושכת בכתפיי ואומרת " לפחות אני יודעת שלא בשבדיה" :)
והמסך העגול של הלוני טונס נסגר עלי עם מוסיקה אווילית ברקע
**צחוק מוקלט צחוק מוקלט**
הסוף .