באהבתנו גוף הפך מקום

שהיינו יחד איתה

והייתי באמת נפלאה

חוץ מברגע ההוא שבאמת לא היתה לי ברירה 

כשיצאתי לכמה דקות מהמשחק כדי לסגור איזה עניין מטופש, רגע שלא היה בו דבר כדי לפגוע, כי אני באמת אוהבת אותה אבל יצר אי הבנה ואז עצרתי מיד.

והיה לנו מדהים יחד

נהניתי לראות אותך עטוף בעונג והנאה

נהניתי מהקנאה שהציפה ברגעים שנדמה היה שאתה כל כולך רק בעבורה

וברגע ההוא שחדרת אלי ופתאום הייתי כל כך במרכז 

ואז שוב קראת לה לבוא ושוב היינו שלושה.

הייתי נפחאה ומאפשרת ונהניתואפילו כשנרדמתם לידי ולא ידעתי איך נעשה שעד הבוקר נעלים ראיות כשההית יתעורר, עדין שתקתי והלכתי לישון. לידכם

היא לידי מצד אחד ואתה לידה 

העדפתי להיות לידך ולא לצידה ץאבל כך יצא ושיחררתי.

אבל בבוקר אחרי שקמתי והיא לא היתהושמחתי על היוזמה לעזוב בזמן הנכון, ואפילו כתבתי לה מילים אוהבות ומחבקות, וכשהראת לי את ההתכתבות שלך איתה , הרגשתי צביטה כזו בךב על שכתבת שאתה אוהב את הריח שלה...  משהו שהיה שמור כל כך רק לי תקופה ארוכה או שרק חשבתי כך.

והצביטה ממשיכה מאז 

לא משתחררת

כמו קוץ סורר בתוך הלב

ואולי זו לא רק המילה שנאמרה 

אלא העובדה שכבר לא זוכרת מתי כתבת לי משפטים שכאלו ביום שאחרי... אולי רק אם אני זו שכתבתי קודם, כי איכשהו במשחק האהבה בינינו, אני המחזרת האולטימטיביית.. 

והעובדה שכתבת לה שאתה יודע שזה לא באמת כמו תמיד ושונה ואחר, כל כלו... הזכירו לי את מה שכבר מזמן אין לי ממקןר אחר וכמה לא אפשרתי לעצמי להמשיך ולחזר אחרי מי שבאמת מצליח להסעיר אותי.

ופתאום, אחרי אתמול 

התעוררה בי אש חזקה כל כך

שמבקשת להרגיש כך גם, את מה שאולי לא באמת איפשרתי לעצמי להיות עד הסוף כמוך. כמו שאתך.

לחזר ולהתחזר ולשלוח מילים של תשוקה לאחר לא פעם במליון שנה, אלא ככה באופן מודע וקסוע, כזה שלא יעלה שום פליאה אם אומר שעצרתי בדרך לקבל אהבה ואחזור מאוחר מאד או מחר.

היה לי באמת טוב אתכם , ובכל זאת... הצורך הזה בגבר אמיתי הפך חזק יותר,

גבר אמיתי. לא מאלו שנופלים לרגלי , אלא אחד שאפול אני לרגליו. שארגיש בטוחה עטופה מלאת תשוקה ומוגנת.

כמו שאני מרגישה ברגעים שאני לבד אתך.

אחרי שנשקתי אותו ליד המעלית יסגרתי אחרי את הדלת, התפוצצה המעוקה שבחזה והלב התחיל לבכות.

צריכה טרמפ לאנשהו ? 

שאלת

"ללב שלך" רציתי להגיד אבל שתקתי.

הבוקר הזה שהרגיש לי דוקר כמו כאב

כמה חוסר הבנה בין שני אוהבים

כמה הייתי רוצה לכאוב פחות 

כי לאהוב פחות לעולם לא אוכל.

בוקר כזה של התפרקות 

מלילה שהיה טוב 

כי המרחב היה מאפשר

הפרטנרים היו אוהבים

ואיך יצאה לה מגילה שכזו

כשכל מה שרציתי היה לתעד את הדמעות.

בוקר שכזה , והלוואי שהמפגש עם ריש הערב 

יהיה מושלם כמו שאצלך בדמיון 🙏

ואני, שניסיתי לאפשר לעצמי לעוף

ושלחתי אותי למחוזות הדמיון הרחוקים

שהיו כמו ריפוי לכאב שנסחב כבר שנים.

ואולי לעולם לא תדע 

כי לא רוצה שזה יגרום לך להתעצב

או לא לפעול באותנטיות מחשש שאיזה טריגר יופעל.

או חלילה לחשוב שאתה אשם במשהו ,כי אתה לא אשם. בכלום. 

אלו החיים, 

הזכרונות,

הפחדים, 

הגוף שזוכר ונרתע לפעמים

הלוואי ויכולתי לעטוף

מפחדת להכביד 

"זה קשור אלי. זה לא את.

זה לא במקומך. מצטער שאת מעורבת אבל את לא מוכרחה..." 

איך זה לא קשור אלי אם אתה חבר שלי

או שאולי אתה כבר לא..

וזה הכאב האמיתי.

התחושה שבאמת כבר לא אדע לעולם 

את כל מה שתמשיך לבחור שלא לשתף

ואולי לא ככה דמיינתי אותנו

וכמה שאתאמץ לנשום ולשחרר

ואפילו שאני יודעת עד כמה אתה אוהב

כלום לא עוזר להעביר את הדקירה שבלב.

עמדת על סף הדלת כשאמרת לי שכתבת לי משהו

והרגשתי איך הלב שלי מתרחב בתוכו

וחשבתי לעצמי 

כמה טוב שנשמתי עמוק אתמול לתוך ההודעה שלך על הפגישה אתה, שוב אחרי הפגישה מהשבוע שעבר, ועל איך שזה מפעיל בי עיקצוצים של אכזבה קטנה

לא משהו גדול  סתם כזה שלא מבין מה כל כך מלהיט אותך שוב למפגש איתה, אחרי הסקס המטורף שהיה לנו כמה שעות לפני , ובבוקר שלפני, ובלילה שלפניו ובזה שלפני שלושתם..  מלבד הרעב הבלתי נגמר לעוד ועוד, כי כל כך ברור שלא היא העניין, היא גם לא מעוררת בי שום ריגוש, חרמנות, או קנאה.. מעין סוג של אדישות ותהייה מה באמת אתה כל כך מוצא בה מלבד הנוחות הפשוטה של ההערצה שלך אליה והכמיהה והערגה שלה לתת לה לעשות בה כרצונך.

והייתי גאה בי

על שעשיתי הכל שלא לקלקל 

אפילו שהייתי זקוקה לך כבייביסיטר כדי שאוכל לקיים את הפגישה שלי בזום, העדפתי לשלוח לך הודעה ולעדן את הדאגה שלי מזה שלא ירדם בסוף בזמן, העדפתי להוריד ממך את המחשבות המטרידות כדי שתהיה פנוי על באמת להיות שם איתה.

וגם כשסיימתי את הפגישה , המשכתי לענייני מבלי לכתוב לך דבר, כדי שלא לגרום לך לחשןב שאני מחכה , כדי שתהיה חופשי ולא מחוייב לדבר מלבד לתשוקות שלך.. והייתי גאה בי על זה . כל כך.

וכשלחשת משהו על מכתב שכתבת לי

משהו בי זרח

היתה לי ציפיה של נערה מתבגרת למילים שלך

לתובנות, 

למחשבות,

לאיך שהלב שלך מרגיש איתי בזמן האחרון,

ואז הוא הגיע

בוואצאפ הזוגי והאוהב שלנו

ואני יצאתי מהכלים לרגע 

כי בדיוק תכננתי לשטוף

התיישבתי על המיטה עם חיוך ופרפרים בבטן

והופתעתי לגלות בו משהו אחר כל כך ממה שחשבתי

ורק אלוהים לבדו יודע כמה עמוק נשמתי וכמה רחוק נשפתי , כדי לעכל את השיתוף שלך , זה ששמרת בבטן שנה כמעט... ונשארתי בלי מילים, רק עם לב פועם שכבר לא ממש יודע מה עוד מצפה לו בהנחתה הבאה.. 

ואם משהו יצוף... 

כמו נערה מתרגשת ומלאת תשוקה ללילה הזה שמחכה לנו להתכרבל בתוכו, בידיעה שבוקר נהיה רק שנינו לבד.

ועכשיו הכל ריק בתוכי ושורף ברמות של אהבה

נושמת לתוכי את ריח הגוף שדבק בחולצה שהורדת ממך כשנכנסת להתקלח, רגע לפני שהלכת ממני ולקחת את החלק הכי אוהב בלב שלי יחד אתך.

על אף שכל נסיון מצידי לחבוש את חדרי הלב שנותרו חסרים בבית אחד, נתקל בחומות בטון מזויינות, אני לא מתכוונת לוותר, אבל מרוב שניסיתי להבין, רק הבנתי שאין בי את הכלים המתאימים כדי שאצליח לעבור דרכן. 

כזו של מעכשיו להרגע

לאתמול, למחר

אני צריכה לאסוף את עצמי ולנשום לתוכה

ואז

כשאני נושמת לעומק

משחררת

אוספת את כל כולי להתחיל להרים באהבהאת הפרוייקט החדש שהתחיל לעקצץ בך

ועד שאני מתרגלת לרגע הזה 

מגיע הרגע להתקלה חדשה.

ולא מבין שעבורי, להיות במקום הזה שאין לי את זכות הבחירה, או מציב בפני עובדה חברתית מוגמרת, כזו שמציבה אוצי במקום שבו אין לי אפשרות להתחמק מאותה סיטואציה גם אם מבחינה רגשית כרגע לא מתאים לי להיות בה מבלי לתת דין וחשבון לך או לאחרים על , למה כרגע פחות מתאים לי ככה או אחרת, זה מצית בי אש פנימית שמאד קשה לי לכבות.

וכן, לרוב זה יהיה קשור לבחורה כזו או אחרת שיש לנו קשר איתה, רק שבבל פעם כשאתה מתקיל אותי בדיעבד, ומספר לי שלמעשה כבר אתמול הזמנת את ההיא למקום שבו היינו, מבלי לומר לי מראש שאמרת לה לבוא..  והרי מה ? נניח שהיתה נענית בחיוך ויוצאת לדרך, אז מה? היית מנחית עלי את בואה מבלי לוודא עד כמה בא לי? הרי לא מדובר בסתם מישהי שקופצת לדרינק וחוזרצ הביתה, אלא בפוטנציאל מיני שכבר זמן רב אנינו חשובים לחוות יחד, ולשם כך אני זקוקה להכנה מראש, הכנה רגשית, פסיכודלית, קרא לזה באיזה שם שתרצה, אבל הכנה.. ולא התקלה או הצבת עובדה. נקודה. 

ואז מה? 

או שהייתי נאלצת , עם דגש על נאלצת, לרצות אץ החווה גם אם באותו רגע זה פחות מה שבא לי, או שהייתי נאלצת לומר שפחות בא לי, ואוכלת סרטים על עצמי ומתבאסת עלי נורא (ועל כך שאני מאכזבת) שאני לא זורמת לסקס בכל זמן נתון שבו זורם לך והדברים מסתדרים. 

 ואצה פשוט אלוף העולם בלהתקיל אותי בדיווחים מהעבר , כאיךו שאם עבר כבר הזמן וזה כבר היה, מה יש לדון בזה עכשיו.

באמת? 

אז בקצב הזה לעולם לא נוכל לדון במה שעכשיו כי כל מה שאתה בא ומספר זה על מה שהיה כבר.. 

ומהצד שלך...

מתי בדיוק יש לי זמן גם אם הייתי רוצה, לפגוש מישהו מבלי שתדע, יש רגע אחד ביום או בלילה שבו אתה לא יודע איפה אני נמצאת או עם מי אני מסתובבת? 

אתה יודע את התשובה. 

ומה לעשות שכמעט כל מי שאתה עובר דרכה , רוצה להזמין אלינו, היא מישהי שמתישהו בדרך עצרת דרכה, תמיד תהיה מישהי שפעם היית איתה, הייתה איתנו, רצית אותה, רוצה עכשיו. 

כך שמרוב פוטנציאל נשי מיני שמקיף את חיינו , 

אין כמעט אף גבר אחד באותו המעמד.

אחרי חודש מאותו לילה שבו נסעתי אליו ורגע לפני שהוא טס לטייל בעולם קצת, הוא קפץ לפגוש אותי כאן, על הכרמל, כמעט לשעתיים..

לא מסוג המפגשים שמאפשרים מרחב זמן כמו הלילה ההוא, או אם אעיז ואשווה לתדירות ומשך זמן של הפגישות שאתה מקיים ואני מכילה שוב ושוב מחדש.

אין ספק שמשהו התעורר בך מהמפגש שלי איתו, משהו שסחף את שנינו ללילה חושני וסקסי במיוחד.. אבל אם להתייחס לאיך שהבוקר שלנו התחיל, ולהתפרצות המוגזמת שלך עלי, יש לנחש שאפילו הקצת הזה , מציק לך. גם אם תחליט לומר אחרת. אפילו לעצמך. 

אז היה בוקר מגעיל, כואב, משפיל, ואחריו גם המילים המפייסות שלי אליך שלא הובילו אפילו לתגובה עד לרגע הזה שבו התקשרת עכשיו, כשאתה בדרך למסיבה בגג כאן , מציע שאגיע במונית ותשלם. כאילו הייתי ילדה בגן.

שונאת כשאתה ככה

שונאת כשאתה עסוק בלראות את עצמך

שונאת שאני מאפשרת לכל זה להתקיים

שונאת שאני פוחדת לעשות צעד חדש ודרמטי

שונאת את איך שאני שוכחת

כמה מופלאה , נדירה ומיוחדת אני

וכמה ראויה 🙏♥️

בהן השינה נודדת

לא מאשרת ללב להרדם על המשמר

וגם כשהכל בפנים שליו ורגוע

משהו לא מאפשר לגוף 

להרדם

אולי קוראים לזה

אהבה