שהיינו יחד איתה
והייתי באמת נפלאה
חוץ מברגע ההוא שבאמת לא היתה לי ברירה
כשיצאתי לכמה דקות מהמשחק כדי לסגור איזה עניין מטופש, רגע שלא היה בו דבר כדי לפגוע, כי אני באמת אוהבת אותה אבל יצר אי הבנה ואז עצרתי מיד.
והיה לנו מדהים יחד
נהניתי לראות אותך עטוף בעונג והנאה
נהניתי מהקנאה שהציפה ברגעים שנדמה היה שאתה כל כולך רק בעבורה
וברגע ההוא שחדרת אלי ופתאום הייתי כל כך במרכז
ואז שוב קראת לה לבוא ושוב היינו שלושה.
הייתי נפחאה ומאפשרת ונהניתואפילו כשנרדמתם לידי ולא ידעתי איך נעשה שעד הבוקר נעלים ראיות כשההית יתעורר, עדין שתקתי והלכתי לישון. לידכם
היא לידי מצד אחד ואתה לידה
העדפתי להיות לידך ולא לצידה ץאבל כך יצא ושיחררתי.
אבל בבוקר אחרי שקמתי והיא לא היתהושמחתי על היוזמה לעזוב בזמן הנכון, ואפילו כתבתי לה מילים אוהבות ומחבקות, וכשהראת לי את ההתכתבות שלך איתה , הרגשתי צביטה כזו בךב על שכתבת שאתה אוהב את הריח שלה... משהו שהיה שמור כל כך רק לי תקופה ארוכה או שרק חשבתי כך.
והצביטה ממשיכה מאז
לא משתחררת
כמו קוץ סורר בתוך הלב
ואולי זו לא רק המילה שנאמרה
אלא העובדה שכבר לא זוכרת מתי כתבת לי משפטים שכאלו ביום שאחרי... אולי רק אם אני זו שכתבתי קודם, כי איכשהו במשחק האהבה בינינו, אני המחזרת האולטימטיביית..
והעובדה שכתבת לה שאתה יודע שזה לא באמת כמו תמיד ושונה ואחר, כל כלו... הזכירו לי את מה שכבר מזמן אין לי ממקןר אחר וכמה לא אפשרתי לעצמי להמשיך ולחזר אחרי מי שבאמת מצליח להסעיר אותי.
ופתאום, אחרי אתמול
התעוררה בי אש חזקה כל כך
שמבקשת להרגיש כך גם, את מה שאולי לא באמת איפשרתי לעצמי להיות עד הסוף כמוך. כמו שאתך.
לחזר ולהתחזר ולשלוח מילים של תשוקה לאחר לא פעם במליון שנה, אלא ככה באופן מודע וקסוע, כזה שלא יעלה שום פליאה אם אומר שעצרתי בדרך לקבל אהבה ואחזור מאוחר מאד או מחר.
היה לי באמת טוב אתכם , ובכל זאת... הצורך הזה בגבר אמיתי הפך חזק יותר,
גבר אמיתי. לא מאלו שנופלים לרגלי , אלא אחד שאפול אני לרגליו. שארגיש בטוחה עטופה מלאת תשוקה ומוגנת.
כמו שאני מרגישה ברגעים שאני לבד אתך.