אחרי שנשקתי אותו ליד המעלית יסגרתי אחרי את הדלת, התפוצצה המעוקה שבחזה והלב התחיל לבכות.
צריכה טרמפ לאנשהו ?
שאלת
"ללב שלך" רציתי להגיד אבל שתקתי.
הבוקר הזה שהרגיש לי דוקר כמו כאב
כמה חוסר הבנה בין שני אוהבים
כמה הייתי רוצה לכאוב פחות
כי לאהוב פחות לעולם לא אוכל.
בוקר כזה של התפרקות
מלילה שהיה טוב
כי המרחב היה מאפשר
הפרטנרים היו אוהבים
ואיך יצאה לה מגילה שכזו
כשכל מה שרציתי היה לתעד את הדמעות.
בוקר שכזה , והלוואי שהמפגש עם ריש הערב
יהיה מושלם כמו שאצלך בדמיון 🙏
ואני, שניסיתי לאפשר לעצמי לעוף
ושלחתי אותי למחוזות הדמיון הרחוקים
שהיו כמו ריפוי לכאב שנסחב כבר שנים.
ואולי לעולם לא תדע
כי לא רוצה שזה יגרום לך להתעצב
או לא לפעול באותנטיות מחשש שאיזה טריגר יופעל.
או חלילה לחשוב שאתה אשם במשהו ,כי אתה לא אשם. בכלום.
אלו החיים,
הזכרונות,
הפחדים,
הגוף שזוכר ונרתע לפעמים
הלוואי ויכולתי לעטוף
מפחדת להכביד