באהבתנו גוף הפך מקום

עמדת על סף הדלת כשאמרת לי שכתבת לי משהו

והרגשתי איך הלב שלי מתרחב בתוכו

וחשבתי לעצמי 

כמה טוב שנשמתי עמוק אתמול לתוך ההודעה שלך על הפגישה אתה, שוב אחרי הפגישה מהשבוע שעבר, ועל איך שזה מפעיל בי עיקצוצים של אכזבה קטנה

לא משהו גדול  סתם כזה שלא מבין מה כל כך מלהיט אותך שוב למפגש איתה, אחרי הסקס המטורף שהיה לנו כמה שעות לפני , ובבוקר שלפני, ובלילה שלפניו ובזה שלפני שלושתם..  מלבד הרעב הבלתי נגמר לעוד ועוד, כי כל כך ברור שלא היא העניין, היא גם לא מעוררת בי שום ריגוש, חרמנות, או קנאה.. מעין סוג של אדישות ותהייה מה באמת אתה כל כך מוצא בה מלבד הנוחות הפשוטה של ההערצה שלך אליה והכמיהה והערגה שלה לתת לה לעשות בה כרצונך.

והייתי גאה בי

על שעשיתי הכל שלא לקלקל 

אפילו שהייתי זקוקה לך כבייביסיטר כדי שאוכל לקיים את הפגישה שלי בזום, העדפתי לשלוח לך הודעה ולעדן את הדאגה שלי מזה שלא ירדם בסוף בזמן, העדפתי להוריד ממך את המחשבות המטרידות כדי שתהיה פנוי על באמת להיות שם איתה.

וגם כשסיימתי את הפגישה , המשכתי לענייני מבלי לכתוב לך דבר, כדי שלא לגרום לך לחשןב שאני מחכה , כדי שתהיה חופשי ולא מחוייב לדבר מלבד לתשוקות שלך.. והייתי גאה בי על זה . כל כך.

וכשלחשת משהו על מכתב שכתבת לי

משהו בי זרח

היתה לי ציפיה של נערה מתבגרת למילים שלך

לתובנות, 

למחשבות,

לאיך שהלב שלך מרגיש איתי בזמן האחרון,

ואז הוא הגיע

בוואצאפ הזוגי והאוהב שלנו

ואני יצאתי מהכלים לרגע 

כי בדיוק תכננתי לשטוף

התיישבתי על המיטה עם חיוך ופרפרים בבטן

והופתעתי לגלות בו משהו אחר כל כך ממה שחשבתי

ורק אלוהים לבדו יודע כמה עמוק נשמתי וכמה רחוק נשפתי , כדי לעכל את השיתוף שלך , זה ששמרת בבטן שנה כמעט... ונשארתי בלי מילים, רק עם לב פועם שכבר לא ממש יודע מה עוד מצפה לו בהנחתה הבאה.. 

ואם משהו יצוף...