באהבתנו גוף הפך מקום

עד שהתעוררת אחרי הצהריים 

בדיוק כשסיימתי לבשל לכולנו 

ואחרי שסיימתי את ענייני העבודה שנאלצתי לעשות בשבת בזמן שישנת.

אבל אז כשקמת כל דבר הכעיס והרגיז אותך 

לא היה דבר שיכולתי לעשות כדי לשנות...

וניסיתי כל כך

החל מהחיילת שרצתה ללכת לביקורופא כי התםוצץ לה הראש ולך התפוצץ הראש ממחשבה על זה שהיא חותרת לגימלים ואולי גם תשאר בבית. 

הג'אקוזי שהופעל על חום גבוה מדי בטעות

ואפילו ההצעה שלי לסרט זכתה למבט כועס כאילו הצעתי לצאת לריצת לילה או משהו דפוק אחר

לא נשאר אף פרח למזכרת 

ואולי בלי כל זה אתה כבר לא מוצא בי מקום

הגוף שלי הוא אסופת סנסורים מטורפת

חיישני על חלל

לפעמים הוא טועה

לפעמים הוא מטעה 

אבל אם הוא גועש וחושש

נרתע או מבוהל

מתכווץ או מתרחק

אני מבינה שמשהו לא מרגיש לי נכון

גם כשאין לי מושג מה לא נכון

ואז אני חייבת שתגשר לי את עצמך

שתדבר פתוח כנה ישיר

בלי לחשוש שלא אוהב את מה שתאמר

כי גם אם לא אוהב

רק ככה נוכל להתלטש עוד

גם אם ארגיש חסרת בטחון

תהיה לך הזדמנות מצויינת להראות לי ברגש ובמעשים שלך, שאני טועה.. שאתה שם, איתי , בשבילי, בשבילנו.

וכשאתה בורח מלדבר

נהיה חסר סבלנות

לא רוצה לדבר את הרגשות ולהכיל אותי

כמו שבסקס אתה עושה מצוין

רק שיש גם חיים מחוץ לסקס עצמו.

אז כשאתה בורח מהתמודדות בשיחה,

בחיבוק , בלהרפות ולהראות לי באמת כנה שאני טועה.. אתה משיג את ההפך, ואז הריחוק מאפשר לך שוב בריחה, מישהי אחרת, בלי יסורי מצפון , כי הלא הרגע רבנו נורא ואתה לא איתי..  אז אפשר כי אפשר , כי הזוגיות מאפשרת ופתוחה.

אבל זו לא הדרך

לא הדרך שלי.

ויודעת גם מנסיון העבר שכשמדברים פתוח על הכל, נולדים דברים חדשים ואני מתגעגעת להתפתחות שלנו יחד , ללא מרכיבים נוספים בעלילה, שנחמד שמגיעים לפרקים.. ומשאירים אותנו אחרי זה להתפתח עוד לבד עד לפעם הבאה. 

חושבת על התחושות שעברו בי כשהצעת שניקח לנו לילה בראשון.. 

על התחושה שחבל על הכסף, אם הוא רק עבור לילה בתל אביב, ושאם הייתי יודעת שמתחשק לך שהלילה הזה יהיה לנו מיוחד בביחד שלו הזוגי, הצוחק, הופעה, סרט, הצגה והסקס המשובח שיגיע כשנהיה שוב רק שנינו בחוויה.. אולי הגוף ניה מתרצה, זה כבר לא היה מרגיש כמי בזבוז של כסף אלא בשקעה בזוגיות היפה שלנו, בהתפתחות שלה.

אבל חוששת שלא לשם אתה מכוון.. וחכן אולי קצת לא מראה התלהבות יתרה. 

חוששת שאתרגש ואתלהב וישבר לי הלב ..  

כשפתאום תאמר ש... 

אוליי... 

שאם כבר.. 

שאפשר... 

אולי להזמין אותה או אותו, או אותן. 

ושום דבר מכל אלו לא משהו שחותרת אליו או משהי שחסר לי עכשיו באופן שארצה להקדיש לו את הכסף והזמן כל זמן שהוא לא בא באקראי ואני זורמת איתו ועם תשוקה שנוצרה. 

המחשבה שמלכתחילה אתה מכוון לריגושים שלך ולא לריגושים שלנו, יש בה משהו שסודק לי כל פעם מחדש עוד חלק בלב. והלוואי הלוואי הלוואי ואני טועה ואתה באמת מבקש בלבך לייצר עבורנו מרחב קסום ואינטימי כדי שנדבר בו אהבה 🙏🤍

בכל פעם שאני כל כך זורמת

כל כך מפרגנת

אתה מוכרח לשכוח כמה חשוב לי שנתחיל יחד 

שיהיה בינינו את החיבור הזה של זוג שובב ולוהט שרוצה להשתעשע יחד, ואז היא מגיעה ומצטרפת אלינו.. או שהוא, או הם, ולא שאני ממתינה לך בבית חושקת ודלוקה, ואתה מודיע (וגם זה רק כי התקשרתי לשאול מה מעכב אותך) שהיא כבר הגיעה לבקר ועוד מעט תגיע איתה. 

כי גם אם היו דברים מעולם ואם במקרה סו אני שמצטרפת אליכם או שאתה אלינו, הדברים נאמרים ונקבעים בינינו מראש ולא נוחתים ככה פתאום כהפתעה. 

אבל כנראה שזו עוד מדרגה בדרך אלינו

ולכן אני מחייכת בלב ויודעת שהולך להיות לילה מושלם לא משנה מה 💫

ושוב ההבנה שהבטן תכאב לי הלילה מהכמיהה לאהבה כמו זו שחשבתי שיש בינינו.

ושוב ההבנה שבחרת בה

אפילו שהיינו יחד בשישי כשנעתרתי לרצון שלך לבלות בשלישיה, רביעיה והעיקר לסיים את הלילה יחד. וזרמתי בכל רגע נתון. גם כשהיין הארור והמקולקל שיכר אותך כך, או שבאמת שתית יותר מהרגיל, כך או אחרת. כמה רציתי להיות לצידך בכל אותם רגעים.

לחבק, להסניף, ללקק, להצחיק, 

אבל לא רציתי שהיא תרגיש מיותרת

אז נשמתי עמוק והייתי בוגרת וטובה אליה

ונתתי לה להיות אתך. 

ואתה מצידך לא בקשת אפילו לרגע שאהיה גם אני. אז ויתרתי. הבנתי את המצב , והיא לא היתה במתב שונה ממני, היא יכולה היתה באותה המידה לקרוא לי לבוא, להחליט שהיא הולכת כשהלילה לא הוביל לאן שתוכנן.

ידעתי שאתה לא במצב ולכן לא נפגעתי

וכל כך שמחתי על המאמץ שעשיתי כדי שהסינקופה היפה תצטרף, ולא יכולתי שלא להתרגש מהעובדה שהיא איתנו, כי יודעת כמה גם אותה אתה אוהב דווקא בגלל העניין המגדרי והעובדה שהמשיכה שלה לנשים משאירה אותה בלתי מושגת ומאפשרת לך לראות בה חברת נפש כל כך נכונה, מכל הסיבות הטובות , אז כשהיא הזמינה לי דרינק על הבר, נתנה מבט עמוק לעיניים שלי, כמו מי שרואה אותי שקוף ושאלה "איך את כזו מושלמת תגידי לי?? איך את מצליחה להתמוגד עם הסיטואציה הזו בכזו בגרות, חיוך, קבלה והכלה? איך את כזו מופלאה אליה, ולכולם? " והרגשתי איך שהלב שלי מואר פתאום ואת כמה שאני נאמנה ללב שלי וכשאני אוהבת זה עד הסוף, גם במקומות ההם ששורה בהם הקנאה. והיא טבעית כל כך, עד שמוזר לי שאתה לא מצליח לראות את ההגיון שמאחוריה. קנאה שקטה ומאפשרת, כזו שמתועלת למקומות מדליקים עד כמה שאפשר, עד שלפעמים הקצב מתגבר ויש עומס על הלב, ואפילו אז אני נזהרת.. כל כך לא רוצה לקלקל.

אבל כשלמחרת בחרת שלא להצטרף אלי כשהייתי כל כך זקוקה לך, והעדפת להשאר בבית ובין היתר גם לדבר איתה, על מה שהיה, על מה שיהיה על מה שאני לא יודעת. באמת שאין לי דרך אחרת להרגיש שאתה כל כך רואה אותי כמובן מאליו.

וכשהערב בחרת ללכת באופן הכי מפתיע בעולם

כי הרי היית במרכז, כך שיכולת כבר להשאר שם אם רתית לקצר טווח, וזה שהגעת חזרה כל כך שימח אותי, עד כדי כך שלא הסתרתי את זה , חיבקתי חזק ואמרתי כמה שאני שמחה ומופתעת שהגעת, כמה מחכה לסיים את היום עבודה ולחזור אליך. 

אבל אתה נעלמת, 

יכולת לקרוא לי, לחכות לי , לבקש שאגיע להיות עם שניכם במקום שלקחת. 

אבל לא רק שלא הצעת, 

הדפת את ההצעה שלי להגיע ובחרת בה.

פעם אמרת שכל זמן שזה לא מפריע לנו ולא על חשבון היחד שלנו, אז מה העניין..  וזה שאצה לא שם לב שזה לגמרי על הזמן שלנו, רק גורם לי להבין שאנחנו רואים שונה כל כך את זמן האיכות שלנו, שגם אליו אתה רוצה לצרף אותה או אחרת, או מישהו אחר.

אם לא הייתי יודעת כמה אני מדהימה 

מכל בחינה אפשרית, וכמה מאפשרת ומכילה.

וכל כך טובה אליה ואליך. 

ואולי רק עצמי אני שוכחת בדרך

והגיע הזמן שאזכיר לעצמי 

כמה אני ראויה 🙏

אז הנה.. 

טוב שיש מקום שבו אף אחד לא באמת מכיר אותי

מקום שהוא קצת היומן שלי אליך אבל בעיקר אלי, כי אני לא יודעת אם אתה בכלל נכנס לקרוא אותי כאן מדי פעם, זה בטח לא קל כשאת רוב הדברים הטובים אני אומרת לך במילים או כותבת לך במכתבים או בוואטצאפ, ואת כל הרגעים הקשוחים יותר, אלו שאני לא מוצאת מקום נכון עבורם, אני מניחה כאן, בכתיבה אינטואיטיבית מהירה ומשחררת. 

אולי מחר אקרא הכל ואבין אותך אחרת , או אותי אחרת, העיקר שאשחרר מעצמי את הכאב הזה שבלב ואצליח לישון הלילה בלי לחשוב עליכם יחד מכאן. 

- אני כל כך אוהב להרגיש אותך עטופה בי..

- מטורף עלייך

- להתעורר לתוכך, לריח שלך, לידיים שלך.

- זה פשוט מטורף כמה קשה לי להתאפק מלגעת בך ולנסות לעצור את התשוקה הזו שמתפוצצת לי בגוף...

- יודע שבקשת,

- שבא לך שיעבור פרק זמן של יממה או שניים בינה לבינך, שתוכלי להרגיש שבשונה מכל אחת אחרת את לא רק אובייקט, את גם אהבה. 

- את יודעת את זה נכון...? (תוך כדי ליטוף הראש והוזזה של שיערה סוררת שנדחפה לה בלי רשות)  

- את לא באמת זקוקה להוכחות...

*** מילים כאלו היו גורמות לי להתפתל באופן שלא הייתי מצליחה לעמוד בפניך, ולא שלא היה קשה גם בלעדיהם, רק שיודעת איך ארגיש מרוקנת ארח כך בלעדיהן..

ואיך הלב שלי הבין כבר ולימד אותי שאני זקוקה למעבר ממנה אלי, לחיזור מחודש.

מילים שנוטפות מהגוף שלך שבוער מתוך הלב, בשטף תשוקה שמסרבת להתאפק..

כזו אני

מורכבת

מוגזמת

זקוקה למבט בעיניים שמלווה בליטוף תשוקתי אוהב ומתמשך, נזהר מלגעת ממש, רק על יד, מלווה במבט כריזמטי ועמוק בעיניים, כזה שממיס את הלב עד שהגוף נדרך כולו ואני מאבדת אחיזה אפילו במיטה ולא מתאפקת מלהתפשק ולהאנח ולבקש להתמסר.

וכמה אני אוהבת אותך

וכמעט שלא הצלחתי להתאפק

לא מצליחה להבין יותר כלום ושום דבר. 

בטח לא כשאתה יודע שאני זקוקה לזמן של כמה ימים אחרי שאתה איתה , כדי שאוכל לרעוב שוב ולרצות אותך, במקום להמשיך מחר מאיפה שגמרת ולעוף לגובה השמיים מחדש.

זה מרגיש אחד מהשניים

או שאתה לא באמת מבין את הצורך שלי במרחק מיני ממך אחרי שאתה אתה ופשוט מחליק את זה בתקווה שגם אני אשכח או אתעלם. 

או שאתה מכור כל כך עד שאתה לא מעדיף לוותר על סקס איתי במשך על הסופש והעיקר לאבוף עוד חווית סקס איתה. 

שתי האפשרויות הופכות לי את הבטן ומרחיקות אץ כל הטוב שהיה בינינו בימים האחרונים ממש כלא היה. 

הלוואי והיה לי עם מי לדבר על זה כמו שכולם עושים כשהם פורקים אצלי. 

החוץ קר ורטוב וגם הלב שלי קופא בהתאם.

אבל הבית שדאגתי שיהיה חם מזמין ונעים

מריח מטיגון של קציצות ואורז עם שובלי בצל

וסיר מושקע ואדמדם שמתבשל על הגז ומריח עד למעלית.

ואם הכל היה פשוט יותר, ודאי הייתי שולחת לך עכשיו הודעה מפתה ומתוקה שתבוא לאכול,

אבל שום דבר כבר לא פשוט 

ואולי כול היה להיות,

אם הייתי מבטלת את הרצונות והצרכים שלי כלל.

אולי אם הייתי פשוט מסכימה עם הכל ושותקת על בסיס קבוע, פשוט שותקת.

מוצצת, לוהטת, רעבה וזמינה בכל רגע ולכל מטרה, בלי לשאול שאלות, בלי להביע דיעה, פשוט להנהן לכן לחייך ולהיות שם בשבילך. 

לפעמים 

כשאתה רחוק מהלב שלי 

כשאני מרגישה את הכאב הבלתי נתפס של חוסר ההבנה בינינו,  אני נוטה להוריד מערך עצמי , לוותר , לשכוח לרגע שאני בכלל אלה.

רציתי לוואצאפ לך את המחשבות שלי ומצאתי את עצמי עוצרת, מעתיקה ומסירה אותן משם לכאן

יודעת שעכשיו זה לא הזמן המתאים עבורך. כבר לא יודעת אם יש זמן כזה בכלל, מתאים עבורך.

לו היו הדברים הפוכים, כל הודעה של אהבה ממך היתה ממלאת לי את הלב ומאפשרת לי להמשיך לנשום את היום שיהיה. אבל כשהדברים הפוכים? לא בטוחה כבר שיודעת מה נכון לך. הלוואי שידעתי.

אז רציתי לשלוח לך לוואטצאפ עכשיו, ועצרתי בעצמי, משאירה אותן כאן במקום, למקרה שבכל זאת תגיע ביום מן הימים, או היום:

אם רק היית יודע כמה חיכיתי לרגע שכולם ילכו כדי להסניף עוד שעה של שינה לצידך אחרי הלילה החצי לבן הזה שנשמתי לתוכו באהבה , בסבלנות, עם כל העייפות והרצון לחזור לישון... מתרגשת מעצם הידיעה שכשאשחרר אותו להסעה, אוכל לחזור לנשום איתך.

רק רציתי לתת לגוף לנוח קצת כדי שיוכל להתעורר, מבינה שאתה ישנת בזמן הזה והגיוני שכבר היית עירני,

אבל הזלזול הזה בי בפעמים שבהם אתה עירני ועומד ואני לא קופצת להוטה כמו בפנטזיה של אותה שניה, פוגע בי.

הטונציה המאוכזבת שליוותה את מילמול המילים "לא צריך" "אז לכי לישון" והמגע הנעים שנעלם ברגע , במקום להיות עוטף יותר, אוהב יותר, רך ומלטף, במקום לומר משהו אוהב ומפנק , יצאה ממך ציניות דורסת כאילו ואמרתי משהו הפוך כל כך מאהבה.

איך יכולתי שלא לכאוב לתוך העלבון שלך ולהתפוצץ מכאב ומקנאה על שאין לי את החופש והזכות לפגוש אותך כמותה? תמיד לוהטת מציפיה, נטולת מחוייבויות, עירנית, מורעבת ונטולת מימד של זמן מקום או מחשבה...

אם רק היית יודע כמה אני רוצה

כמה אני מרגישה שאפפעם
לא אצליח לספק את התאווה שלך עד תום

כמה צורבות ודוקרות המילים כשהן יוצאות ממך מאוכזבות לעברי. 

כמה כואב ודוקר ושורף להיות אכזבה

שלוש וחצי שעות של עירות

בהן אני שומעת אותו מתעורר ומבינה שהלך לי כבר הלילה, משתדלת לגשת אליו בשקט , לסגןר את הדלת כדי שאתה לא תתעורר, שתמשיך לישון, עד שיתחיל היום ואשלח אותו לגן ואוכל לחזור להתרפק בין זרועותיך.

אבל הבוקר לא נגמר 

והשעות מעייפות

והתיזוזים אחריו מתישים 

עד שהוא יוצא 

ואני חוזרת למיטה

לידיים שלך

ורוצה קרוב קרוב, אבל אז אתה תופס בי ומושך אליך ואני מותשת מעייפות ורוצה לומר שאני רוצה אותך, רק שלא מסוגלת כרגע להרים אותי, אז רק תיקח אותי ככה כמו שבא לך, שתשתמש בי. או שתישן איתי עוד קצץ ואז נקום ביחד לאותה התעוררות תשוקתית לוהטת, אחרי שתפסתי שינה קלה..

אבל אתה ממלמל משהו כמו "לא צריך"

או "הכל בסדר"

או "לכי לישון"

וכל מילה שנאמרת נזרקת לאוויר כמו רימון רשע, כל הברה נשמעת כמו אכזבה צורמת, כמו דריכה על מיתרי הלב שכל כך רוצים אותך, רק זקוקים לרגע קטן של מנוחה.

אבל המילים שלך, קצרות חדות ודוקרות,

אין בהן שום מגע או טון של אהבה

כמו זו שיש בי אליך גם כשאני עייפה

תמיד

גם בלי שום סיבה.

ואתה נשמע כועס

לא מרוצה

מאוכזב

וזה מפעיל את בלוטות הכאב הכי כואב שבי

את העייפות מהלילה שהיה 

את הציפיה לבוקר בזרועותיך

וכל מה שיוצא ממני זה הכאב 

על כך שאני לא יכולה להיות מישהי אחרת

להוטה ברגע זה לעשות הכל 

על אף העייפות וחוסר היכולת להכניס אנדרלנלין של להט ברגעים האלו, זקוקה לעוד שעה של שינה כדי להתעורר לוהטת.

והאכזבה שלך כואבת לי בלב

ובמקומות הכי עמוקים של האהבה שלי אליך

בוקר כזה

הלוואי שישתנה 

כמה לא כתבתי מאז

ואיך עבר לו חודש אחד של 4 מפגשים לפחות

אחד אחרי המסיבת חתונה, עם הגבוה והמשוגעת, שהיה לי מוזר ואחר אבל סוחף ומעניין.

ואז שוב המפגש ההוא איתו לבד ושנינו

שהתנהל ממקום של כוח האינרציה והאפשרות שנוצרה, כזה שאפשרתי לעצמי להתמסר בתוכו אפילו שלא היתה בי חרמנות או תשוקה, תשוקה אלי כן. אליך מתעורר למולי מחוויה חדשה שכבר מזמן רצית. 

ממני שיכולתי להרגיש עטופה ואהובה באנרגיה גברית, ועדיין.... הרגשתי ריקה. 

ואז איתה ואתך, שם הרגשתי יותר נינוחה, יותר בשבילך, פחות מנסה לרצות ויותר נוכחת עם שניכם , מאפשרת את הרגע של הלילה המשותף ההוא.. ואפילו כשנרדמה מחובקת לצידך ואני מצידה השני של המיטה, הצלחתי לנשום ולשחרר את המחשבות ולתת לעצמי לנוח ממחשבות.. שהיו לא פשוטות בידיעה שמה יקרה בכל זאת אם היא תצא מהחדר כשש' עדיין בבית ורואה שיצאה מכאן... 

ואחר כך ביחד, 

אתה והיא והגבר שלה

וזוג החברים שלנו... לילה כזה שבו הרגשתי כל כך מיותרת לרגעים ואתה לא אהבת את תשומת הלב שאני מבקשת בדרכי שלי, כשלא מצאת בדרכך שלך לתת לי אותה, כשהיית כל כך להוט ושטוף חרמנות מהופנטנת.

ובכל זאת צלחנו... גם את הלילה המופלא ההוא 

שהצלחנו להפוך למופלא , כי דברנו, כי שיטפנו, כי דברנו מהלב, והגוף דיבר את שלו עד שהסתנכרנו

והיה קלואז'ר מחבק מבין עוטף ואוהב.

ויומיים אחר כך כשרצית שוב ללכת אליה 

להשלים, את כל מה שלא הספקת כשהיינו 6

ואפילו שהרגיש לי שאתה לא נח לרגע שאין לך רגע דל, הבנתי את הצורך וחייכתי באהבה.

אבל משהו לא הסתדר בגללה

בגלל התוכניות שלה ושל האיש שלה

ויומיים אחרי בנר הנשי של חנוכה 

כשקראת לי להצטרף אליך עם הסובייטית המופלאה 

שכל כך רצתה אותך לבד , וזכתה לכמה שעית שכאלו עד שגם אני הצטרפתי... 

והיה משובח ונעים וכיף ומדליק. יחד. 

גם להתעורר ביחד בבית מלון , כשאתה עטוף בתשוקה אליה, ואני מתרגשת מההבנה שנעים לי , שזורם לי נכון, שאין כאן קנאה, רק הנאה מלראות אותך נרגש ולהוט, ומחוזר על שתינו. 

ואז שוב , כבר בערב למחרת רצית ששוב הם יגיעו... הראשונה ואהובה  והייתי בשוונג אז זרמתי, אבל זה לא הסתדר וגם זה היה טוב.

אבל שוב למחרת שאלת אם מתאים שיבואו...

ולא יכולתי שלא להרגיש את הדריכות בגוף והרצון למנוחה רגעית... מאש המיניות הזו שקצת כבדה עלי פתאום.

ונכון, שיום לפני אמרתי שכן, אבל אז פעלתי מכוח האינרציה של תשוקת הלילות הקודמים, וזרמתי בכיף במחשבה, הפעם הרגיש לי הצורך לנוח... לנשום... להרפות... להניח לתשוקה שבי להתעורר שוב מעצמה  ולא בכוח.. 

ולא שלא רציתי, רק הייתי זקוקה לתת לגוף ולנפש לנוח.... תאוות הגופות המתערטלים שיצרה בי שובע , כמו ילד שמאכילים אותו בכוח כשכבר אין לו מקום לעוד ביס בפה...

אז דברנו והבנת, והלכת איתה לבד כשסיימתי לעבוד ונסעתי לגולד לשמוע מוסיקה וחברים.

ואז חמישי 

והיא והוא ואנחנו 

ואיל 

שלגמרי הפתיע 

ואולי סופסוף 

היה הרגע שבו הרגשתי 

קמצוץ קטן ממה שבאמת יכול לעורר בי תשוקה של ממש.

אנרגיה גברית של גבר עם כריזמה ואינטלקטואל

שרואה אותי בדיוק כמו שאני ולא חושש לקחת אותי לידך, ברגישות ונחישות ובתשוקה. 

עדיין צריכה לעבד את התחושה 

ללא שום צורך לחזור לשם עכשיו בחזרה. 

חושבת על כמה שאנחנו שונים

על כמה שאני זקוקה לתשומת לב ואהבה 

ואיך שהחיבוק הלילי שלך

מלפני יומיים 

כשבקשת לחבק כי הייתי נסערת

מכל מה שקיים בעולם ,

זה מה שאני הכי הכי הכי צריכה.