אתמול בלילה, תוך כדי שהתהפכתי מצד לצד (למרות שכמה דקות קודם לפני נחתתי מעולפת על המיטה) נחתה אצלי איזו תובנה,
הייתי זקוקה כל כך לחיבוק שלך, שמתי לב למשמעות העמוקה של חיבוק מתוך שינה, או אחיזת היד שלך את שלי, רגל על רגל,
פתאום ירדה ההבנה שאני כבר לא באמת מצליחה לישון טוב כשזה לא קורה, ואם לדייק את המצב, יכולה לישון טוב כשזה לא קורה אבל בינינו הכל נפלא (אם כי אז די נדיר שלא יהיה מגע בזמן שינה, גם מבלי שנשים לב לזה) אבל אחרי ויכוח, קונפליקט, הטחת הקנטות והקטנות, הריחוק בינינו מרסק אותי ממש.
אם זה היה תלוי רק בי, מספיק מבט מרכך שלך לתוך העיניים שלי, כזה שמזמין לחיבוק, ואני נמסה לתוכו. אבל ברוב המקרים אני כבר למודת נסיון שדבר כזה לא יקרה, לא משנה בכלל מה סיבת הקונפליקט, ויכוח, ואט אבר...... לא משנה מי יזם, משך לשם, רמס, כעס, התפוצץ..... ב 99% פסיק 9... זו תהיה אני שמפייסת, שמבקשת שלום, שמנסה להניח את הוקוס על הדברים הטובים, על כוונת הלב שכולה רק טוב ורצון לטוב.
אבל משהו קורה שם במקומות האלו בינינו שבהם התקשורת הופכת למרחיקה ומכאיבה.
אתמול זה היה לאורך כל הנסיעה צפונה.
ומה שהכי כואב, זה שהייתי מוכנה כל כך בזמן, שכל הבוקר הפכתי עולמות כדי שהדברים יתקתקו נכון, שנגיע בזמן, עם כל ההפתעות , הגודיז והטוב שבינינו.
לקחתי בחשבון שהעבודה שלך תתעכב, ואפילו דאגתי להכין לך בגדים מראש להחלפה, ניסיתי בכל דרך לדבר ולתקשר אהבה, כדי שתבין כמה חשוב שתגיע לארוע, כמה חשוב ויחד עם זאת, חשוב היה לי שתרגיש נינוח, שהדברים יהיו בקלילות, לא בלחץ, שאם לא מסתדר, אסע לבד למסיבת הסיום שלה, והעיקר שלא נאחר לה מידי כי היא מחכה לנו ואנחנו כל כך גרועים בלהגיע בזמן.
אלוהים עדי לכך שעשיתי הכל, ולא רק הוא, גם מי שהיו לצידי כל הנסיעה אליך לאמצע הדרך כדי שתצטרף בזמן, הכי שאפשר.
אבל אז התחילו הירידות הבלתי נגמרות על הנהיגה התזזיתית שלי, והכי מצחיק , שכשהחלפת אותי בנהיגה, והשארתי את הרכב בידיים שלך, בחרת במסלול הכי משוגע, מטלטל ומקפיץ שיש, וזה הרגיש כמו רכבת הרים שגם איתה הסתדרתי, נשמתי עמוק והפנמתי שהסיבה האמיתית לכל זה, היתה הרצון לקצר את הדרך. נשמתי לזה ושיחררתי.
ומכאן... כל מה שקרה בהמשך היה בהחלט מיותר.
התחיל כשספרת לי על המסיבה בדרום ועל כך שתרצה שנזמין לנו חדר שווה, וכשבדקתי שאני פנויה ואמרתי שכן, שזה יוצא מהמם, הייתי בטוחה שכבר הזמנת.
ואז רגע לפני החזרה הביתה כשארת שבסוף משהו השתבש ואין חדרים ועדיין אמרתי שזה לא באמת משנה ושנזרום ונסתדר, כי אמרת שבכל מקרה אתה רוצה שניסע , ולגמרי זרמתי.
ואז שוב בנסיעה הביתה חזרת על זה שאתה מבואס שלא צלצל השעון להזכיר בזמן ושנתפסו החדרים, והרגשתי את האכזבה שלך ואז פשוט אמרתי שגם לא חייבים, שאם לא נשיג חדר אולי אפשר שנוותר הפעם וניסע למסיבה הבאה. אבל ראיתי שאתה לגמרי להוט מצד אחד ומתבאס מצד שני ועכשיו אני מבינה שהדבר החכם היה לעצור את זה , לעצור את השיחה הזו בקונסטלציה שבה אנחנו נמצאים ולהחליט לדבר על זה בבית. אבל אתה המשכת ואני נסחפתי לשאול מה כל כך מיוחד במסיבה, מי בכלל אמר לך עליה, ואמרת שנ', אז חייכתי ואמרתי שאני מבינה שבגלל לנה, ואיכשהו ברגעים האלו אני תוהה מה כל כך מקפיץ אותך, כאילו שלא יכולת לומר לי על משהו אחר "אה.... אז בגלל שי' אמר?" והייתי אומרת שכן, שאני סומכת על הטעם שלו, או שאני חושבת שהוא מבין בזה, ואותו הדבר יכולת גם לומר על נ', כי זה לא שליגלגתי או משהו, אמרתי את זה בחיוך, מודעת לעובדה שיש אתנו באוטו גם מי שלא אמורים להבין מעבר לכך. אבל לך יש נטיה לא ברורה לחשוב שכולם חיים במחשבות שלך ומבינים דברים שהם לגמרי לא. והחלטת לעשות מזה עניין, להיות קטנוני, להקניט אותי על שאני בכלל לא רוצה לבוא למסיבה ועוד כל מיני הקנטות למינהן שפשוט כיווצו אות והיו שונים לגמרי מכל מה שהתכוונתי.
מכאן הכל הלך עקום עד להתפוצצות הבלתי נמנעת ומיותרת כל כך. כי אפשר לחלוטין היה לומר שבאמת נדבר עם נ' וננסה לשאול עוד אנשים אבל בטוח נסתדר (כשאמרתי שמקסימום נשאל את נ' ואולי יש לה מקום בחדר, זה לא כזה לא הגיוני גם למי ששומע מהצד שבמסיבות אנשים חולקים חדרים כשאין חדרים זוגיים) אלא שבמקום זה החלטת לומר לי שאעזוב ושממילא אני לא בעניין של המסיבה, מה שבכלל לא חשבתי או אמרתי. אבל אלו המקומות שבהם אנחנו נופלים שוב ושוב, ואולי אנחנו צריכים ללמוד פשוט לא לפתוח ליד אנשים את אותן שיחות שמלכתחילה ברור לנו שיבוילו לכך שלא נוכל לדבר פתוח.
ושוב, כמות הפעמים שהזכרת את הבאעסה מזה שאין חדר, היא זו שגרמה לי להמשיך את השיחה משם. כך שלא יתכן שזו אשמתי שכל השיחה הגיעה לשם, ועדיין לא חושבת שנאמר בה משהו לא ראוי או כזה שיכול לקחת למקום שיבינו משהו.
וכן, ברור לי שמה שהוביל את ההתפוצצות היה השיחה על אותו ארז וההתנהגות הלא ראויה שלו, ועל כך שנדמה היה שבכלל לא הקשבת למהות השיחה אלא חשוב היה לך להעביר את האג'נדה שלך כלפי לגעת או לגעת בנשים שאתה לא מכיר, סתם ככה כי מרגיש לך נכון. וכן.... זה הפעיל אותי מאד, כי הרגשתי שאני חיה עם מישהו שלא מבין מה זה מרחב אישי, וכמעט שלא החזקתי את עצמי מלומר לך שאפילו ר' אמרה אז בשיחה שלנו שהמון נשים מדברות על זה שאתה סופר פלרטטן... ואני לא בטוחה שכיף לי בתוך זה, ולכן זה הפעיל אותי. המחשבה על כך שנשים שלא מכירות אותך ולא יודעות כמה מדהים , רגיש ומופלא אתה, רואות בך את הגבר החרמן, הפלרטטן, וכמובן שזה מפריע לי לחשוב שזככה נתפס הגבר שאיתי, כי איפה זה שם אותי, ומה זה אומר עלי.... וכן, זה לגמרי שלי. ובכל זאת יש לי שם שיעור רציני.
ומעל הכל , הדברים שלא קשורים אליך כלל... וזו העובדה שהשתדלתי להדחיק לגמרי, והיא ההתעלמות המוחלטת של י' ממני מאז אותה שבת.
לא הודעה, לא התעניינות, לא סימן.... פשוט כלום. וזה גרם לי לתהות למה, ויותר מהכל לא מאפשר לי לפנות אליו ולשאול, כי ה "משחק" הזה בינינו, הוא כזה שהוא שואל, פונה, מתעניין.... וזה כל כך כואב לי , בעיקר נוכח העובדה שאתה כן יצרת קשר עם ר' ביום שאחרי, הרגעת, בהכלת , הקשבת, היית שם עבורה , ואני נותרתי עם כל החוויה המאד לא פשוטה הזו (לא יודעת עד כמה אתה מבין שלא קל לי לחוות את המקום הזה בחשיפה כזו מול מישהי, ובטח שאת החשיפה שלך כלך כך נלהב מאחרת) לגמרי לבד, בלי יכולת לתקשר את זה עם אף אחד מלבד עם עצמי...
אז עשינו סקס שאחרי, אבל לרגע לא עלה שם מה מרגיש לי, מה הרגשתי, איך אני בתוך כל הדבר החדש הזה.... ומחשבות שלא מפסיקות על מה הוא חושב עלי עכשיו... האם אכזבתי? האם הוא רואה אותי אחרת? האם לראות אותך נלהב כל כך מאחרת הוריד לו את הריגוש ממני ? כי אולי הידיעה שהוא נוגע במישהי ששייכת לך, היא זו שהלהיבה אותו כל כך עד כה? ועכשיו....?
ואולי אני לגמרי וטועה, והוא פשוט לא יודע איך מתמודדים עם הרגשות שעלו.... אבל איך אדע אם הוא לא ידבר , ואיך אדע אם מותר לי לפנות... ובתוך כל זה אני כל כך זקוקה לליטוף, לחיבוק, למשמעות שלי.... וזו הסיבה האמיתית לכך שברגע שהתאפשר, הזמנתי את סול לבוא לסרט, ידעתי שיש מישהו אחד שלא ירצה ממני דבר מלבד את הנוכחות שלי... וככה בדיוק היה. הרגשתי חשובה, אהובה, מעניינת... מישהו רוצה לבלות איתי בלי שום מטרה אחרת, ולמרות שלא יכלתי לספר לו דבר ממה שהיה, אם כדי לא לפגוע ואם כי פשוט לא התאים, בדיוק בנקודה שבה הוא כל כך היה בשבילי ממקום נקי כל כך, זה מה שהלהיט אותי לפתות אותו לקחת אותי..... הצורך להרגיש חשובה ואהובה.
לעתים אני תוהה מה היה אם אתה לא היית זקוק לנשים אחרות כדי להתלהט , האם אני הייתי זקוקה לכך ללא קשר....
רק אלוהים יודע כמה אהבה יש בי אליך, וכמה הייתי רוצה שנצליח לתקשר בינינו מהלב. רק מהלב.
