החיים כנשלטת

ככה הייתי אומרת לחיילים שלי כשהייתה בינינו פתאום איזו שבירת דיסטנס. 

גם ביני לבינו יש דיסטנס.

לא יודעת למה הוא יצר בינינו דיסטנס. 

פתאום אני בצד ההפוך. 

פתאום אני שוקלת כל מילה פעמיים. 

זה לא אופייני לי. 

החוצפה, האומץ והתעוזה קצת מתערערים להם. 

לפעמים אני פורצת את הדיסטנס. 

נראה לי שהוא אוהב את זה. 

זה עושה לו את זה שאני מתגרה בו. 

אני אוהבת להצחיק אותו. 

אני אוהבת שהוא מחייך והפרצוף הרציני נשבר לו. 

זה מעורר בי תחושת הצלחה. הצלחתי לשבור קצת את הקרח. 

ואז הוא מיד מאזן את הכל וחוזר לשגרת הרצינות. 

אני לא מבינה למה הוא הגדיר דיסטנס בינינו. 

דווקא כשאני מרגישה משוחררת וחופשיה זה מגביר את הרצון שלי שהוא יצליף בי בחוסר רחמים. יקשור אותי כאילו אני חסרת אונים. 

אני מתעוררת. 

יקיצה טבעית. 

אני פוקחת עיניים. 

רואה מישהו לצידי. 

אני ערומה. הוא גם ערום לידי. 

מדליקה את האייפון. 

רואה הודעה ממך. לא יודעת עדיין מה לא הבנת ב״לך תזדיין ואל תדבר איתי יותר״.

זורקת אותו מעצבים. 

מנסה לברר מי זה הבחור ששוכב לצידי. 

אני בנסיעת עסקים. 

לא תיכננתי לשלב pleasures with business. 

אני קמה לשירותים. 

אני רואה סימנים על השדיים שלי. 

כנראה שעברתי לילה סוער. 

אני לא כל כך זוכרת. 

השילוב של האלכוהול והירוק השפיע עליי קצת יותר מדי. 

כואב לי הראש. 

אני מתכסה בחלוק. 

מעירה את הבחור ההורס ששוכב במיטה שלי ערום כביום היוולדו. 

לפי המבטא שלו הוא איטלקי. מזל שהוא מדבר קצת אנגלית. 

הוא מתחיל לחפור על הבוקר. 

לא מבינה מה נסגר עם אנשים שמדברים כל כך הרבה על הבוקר. 

דופק מישהו בדלת. אני פותחת לו. 

“Good morning miss” הוא אומר לי ומביא לי את הלו״ז שלי להיום. 

הרבה פגישות. 

אין לי כוח לאידיוטים האלו. 

בינתיים הבחור שבחדר מתקלח. 

תפס לי את המקלחת בלי לחשוב פעמיים. 

אני דופקת לו בדלת. 

הוא יוצא ערום ורטוב. 

אמאלה איזה סקסי. 

אני מצביעה על השדיים שלי ושואלת אותי מה הוא עשה. 

הוא מסתכל עליי מפוחד ואומר לי ״you asked that”.

 פאק. אני לא זוכרת כלום. 

הוא מתלבש מהר ומשאיר לי את המספר שלו. למקרה שארצה לקבוע שוב הלילה. 

אין ספק שאקבע איתו אחרי הסימנים היפים שהוא השאיר עליי.

הוא יוצא ודופק לי נשיקה חמה ורטובה. 

זה כל כך מחרמן על הבוקר. 

אחרי ויכוח טעון וסוער הוא תוהה לעצמו מאיפה האומץ שיש לי. 

אני יודעת איך לגרום לו להתעצבן. 

אני יודעת איך לגרום לו להשתגע. 

לא רק הוא יודע להתגרות בי, וזה מה שיפה בקשר שלנו. 

במהלך הויכוח אני ״מתחצפת״ אליו. 

״תחשבי כאילו את מדברת למורה שלך בבית ספר״ הוא אומר לי. 

לא רק שסיימתי בית ספר לפני מס׳ שנים, גם הייתי מאוד חצופה למורים שלי. 

אז אני לא חושבת שלכך הוא התכוון. 

הוויכוח ממשיך. 

אני לא משנה את דעתי. 

אני ממשיכה לעמוד על שלי ולדרוש את מה שאני רוצה. 

כזאת אני, תמיד אוהבת לקבל בדיוק מה שאני רוצה. 

הוא ממשיך להתעצבן. זה מצחיק אותי. 

אני מסתירה את החיוך. יש גבול. 

בסופו של דבר הוא מתפשר. 

ככה זה תמיד. לאחר שעות רבות של וויכוחים. 

בסופו של דבר אני צוחקת. 

זה מטריף אותו. 

אני יודעת שזה עושה לו את זה. 

אני יודעת שאני אשלם על זה במיטה. 

אני יודעת שהלילה הזה יהיה אגרסיבי מתמיד. 

אני מתכוננת אליו נפשית וגם פיזית. 

אחרי שסיינו לדון על הדברים הוא מתקרב אליי. 

מצמיד אותי לקיר. 

״תמיד היה בך את זה״ הוא אומר לי. 

אני מחייכת. 

זה עוד יותר מטריף אותו. 

הוא חונק אותי לכמה שניות. 

זה מרטיב אותי. 

הוא מנשק אותי, אני רוצה שזה ימשיך. 

אבל הוא מעניש אותי בגלל ההתחצפות. 

״אני הולך לרוץ קצת, עצבנת אותי״ הוא אומר לי. 

מצד אחד אני שמחה שהוא קצת הלך לפרוק אגרסיות, מצד שני חבל לי שזה לא עליי. 

פעם בכמה זמן אני עושה בדיקות דם.

סתם כדי לבדוק שהכל בסדר. 

היום בבוקר עשיתי. 

בעודי ממתינה לתורי אני צופה בכל הסובבים אותי. 

באיש הזקן שאפשרתי לו לשבת ולהיות לפני. 

באישה עם ארבעה ילדים שבקושי מצליחה להשתלט על שניים מהם. 

באישה בהריון המתקדם שכבר קשה לה לסחוב אותו.. 

מסתכלת על איך לאט לאט עם הזמן אהיה באותו המצב שלהם. אהיה בשלב שלהם בחיים שלי. 

הגיע תורי. 

האח קורא לי. 

שואל אותי מה שלומי ואם אני מרגישה טוב. 

אני עונה לו שכן בקצת קרירות. 

שונאת ששואלים אותי המון דברים על הבוקר, או שבכלל מדברים איתי. 

הוא לוקח את ההפניה לבדיקות. 

רואה מה צריך לקחת.

מתחיל להרצות לי במשך מספר דקות על כך שזה לא יכאב וכל הבולשיט הזה. 

לא נעים לי להגיד לו שאני יכולה לפתוח ורידים הרבה יותר טוב ממנו ואני עושה את זה בעיניים עצומות. 

יש לי ורידים בעיתיים. מאוד. 

הם דקים, עמוקים, קשה למצוא אותם.. 

הוא מחפש ומחפש ומחפש ולמרות שאני אןמרת לו בדיוק איפה צריך לדקור אותי הוא לא מקשיב.

 ואני מתחילה להתעצבן.

הוא מהדק את החוסם ורידים. 

כואב לי. 

ואז עולה לי המחשבה הסוטה על קשירות. 

והנה הוא חושב שהוא מצא משהו.

הוא אומר לי ״אני אצטרך לחדור עמוק״.

ישר עולה לי חיוך ואני אומרת לו ״אוקיי״.

 הוא לא מצליח כי הוא לא במקום הנכון. 

אני מתחילה ממש להתעצבן. 

כואב לי. אני מרגישה בסשן ארוך ולא נחמד במיוחד. 

ואז אחרי עוד מספר ניסיונות כושלים שלו החלטתי לקחת את המושכות לידיים. 

לקחתי ממנו את המחט.

החדרתי אותה לעצמי והוצאתי דם. 

ממש בחצי דקה. 

אידיוט. 

אחרי זה הוא אומר לי שלמרות שאני גסת רוח וחוצפנית, הוא מצטער על אי הנעימות. 

לא מבינה למה אני גסת רוח בכלל. 

הוא העביר אותי סשן מדיקל ארוך ומיותר. 

ישר אני מתקשרת אליך. 

אני מספרת לך ואפילו קצת מתבכיינת. 

ואז אומרת לך שבא לי סשן מדיקל שאני אוביל אותו (אני בעלת הידע). 

אתה מתלהב. 

אתה מפחד. 

אבל אתה מוכן לעשות את זה. בשבילי. 

ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

ממש בעוד מספר דקות תשמע צפירה. 

צפירה שגורמת לי להיזכר. 

להיזכר בכל מי שהצלחתי להציל את חייו בשטח אבל במיוחד את מי שלצערי הרב לא הצלחתי.

אלו 24 שעות שבהן אני חושבת על כל המשפחות שיכולתי להציל.

על כל המשפחות שנהרסו.

על ההורים הכאובים ששקלו את ילדיהם. 

על הילדים התמימים שאיבדו את הוריהם ונשארו יתומים. 

אלו זכרונות שמציפים אותי. הדמעות מחניקות.

זכרונות שגורמים לי להרגיש אשמה, למרות שאני לא. עשיתי את כל שביכולתי. 

יהי זכרם ברוך! 

היום באמת הבנתי למה אני רוצה לעוף מכאן כבר. 

למה ממש בעוד זמן קצר אני טסה לקצה השני של העולם. לא רוצה לשמוע מאף אחד. 

ישבנו בבית קפה היום. כמה חברים. 

אוכל טוב. שתייה טובה. מוזיקה טובה. 

מדברים על החיים. על לימודים או עבודה. על בני זוג. 

אני מתסכלת על כולם. שומעת מה הם אומרים. כבר עשיתי כמעט הכל. 

חוויתי הצלחה. 

חוויתי מצויינות. 

חוויתי זוגיות. 

אבל לא חוויתי פורקן. לא חוויתי שחרור. 

תמיד הייתי עסוקה בהכל. 

כמעט ואין לי זמן פנוי לעצמי. 

לא חוויתי חופש. 

גם כשהייתי בחופשה הסלולרי שלי היה מצלצל בלי הפסקה ולא הייתה דקה בלי הודעה. 

לא חוויתי את מה שהם חוו. 

לא ישבתי שבוע בחופש ולא עשיתי כלום. 

אחרי שהמלצר שפך עליי את הקפה וקיבל ממני פרצוף זועף ומפחיד, הבנתי למה אני חייבת כבר חופש. 

לקום בבוקר. לשבת מול הים עם קפה. לקרוא ספר טוב ומחרמן.

זה כל מה שאני צריכה. 

אז אני טסה. ואני שוקלת גם לא לחזור לתקופה ממש ארוכה. להעביר את הלימודים שלי לחו״ל. 

להתנתק קצת מהכל. 

למצוא את עצמי.

להיות אחרת. 

קבענו ללילה.

חצי שעה לפני ביטלתי כי הייתי עייפה. 

הבטחתי לו שאפצה אותו יום למחרת. 

הוא הסכים. 

אחרי מספר דקות אני מקבלת ממנו הודעה. 

״אני רוצה אותך עכשיו. אני בא אלייך!״ 

רשמתי לו ״בוא״. 

אחרי חצי שעה הוא היה אצלי. אסף אותי עם האוטו. 

כיוונתי אותו לחניית עפר. הוא שואל אותי מאיפה אני מכירה את המקומות האלו ואני מרשה לעצמי לשמור את זכות השתיקה. רק מחייכת. 

אנחנו עוברים לספסל האחורי. 

מהר מאוד אנחנו בלי בגדים.

הזין שלו בפה שלי. אני נחנקת מהזין שלו.

הוא מזיין לי את הפה.

אחר כך הוא מזיין אותי בדוגי. צובט לי הפטמות תוך כדי. זה עוד יותר מרטיב אותי. זה נעים לי. 

כשהוא מתקרב לגמירה הוא מזיין לי שוב את הפה וגומר.

אני בולעת.

נושכת את השפה התחתונה שלי.

הוא מסתכל עליי במבט גאה. 

מנשק אותי.

״את הכי טובה שיש״ הוא אומר לי. 

אנחנו מתלבשים. הוא מחזיר אותי הביתה. 

אומר לי ״עדיין קבענו למחר״.

קמתי בבוקר. 

רואה את ההודעות והשיחות. 

החברות רוצות שנזרום לצפון. 

זורמת איתן. קמתי עם המצב רוח הספונטני שלי. 

מתנדבת לנהוג כי זה מרגיע אותי. 

תוך חצי שעה אנחנו מוכנות ואנחנו יוצאות. 

הדרך מדהימה ביופיה. יש בצפון משהו מיוחד. הירוק עושה לי טוב. 

לא הודעתי לו שנסעתי לצפון. 

חיכיתי ללילה. אני תמיד רגילה שהוא שולח לי הודעה ואנחנו מדברים. 

הוא שלח. כתבתי לו שאני בצפון עם חברים.

הוא התעצבן שלא הודעתי לו.

לא נורא. הוא ירגע. 

הצפון עשה לי טוב. הכנרת. השמש. הבגד ים המושלם שמבליט לי כל חלק בגוף ובעיקר את השדיים המושלמים שלי. אין אחד שלא בהה בהם לפחות לכמה שניות טובות כמו שהוא עושה בדרך כלל. 

רציתי שהוא יהיה שם, שהוא יזיין אותי על חוף הכינרת. שכל הלילה נזדיין שם. 

אבל הוא כועס. למרות שכשהוא כועס הוא מזיין טוב. אולי אני צריכה להתחיל לעצבן אותו לעיתים קרובות יותר. 

ממש לפני החג סיימתי תקופה עמוסה בחיי. 

הבטחתי לעצמי שאת החופש אני מקדישה למנוחה ובזמן איכות עם עצמי. מזמן לא ישבתי וחשבתי על עצמי.

כמובן שבסופו של דבר זה לא קרה. 

כבר ביום של לפני החג (חמישי) ביליתי יום שלם בשופינג ועם האחיינים. לא הספקתי לחזור הביתה, התקלחתי והייתי אצלו בדירה. לא ישנתי כל הלילה אחרי שהוא זיין אותי. 

היום, היום הראשון של חול המועד, ביליתי עם חברים בים. אף פעם לא אהבתי את הים. החול נורא מציק לי. 

אחרי שחזרתי בסביבות השעה 22:00 בבית נזכרתי שהבטחתי לעצמי שעד ה-1 באפריל אני רצה 10 ק״מ רצופים. 

אז לבשתי בגדי ספורט, נעלתי נעלי ריצה ויצאתי לריצה. רצתי בפעם הראשונה בחיי 10 ק״מ ללא הפסקות. 

כשהיה לי קשה נזכרתי באיך היית משגע אותי והעצבים גרמו לי להאיץ. חשבתי על כל הפעמים שבכיתי בגללך. חשבתי על זה שאני אחרת. אני חזקה. 

עכשיו, אני אחרי מקלחת. 

אני ערה מ-6 בבוקר כי התרגלתי לקום מוקדם, לא נחתי לרגע. 

אתה בחו״ל. הנוכחות שלך חסרה לי למרות שאתה תמיד מסתמס איתי. 

לחשוב שהצעת לי לטוס איתך וסירבתי. בטענה שבא לי להיות קצת עם עצמי אחרי הרבה זמן. 

אתה נהנה לך באירופה המדהימה ואני תקועה כאן עם המצות. 

אנחנו לא זוג. אנחנו סקס קבוע. סביר להניח שגם לא נהיה משהו מעבר לכך... 

הייתי רוצה להיות איתך עכשיו. למרות שבלילות איתך אתה לא כל כך מאפשר לי לישון, והם גם דרושים ממני אנרגיה רבה. הגוף שלי הרוס אחרי כל מפגש איתך אבל הוא גם חי מכל מפגש איתו. למרות כל הרעש שלנו ביחד, כל הבלגן יש לך גם צד אחר, אתה גם המנוחה שלי והפינה השקטה. 

לשם שינוי כולם הגיעו בזמן הפעם. 

הראשון שמגיע הוא הדוד הזקן שמביא את ה״מטפלת״ שלו שברור לכולנו שהיא פאקינג הזונה שלו. 

לאחר מכן מגיעה אחת הבנות דודות עם שלושת בנייה שעושים רעש ללא הפסקה, היא לא מצליחה להשתלט עליהם, ואני עדיין לא הבנתי למה היא בהריון רביעי ועוד עם בן נוסף... 

מתחיל להיות רעש בלתי נסבל, וככל שכמות הרעש עולה כך גם לאט לאט העצבים שלי. 

אני עומדת ולא מבינה מה קורה בבית. 

פתאום יש 35 אנשים בבית. הרעש מטורף. 

הילדים בוכים, אין רעש שיותר מטריף אותי מרעש כזה.

אני עומדת על עקבים. הגוף שלי כואב מאתמול בלילה. הוא זיין לי את הצורה ופירק אותי. 

אני מתחילה לתהות איך אני יושבת במשך ליל סדר שלם שכשאני לא כל כך יכולה לשבת. 

אז אני עולה לקומה שלי.

סוף סוף קצת שקט. 

מנסה לחשוב על פתרון ואז רואה את הירוק בתיק. מעשנת קצת ויורדת למטה. 

מוצאת את מקומי בשולחן ליל הסדר. עדיין קצת כואב לי לשבת. 

איכשהו ליל הסדר עובר מהר. מסיימים לקרוא את ההגדה למרות גניחות הילדים מאחור שלפעמים היה נדמה לי שאני באורגיה אחת גדולה. 

ואז אני הולכת לאייפון. צריך קצת לראות מה קורה. אני רואה הודעה ממנו. 

״בואי אליי״. 

אני מתחילה להתחרמן. 

חושבת על איך זה אפשרי בכלל כשאני ככה מפורקת. הוא זיין אותי אתמול לילה שלם. 

הכוס שלי כואב. 

ואז אני רושמת לו את זה. 

והוא אומר שאני אבוא והוא יפנק אותי. 

בלי היסוס אני רושמת לו ״מגיעה״. 

מתגנבת מהבית. בלי שאף אחד יראה. 

הולכת אליו. 

לוקחת איתי בקבוק יין ואת הירוק. 

מגיעה אליו. הבית חשוך. יש מלא נרות. 

פתאום הוא נהיה קצת רומנטי. 

אני נכנסת וצוחקת לו בפנים על כל הרומנטיקה.

באה לכיוונו. מניחה את הדברים בצד. 

מתיישבת עליו. החיוך שלו מחרמן אותי. 

הוא מנשק אותי. הוא מפסיק. אנחנו מדברים קצת. 

שותים יין. מעשנים. אוכלים מלא שוקולד. 

ואז הוא מחליט לעשות לי מסאג׳ עם שמן. 

הוא עושה לי ואני חרמנית בטירוף. 

אני כבר מתה שהוא יחדור אליי. אבל הוא לא. הוא משגע אותי. 

ואז לאחר חצי שעה הוא מפסיק ושוכב לידי. 

אני מסתובבת לכיוונו. לא מבינה מה קורה. 

הוא מתחיל לעשות לי נעימי בגב. שם שירים רומנטיים. 

ואז הוא אומר לי ״היום לא עושים סקס. היום אנחנו נחים ואני מפנק אותך״.

הייתי קצת בשוק. לא אופייני לו בשיט. 

אחרי זה הוא יורד לי. אנחנו נרדמים. 

קמים אחרי שעה. מתקלחים יחד. אני בשוק שהוא לא מזיין אותי. 

חוזרים למיטה. אנחנו עדיין בפוצי מוצי.