|
|
|
כל מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד אוהבת את החורף. בזכות הקרמבו..
אני גם אוגרת קצת לתקופת הקיץ..
גם הוא ידע את זה.
יום אחד הוא החליט לפנק אותי.
הוא מעך לו קרמבו וניל טרי כזה על הזין ואני מצצתי לו את הזין מהקרמבו.
ללא ספק המציצה הכי טעימה שהייתה לי.
אחר כך הוא גמר על הביסקוויט של הקרמבו.
שזה החלק הכי טעים :)
וגם אותו אכלתי, עם השפיך שלו.
יאמי 😍
ישנו עכשיו הד תקשורתי על המשלחת שישראל שלחה למקסיקו. לסייע לה.
פתאום זה החזיר לי את המשלחת לנאפל שהשתתפתי בה בזמנו. בצוות הרפואי.
זוכרת שבין לילה הציעו לנו לצאת למשלחת. כמובן שהסכמתי. אין משהו יותר מדהים מזה.
אין הרגשה יותר טובה מזו.
אני זוכרת שההורים שלי היו בשוק שאמרתי להם שאני טסה מחר בצהריים לנאפל. לסייע להם ולתת להם שירותי רפואה.
אפילו גם קצת התנגדו. אבל לא הסכמתי לוותר על משהו כזה.
זוכרת אותנו על מדי ב׳ עם תג של דגל ישראל. הרגשתי גאווה שאני לא יכולה להסביר אותה במילים.
הגענו לשם. מראות מזעזעים. ילדים רזים שאין להם מזון. ילדים חולים מאוד, ילדים שנפצעו מההריסות.
אני רואה את המראות הללו ופתאום מקבלת איזה כאפה שעוררה אותי. שהכניסה לי את הפרופורציות לחיים.
לראות אנשים שאפילו מים נקיים זה לא משהו טריוויאלי בשבילם. ושלא נדבר על פת לחם.
אני זוכרת את הילדים שטיפלתי בהם, לחלקם מאוד נקשרתי. חלקם נכנסו לי ללב.
אנשים שאתה רואה להם בעיניים את התודה שהם מרגישים כלפיך. שאתה עוזר להם. נותן להם אוכל, מטפל בהם, נותן להם תרופות.
אני חושבת שזאת בין החוויות הכי מדהימות שהיו לי בחיים.
עוד מעט אטוס לי לטיול גדול. אחזור לשם. לראות מה המצב שם עכשיו. להיזכר ולחוות שוב את המקום המדהים הזה.
לפעמים אני גם בן אדם מאוד טוב ומאוד הומניטארי.
יוני ואני מכירים מכשהייתי בת 15.
הוא למד שלוש שכבות מעליי וכך הכרנו.
יוני הוא הבן אדם שהכי מצחיק אותי. הוא רק מסתכל עליי ואני מתחילה לצחקק.
יוני תמיד זמין בשבילי. לא משנה מתי או מה קורה בינינו. הוא הכי מודע לזה שלפעמים אני יכולה להיות כל כך מעצבנת ומציקה, אבל למרות זאת הוא תמיד איתי.
הייתי הסקס הראשון של יוני. היה מוזר לשכב עם גבר בפעם הראשונה שלו. במיוחד אחרי שגבר בן 40 זיין אותי במשך תקופה.
אבל כל כך שמחתי ללמד אותו, לתת לו לנסות את גופי, לתת לו להכיר את גוף האישה ואת גופו דרכי.
תמיד הוא אומר לי ״אנחנו עוד נתחתן ואת תהיי אשתי״.
זה מצחיק אותי תמיד. לא יודעת אם ממבוכה או מהסיבה שאנחנו פשוט לא מתאימים.
תמיד אחרי סשן שבו הלב שלי היה נשבר והייתי כל כך כאובה הייתי הולכת ליוני. שטיפה יצחיק אותי ויטייח את העצב. הוא היה הafter care שלי.
יוני לא יקרא את הפוסט הזה אבל בכל זאת ארשום לו תודה.
תודה יוני ❤️
בתקופה האחרונה, כשאני מביטה לאחור, אני מבינה שהרגע שבו ביקשתי ממך שתשחרר אותי היה רגע יחיד ובודד של שפיות בתוך חצי שנה של אי שפיות מוחלטת.
אני זוכרת שאחרי ששיחררת אותי התחרטתי על כך וחשבתי שזה היה מתוך איזה קריזה או רגע לא יציב שהייתי בו.
אבל לא, זה היה רגע יחיד שבו הבנתי כמה נזק גרמתי לעצמי. שבו התבונה שבה אליי בחזרה.
שבריר שנייה שהציל אותי מטופת.
אני כל כך שמחה שזכיתי לרגע הזה.
כנראה שמישהו שם למעלה מאוד אוהב אותי שהוא נתן לי אותו.
תודה 🌹
סוף סוף אני מאושרת אחרי 8 חודשים בהם הייתי כאובה, עצובה וחשופה.
אז מה היה לפני 8 חודשים?
שברת לי את הלב כל יום בחצי שנה שבה הייתי משוייכת לך.
התמודדתי כל יום מחדש עם עצמי, עם הלב השבור שלי, עם הנפש הפצועה.
התמודדתי לבדי כי אף אחד לא ידע.
מילדה שהשמחת חיים נוטפת ממנה והצחוק המתגלגל ניגר ממנה, הפכת אותי לילדה שרואים את העצב בעיניים שלה. אין שום זכר למה שהייתי לפניך.
הרגע שבחרת לגונן עלייה במקום עליי. למרות שהצד שלי הוא הצודק. באופן אבסולוטי צודק. זה הרגע שהלב שלי נשבר לרסיסים.
ואז כששחררת אותי לבקשתי ולאחר ויכוחים רבים שהיום אני חושבת שהיו סתמיים כי פשוט יכולתי לחסום אותך בכל דרך אפשרית מהחיים שלי (מה שגם היום עשיתי), הרגשתי את הכאב העצום. את הריקנות.
ועכשיו בדיעבד, כשאני מסתכלת לאחור, אחרי שנגמלתי ממך. מהצורך בך. אחרי שהלב שלי התחל להתאחות מחדש והתחיל לחיות מחדש. אני שואלת את עצמי במה פאקינג הייתי זקוקה? בגבר כזה? שרק גורם לי לכאב נפשי?
שנה שלמה בזבזתי על להיות עצובה.
בשנים הכי יפות של החיים שלי.
אז היום אני אומרת, בתקווה שאתה קורא את זה, שאני כל כך מצטערת על רגעי העצבות והדיכאון האלו. על העצבים. שבזבזתי על גבר שלא שווה אותם. לא שווה אותי.
אתמול אחרי זמן רב יצאתי למסיבה עם שני ידידים שלי. אחר כך הצטרפו עוד כמה.
בערך שנה לא יצאתי איתם. אבל הם כן ראו אותי פה ושם.
הם אמרו לי ״תודה לאל שחזרת אלינו, כמו שהיית פעם. מאושרת, שמחה וצוחקת״.
הם שני הגברים הכי מצחיקים שהכרתי בחיי. אנחנו מכירים כמה שנים טובות. הם היו 3 שכבות מעליי בבית ספר.
אין ספק שכל רגע איתם היה מצחיק.
סוך סוף הרגשתי את עצמי, לפניך, אחרי שנה שלמה שלא הרגשתי כך.
עכשיו אני באמת יכולה להגיד שאני
מ ש ו ח ר ר ת
היינו במערכת יחסים. 3 שנים בערך on/off.
כולם חשבו שנתחתן בסופו של דבר, למרות כל ההפסקות, למרות כל השוני.
הוא רצה להתחתן בזמנו. אני הייתי ילדונת ומי שמכיר אותי באמת יודע שלא אתחתן בשנים הקרובות.
יש לי תוכניות אחרות לשנים הקרובות. חתונה היא ממש לא אחת מהן.
זה החלום הרטוב של ההורים שלי שאני והוא נתחתן. בחור עשיר כזה, עם ראש על הכתפיים וכבוד. כבוד רב אליי ואל הסביבה.
אז זה נגמר. מהצד שלו בפעם האחרונה ומהצד שלי באופן סופי. כמעט.
לפני כמה שבועות הייתה חתונה לבת דודה שלי. הוא היה חבר של החתן אז הוא היה בה גם.
אני חושבת שבאותו הלילה הרגשתי באמת יפה. סקסית.
כולם הסתכלו על הילדה הקטנה שהפכה פתאום לנסיכה. נסיכה שהיא אישה.
באמצע החתונה אני מדברת עם מישהו, חתיך על , שהוא בדיוק הטעם שלי. אחד לאחד. נרטבתי רק מלראות אותו.
הוא ראה אותנו וישר משך אותי מהיד לצד. כמו רכוש שלו. כמה שזה עשה לי את זה.
ואז הוא מטיף לי ואומר שמה אני מפלרטטת מול העיניים שלו. ובתוך כל הסערה פתאום מגיחה לה אמרה ״אני מתגעגע״.
מפה לשם סיימנו את הלילה (או את הבוקר) אצלו.
גם אני התגעגעתי אליו.
היום הוא שלח לי הודעה. יותר נכון שיר.
באופן היפותטי, מעניין אותי אם הייתי כורע לי ברך - אז מה הייתי משיבה לך.
נקודה למחשבה בשבילי וגם בשבילך.
תיכננו לצאת אבל בסוף לאף אחת מאיתנו לא היה כוח... אז הזמנתי אותן אליי שסתם ניפגש לנו בסבבה, נשתה קצת, נאכל את הקינוחים עתירי הקלוריות שהכנתי לחג (שדרך אגב היו ממש ממש טעימים! תודה למי שנתן לי רעיונות).
אז הן באו, ישבו בחדר כניסה של הקומה שלי.
יש שם ספה, טלויזיה, שולחן וכו׳
ידעתי שבסופו של דבר נגיע לדבר על סקס אז לא היה נעים לארח אותם בסלון, כשההורים שומעים.
צחקנו המון, נזכרנו בחוויות מהעבר.
פתאום אני קולטת שאנחנו חברות מכיתה א׳.
16 שנים. שעברנו כל כך הרבה יחד.
איזה כיף זה להרגיש שמישהו הוא הבית שלך.
ואז הגענו לדבר על סקס וחברה א׳ הזכירה לי משהו ששכחתי ממזמן.
שהיינו במלון בחופשה, פגשנו חבורה של גברים, התחברנו אלייה מאוד. בעיקר אני.
אפילו היה לי מפתח לחדר שלהם וגם כמה בגדים שם.
ואז היא הזכירה לי את הלילה שבו אני שוכבת במיטה עם @&@₪#%*, היא חשבה שאנחנו סתם שוכבים. שלא קורה כלום. ואחד החברים בחבורה הציק לה מחוץ לחדר אז הכנסתי איתה איתנו.
שלושתנו שוכבים במיטה. אני באמצע. היא בצד אחד והוא בצד שני.
שלושתנו מתכסים באותה שמיכה ומדברים. בעיקר על החיים וכמובן שגם צוחקים.
היא לא ידעה שמתחת לשמיכה הוא דוחף לי אצבעות כבר שעה.
ואז בתמימות היא באה לחבק אותי והרגישה את היד שלו בכוס שלי.
צעקה מבהלה.
אני והוא צוחקים. מתפוצצים מצחוק.
איזה זכרון יפה.
אז כולנו בעצם מודעים לטרילוגיה המדהימה שנקראת ״חמישים גוונים״. הכרך הראשון הןא ״חמישים גוונים של אפור״, השני הוא ״חמישים גוונים של אופל״ והשלישי הוא “חמישים גוונים של שחרור״. וכולם מסופרים מנקודת מבטה של אנה.
אפשר להגיד שזה כבר לא טרילוגיה כי יש עוד ספר בשם “Grey״ שהוא בעצם כמו הכרך הראשון אבל מנקודת מבטו של כריסטיאן ולא של אנה. אותו אני הכי מחבבת דרך אגב. אולי היום אתחיל לקרוא אותו שוב.
אחזור לענייני.
הרבה שולטים/אדונים מתלוננים על חמישים גוונים על זה שזה חרא ספרותי.
אולי.
אבל מה שהם לא מבינים זה שבעקבות חמישים גוונים אנשים נפתחו ונחשפו לעולם הבדסמ. מה שהיה נחשב לסטייה עמוקה בעבר בעיני אנשים רבים (עדיין ישנם אנשים שחושבים כך אבל לא באותה הכמות).
מה שאני באה להגיד זה שהמון אנשים החלו לנסות את העולם הזה, את הבדסמ.
יש כבר יותר דיבור חופשי על בדסמ.
אני חושבת שזה משהו מבורך. אפילו מאוד.
אם לא הייתי קוראת את הספרים לא הייתי יודעת מעולם שאני נמשכת לעולם השליטה. לא חושבת שהייתי מגלה על זה אי פעם.
ערב ראש השנה.
אחרי כל הערב שזיינו לי את המוח מכל כיוון אפשרי.
שאלות בנאליות כאלה.
נו אז מה את עושה עכשיו? מה עם חתונה? מה עם טיול? מה התוכניות שלך לשנה הקרובה?
כבר נהייתי כמו תקליט שבור עם תשובות בנאליות לשאלות שהן בנאליות.
אחרי שהעברתי כמה שעות, שחלק מהן היו מצחיקות החלטתי לצאת עם חברות.
לפתוח את השנה החדשה כמו שצריך.
כל אחת באה מאזור שונה כי כל אחת התארחה בחג במקום שונה ונפגשנו בבר האהוב עלינו.
אחרי שדפקתי חצי בקבוק שמפנייה כדי להתמודד עם כל האנשים ובעיקר עם עצמי לא יכולתי לנהוג וגם רציתי להמשיך לדפוק את הראש.
אז כמו ילדה קטנה, אבא הקפיץ אותי לבר.
בדרך לבר, אנחנו באוטו ושוב הטענות של התלבשת חשוף מדי..
ואז החלה ההרצאה של תשמרי על עצמך, אל תשתי מכוס אלא מבקבוק סגור. תאכלס צודק.
ואז הוא אומר לי, ואם את לא ישנה בבית אל תמציאי לנו שאת אצל חברה שלך @&$#@& כי מכיתה ו׳ הפסקתן לישון אחת אצל השנייה. את יכולה להגיד לנו שאת אצל בחור.
רגע של שתיקה.
הגענו ליעד.
תודה אבוש, אין עליך! אני אומרת לו ומנשקת אותו בלחי.
כמובן שתמיד ההורים שלי מתנדבים לארח את כל המשפחה.
בגלל הבית הגדול, היכולת להכיל את כל 40 האנשים בתוכו.
אני חייבת לציין שיש אנשים במשפחה שאני לא אוהבת. אפילו מתעבת. לא יכולה לשמוע אותם.
כאלה בורים.
טוב נו, לא כולם חכמים.
במיוחד הבת דודה ששכבה עם האקס שלי כמו מטומטמת. ברור שהוא יחזור אליי..
תמיד לפני ערב החג, לא משנה באיזה חג, אבא ואמא עושים לי מעין ״תדריך״. של תתנהגי יפה לאורחים ותגידי שלום לכולם.
כאילו אני בת 8.
פעם הייתי מתווכחת איתם, שאני לא רוצה, שאני לא אוהבת אותם ומה הם בכלל מזמינים אותם.
היום אני אומרת להם בסדר. בשביל שהחפירה לא תמשיך. אבל בפועל עושה מה שבראש שלי.
אבל כדי שהם קצת יתגאו בי התנדבתי להכין את הקינוחים להיום. עדיין לא חשבתי אפילו מה להכין. אשמח לרעיונות :)
ויש גם את כל ההודעות של השנה טובה והאיחולים הלבביים.
יש אנשים שזה באמת מחמם לי את הלב לקבל מהם הודעה ואני אפילו משיבה להם.
וישנם אנשים, יותר נכון גברים ששכבתי איתם עוד בגיל 16, שעדיין שולחים לי שנה טובה.
לפעמים הם גם אומרים לי שלום כשהם עם בנות הזוג שלהם בקניון.
אידיוטים.
לא מבינים שהם בסך הכל סקס לא מחייב.
שנה טובה ומתוקה 🍏🍯
