עושה בי כרצונה

האמת היא שאני רעבה.  רעבה למבט שלך אחרי שסיימת להתאחד עם הרגליים שלי כשלום ראשוני. רעבה לאיך שאתה מבקש עוד כאב, אתה תמיד נשמע קצת מופתע מעצמך, מהעובדה שביקשת עוד. רעבה להפתעה שלך מכך שאתה מטפטף תוך כדי דברים שאתה לא אוהב.  רעבה לשקט הקצר שיש בי בדקות אחרי שנתת לי להכאיב לך, גם כשרצית שלא.

אני רוצה שתגיד כמה חסר לך, כמה אתה מתגעגע. אני רוצה שתגיד כמה אתה חושב עלי, כמה היית מעדיף שלא. אני רוצה שתגיד שאתה שלי וככה אתה רוצה להשאר. 

אני רוצה שתבקש שאכאיב לך, שאשתמש. אני רוצה שתבקש שאקח יותר מהיומיום שלך, שאנכח. אני רוצה שתבקש לשרת אותי, לאפשר לי הנאה מאחרים.  אני רוצה שתבקש להשאר שלי, כל פעם מחדש. 

אני רוצה שתגיד את כל אלו כדי שאוכל לקחת את כל מה שאתה מבקש לתת ולתת לך את האפשרות לברוח אלי ולא ממני. לתת לך את האפשרות לנשק את היד שהכאיבה לך. אני רוצה שתדע שככל שיהיה קשה יותר, אלטף יותר. 

בכל פעם שעולה ההתחלה שלנו לשיחה הוא מציין שהוא הרגיש מתחתי, אפילו שלי ונכנע עוד לפני שקיבלתי אותו, עוד לפני שהוא בכלל ביקש.  אני (אני לא יודעת אם אי פעם אמרתי לו את זה) הסכמתי לקבל אותו, למרות כל המגבלות, כי הרגשתי מעליו, בעלות וכוח עוד לפני שהוא בכלל שהוא ביקש. 

ועכשיו, כשאנחנו עומדים לפני משהו לא לגמרי ברור אני יודעת, בבירור, שזה לא ייעלם. השייכות, הכניעה והרצון יהיו שם בכל מצב. ואני אקח הכל, אם הוא יאפשר. 

הוא מבקש ממני להסביר לו איך זה עובד. אני מסבירה לו שיש הרבה שאתה לא יכול לתת לי, אבל לא רוצה למנוע ממני. יותר מזה, אתה רוצה שאקבל כל מה ומי שיכולים לספק אותי. הוא מבין הכל, אבל גם קצת לא. כשהוא יורד לרצפה, למקום שלו מולי, אני נשענת אחורה ושומעת אותך אומר לי שאתה שמח שנהניתי ממנו, ואני לא יכולה שלא לחשוב שאתה צריך לא רק לשלם על זה, אלא גם לראות. 

פחות מדקה אחר כך אני חוזרת למציאות. תשומת הלב שלי חוזרת אליו, ללשון הרעבה שלו, לכאב, לריקוד. להבנה שטוב שהוא חזר. 

אם אני רוצה לראות את הכאב בעניים שלך, כשאתה יושב מולי, במקום שלך, וחושב על זה שגם את זה תתן לי עכשיו?

זה נחשב אלימות להגיד לך שאני רוצה בזה לא סתם ככה, אלא בצורה הזאת ממש, שקצת צורבת לך בלב?

כמה זה אלים אם אגיד את כל אלה ואתה תתן, עם כל הכאב ואז תמצא את עצמך עם ראש על הברכיים שלי, אחוז היטב, מוכל, במקום שלך?

אמרתי לו את המשפט הזה על הרבה דברים, אני עדיין אומרת. זה גם מגיע בגרסה של "אתה תבקש לתת לי את זה". על מה שיקרה מחר הוא פנטז ממש מההתחלה, פנטזיות שהפחידו אותו קצת יותר ממה שהם גירו ואני החלטתי שזה לא הזמן, הוא עוד לא יכול לתת לי את זה. אז שמנו את זה בצד, בהמתנה. 

עכשיו, כשהוא בטוח יותר במקום שלו והכניעה שלו עמוקה יותר ובוטחת יותר, הגיע הזמן שלי לקחת את מה שכבר יותר משבוע הוא מאונן עליו, מאונן עד כדי טפטוף. 

הוא מפנה עוד מקום בעולם שלו, היומיומי, בשבילי. מוריד עוד הגנה, נותן עוד משהו משלו ומכניס אותי עמוק יותר. ואני מתגרה מהפחד שלו, מהגירוי שלו. וגאה בו.  על האומץ. 

יותר מידי זמן שהכאב שלו לא היה חלק מהיומיום שלנו. יותר מידי זמן ואני מאבדת סבלנות. 

זה נכון שחסרים לי דברים ונכון שאני רוצה וצריכה עוד. 

אבל גם ככה נעים לי, כשלאט לאט הוא נותן לי עוד, לאט לאט אני נכנסת עמוק יותר. ואחרי תקופה בה הרעב, התלות והצורך שלו קצת התמתנו, אני שוב מלווה אותו במהלך היום והוא שוב מפנה לי מקום, שאתמקם.

כשרק התחלנו, בפגישה בה הוא ביקש להיות שלי, אמרתי בבירור מה זה ידרוש ממנו. מה אני רוצה שהוא ייתן ומה אני צריכה ממנו ובכלל.
כבר אז ידענו שאנחנו רואים דברים בצורה מעט שונה ושנצטרך להתמודד עם זה בעתיד. אני אמרתי לו שהוא עוד יבקש לתת לי את מה שהוא לא רוצה.
בחלק צדקתי. בחלק עדיין לא. 
המרחק הכפוי חידד דברים אצל שנינו וכנראה גם שדברים מסויימים ניצלו את המרחק הכפוי והתמקמו לו בראש במקומות שאני הייתי בעבר. ועכשיו הוא ביקש שלא לתת, יותר מזה, הוא ביקש שלא אקח, כי אז הוא ייתן למרות שהוא לא רוצה.
וזה קשה, כי האניסטינקט שלי זה לדחוף יד עמוק עמוק ולקחת הכל, ועכשיו. רק שבמקביל האינסטינקט שלי הוא לשמור את הצעצוע שלי שלם, עד שהוא יוכל להתמודד עם כל מה שאני צריכה.
אז הוא היה צריך להגיד לי שוב שהוא נותן לי את עצמו ואני הייתי צריכה להגיד לי שוב שזה שווה את זה, שהוא ייתן, ולקבל.
ואנחנו מתחילים את מה שלא הפסיק, שוב.

זה שם, המתח הזה בכפות הידיים. הרעב הזה למגע מכאיב מורגש היטב. והנקודה הזאת, במרכז הבטן, מזכירה לי כמה נעים לי הפחד שלו, הרצון.
וזה שם, אני מרגישה את החוסר והוא מפעפע, מתמקם בי וגורם לי לרצות עוד ועמוק יותר. אני רוצה לראות את הכאב, את הדמעות, את המאמץ.
אני רוצה את הרוגע שמגיע כשאני מניפה את הקיין, לוחצת על הצוואר. אני רוצה את הרטיבות שמגיעה מהוויתור שלו, את הגירוי של הלמעלה שלי מלדעת שהוא נותן לי את עצמו.

אני רעבה, מאוד. וצריכה לשבוע. וזה צריך להיות הוא, אבל אם אצטרך, זה יהיה גם אחר.