לפני 7 שנים. 1 בנובמבר 2017 בשעה 14:33
אמרתי לו את המשפט הזה על הרבה דברים, אני עדיין אומרת. זה גם מגיע בגרסה של "אתה תבקש לתת לי את זה". על מה שיקרה מחר הוא פנטז ממש מההתחלה, פנטזיות שהפחידו אותו קצת יותר ממה שהם גירו ואני החלטתי שזה לא הזמן, הוא עוד לא יכול לתת לי את זה. אז שמנו את זה בצד, בהמתנה.
עכשיו, כשהוא בטוח יותר במקום שלו והכניעה שלו עמוקה יותר ובוטחת יותר, הגיע הזמן שלי לקחת את מה שכבר יותר משבוע הוא מאונן עליו, מאונן עד כדי טפטוף.
הוא מפנה עוד מקום בעולם שלו, היומיומי, בשבילי. מוריד עוד הגנה, נותן עוד משהו משלו ומכניס אותי עמוק יותר. ואני מתגרה מהפחד שלו, מהגירוי שלו. וגאה בו. על האומץ.
