בא לי את כל כולך למרוח בשמן חם..למעשה אולי רותח ולראות אותך צורח אל תוך עמקי נשמתך..
אך אני רוצה גם ללקק את הדבש מבין שפתייך ולכאוב אותך כפי שמעולם לא כאבתי.
לתת את הלב שלי בצנצנת דבש שמדי פעם תנגוס ממנו בתקווה שלא תזרוק אל הפח.
רוצה להתלעס איתך אל תוך הלילה החמים בקיץ..
אני רעבה אהובי וכבר חזרתי לא פעם אחת ללא טרף, בידיים ריקות.
אז לעסתי את המסטיק שלך.
לעסתי את מה שנשאר מהטעם שלך.
לעסתי וניפחתי בועות על גבי בועות.
בועות של תכנון, אהבה, גאווה, כעס ושל החיים שיכלו להיות לנו.
ונותרתי חמה כמו הקיץ ההוא..חמה כלכך שאני שורפת את כולך במבט מקיץ.
הייתי רוצה לגנוב עוד נשיקה אבל אני חושבת שאני כבר לא רוצה.
לא את טעמך המר, לא את האופטימיות המוגזמת שלך ולא את החיים איתך.
עכשיו אני לא איזו כלבה.
אני זאבה.
אני יוצאת לציד וחוזרת עם הטרף, אף פעם לא בידיים ריקות.
הריקניות שהשארת תתמלא מותק.
בבועות שלי.
לא שלך.
תשרף בגיהנום כל עוד אפשר.
כי אצלי אין לך שום טעם וגם לא נשמה.
אתה לא טעים לי יותר.
אזרוק את השאריות שלך לפח כפי שעשית ללב שלי..שהיה לפחות.