שום כלום

בין אז לעכשיו, 

אני לעצמי חידה כמו איזה מתודה , קובץ דחוס שאת הקודים שלו אף אחד לא רואה ועל מה בזבזתי את החיים. 

כן עוד בא לי לשבת מולו, לפשק רגליים ולפתוח את הג'ורה , איך אתה שכל חמש שנים מאז שאני קטנה פונה ושואל מה שלומי , מה השתנה - 

מעדיף את העקרונות שלך עדין? הם שווים יותר? 

ובמה דברים אמורים, כשהייתי נערה הייתי מספרת לו שלפני שהכרנו המילים חדרו אלי לעצמות , הכהו תחושות קשות , החלידו בתוכי עד שכבר צמחה לי ירוקת וסחופת עם הזמן הצטברה במוח- 

אבל איך הייתי רועדת מהשטויות שכתב בפורום ואפילו לא נפגשנו ואז כשזה קרה- 

בהתחלה העדיף את הפאסדו אהבה לאישה זקנה שלא יצא ממנה דבר, אחר כך ועוד כשזו הערלה הפלה על מי שבשבילי היה אולי אקס אבל בדיחה כי פסיכופת נפשי דפק לו על הדלת מאיים במלחמה כי גנב את אהובתו- 

ומאז כל חמש שנים על השעון מבוכה ושאלה.. ואיזה טיפש אתה , התיישבנו סתם והוא דתי לא יכול לגעת , לא יכולנו לעמוד בפינוי , אצבע לאצבע וישר בום זה נפל עליו , צרח ממנו ואין מנוסה , אין מקומות אחרונים - איך אמר אני מרגיש כאילו את מדברת מהצד האחר של דברים כאילו את מין AI והוא לא טועה , סימולציה אנושית וריחנית של אדם אגרתי בתוכי , אבקנים וכמיהות ריחות מוכרים בהירים כמו משווק קטטוני עם נוף חלום ושמים תכולים כפתרון לפני שתבוא ערמת אזהרות באותיות קטנות קטנות שתפספס למשחה לטחורים בתחת. 

אז כמה טיפש בן אדם יכול להיות? ישבנו בים סתם בוהים עין לעין , אישון לאישון והתחלתי לרעוד לו בידיים ויורדות לו דמעות , נחיל צרעות על הלחיים ואני שואלת אותו עם כמה אנשים המגע הקטן של האצבע מחשמל אותך לעולמות אחרים אתה יודע שיש פה משהו אחר. 

אבל דינמיקה חרא זה דינמיקה חרא - ורק אם תתחתני איתי , ורק אם תתני לי להכנס לעשות לך ילד או שניים ורק אם עקרונות של שפיך , אוזניים לו ולא...

ואני לא מבינה , מאז השביעי באוקטובר אני לא מבינה איפה הייתי ואנשים כאלה עוד פחות ואני רצה רצה רצה הפצרתי בעצמי , קיימתי בעצמי הרי תמיד ידעתי שעקשנות ורצון ברזל כמעט סטליניסטי רץ לי בדם ואני רצה מעוד ארבע שעות למידה ,לטיול בכל חיפה , בשוק , לחברים , לקבוצות "תמיכה" (מה כבר זה עוזר למישהו), לכנס סייבר , לעבודה במשרה מלאה וכבר בונה שיטות להתקדם בהייטק מעבר לעבודה ההתחלתית כאילו אני על הרגליים מצאת החמה ועד צאת הנשמה -כי איפה אני ואיפה אחרים , 

כלומר, איך "בזבזתי" את החיים ברדיפה רוחנית אינסופית של הכלום ושום דבר ואומנם אין בזבוז לעולם אלוהים טווה את החוטים הדקים של המילה האחרונה , אני זונה של תשומי אם יש טעות אחת בתוכנית הגדולה או מקרה- 

ועדין זה לא נפסק , הזעם , הפחד , הנכונות לחתוך את ליטרת הבשר , השיניים החשופות , החניכיים המדממות לעולם לא יעצרו אותי שוב כי חיים באפלה של שנים עד שאומנם אתה יכול להחוויר מקנאה כי אתה כבר יודע לאן הסחף של העתיד לוקח את כולם - עשר שנים של טירוף אוטיסיטי סכיזופרני לעבור על כל גבול מוכר ואין תוצאות , עבודה נוספת לנשמה היתרה שמזיינים במוח עליה - 

אבל תגיד לי ראית אנשים נשרפים , עולים השמים , יש לך את האפשרות לגעת באמת - ואנחנו מתאדים רק ממגע ושאלתי אותו איך היה לגעת אצבע לאצבע כששנינו החרשנו ובלענו את הרוק והמוח שלנו הוצף צבעים "פראי". אבל אתה מעדיף את המילים שלך? את האידאלים? יושב ומלהט שוב את כף המתכת לשרוף את הקעקוע בגב "כי אסור ביהדות" ונזכרת מאוחר מדי, ריח הבשר הנשרף.

אתה ואני קורצנו מאותו חומר אז עדיף להביט לי ולדמוע ? עדיף כל חמש שנים על השעון מגיל 19- 35 לגשש? באמת? פחדן פחדן אתה והעקרונות שלך. אני לא אעצור אין דרך לעצור יותר , אין דרך יותר להאט את הרכבת , אמרתי לך אז שתתחרט ועכשיו הידע שלי מאיץ , אני השטן שלך כי אתה את הבדידות שלך והמנעות מאוכל , מנשים , מאנשים ,חוזק שאי אפשר לשבור , קשה עורף עם לב מפותל (סביב הכוס שלי)- 

אבל המבט שלי כבר בקע , סדקתי את העולם ואין דרך חזרה , השטן בבטן שלי צוחק ומחייך את חיוכו העקום והעין השלישית פוזלת אבל החלטת להקריב עוד שנים אז אתה חסר תקנה כי כשאני אחזור אל העולם אני אשרוף הכל , כל שעיני תנוח עליו ,לגיון של שנאה , עודף של אהבה והפלא אני אירק לך חומצה בגרון , סיימנו לשחק אז מבחינתי ואמרתי לו אין יותר הזדמנות שניה , אני אשרוף את עצמי כשאצנח לאטמוספירה שלך מטאוריט מהחלל אני מגשימה הכל אני צועדת בהכל , אני לא עוצרת - או שאתה איתי או שאתה נגדי - המוות הכסוף.

אמרתי לו הם לעולם לא יבינו אותי ואתה אל תנסה , אל תנסה , האויב שלי נצחי והוא בכל מקום אפילו בנשימה שלך כי דין כריתות מצריך להעלות גם תינוקות למולך לאש , אני הייתי התינוקת , היתה לי תינוקת - האויב שלי נצחי ואם הוא לא היה קיים היה צריך להמציא אותו. אז ראית את הגולגולת הצוחקת כשהתחננת שאשן אצלך? כשרצית לדחוף את הלשון שלך לכוס שלך והזכרתי את האלוהים הזה שלך? 

תזכור את זה כי אל נקמות הופיע לי , האל שלי מרחם על רחמנים אבל אנשים כמוך חתיכת פח יקוש שיודע למה הוא נועד , מה הוא משרת ומכחיש את הגוף , מכחיש את היכולת שלנו לדלג וליצור זמן חלל חדש? אין לי רחמים ולא היו לי אני אוכל לך את הלב. 

האויב שלי נצחי והוא ינצח ואני אדאג שהקרב שלנו יהיה קול דממה דקה שלא ישכח עידנים. אני לא עוצרת. אני לא מפסיקה. אני לא משקרת הלב שלי שייך רק לו . 

איך זה שכל יום טוב מקודמו , האלוהות מתחדדת , העולם נולד מחדש ואני כבר רואה גורל טוב יותר מהמוות? המוות הכסוף , קרא לזה איך שתקרא חצי גן עדן כבר בהישג ידנו ואנחנו נאבקים בצללים שלנו עדין במקום להפוך אותם לאמת מידה , לידע , לשעון שמש עדין ומשוכלל ביותר שמראה את השעה עד קץ העולם שיהיה רק תחילתו של האדם? איך זה שכל יום טוב מקודמו? 

אז מה יותר יפה ממנה? 

כשלחוץ לה היא מסיטה את התלתלים שלה , קצת כמו אלת הצדק , קצת כמו פסל שיש בצבע שני דומם כאילו עיניה מכוסות הצעיף (הרי הצדק עיוור) נוצצות מתחת מקלעת שיער סתור - גחלילית אפלה יוקדת יוצרת תנועות של תשוקה עצורה...

וכשהיא משקפת איך טיפסה על האוטובוס , ברחה מאמא עם קמטי דאגה ואפס יכולת קבעה להפגש עם אחד בחדר זול לעלות על הזין ולרדת ממנו,   נשתלת בסיטואציה וריקה נוסעת מתוך הרצון לעשות להיות השטר המרשרש בידיה - 

וכשהפנים שלה מתעוות בכאב , אוטובוס ועוד ירידה , גוף זר ועוד מכה על הלב הפריך - 

ברק מאיר את השמים משתקף בכאב שחרוט בכל תו בכל נמק. 

אז חשבתי לעצמי היום כשקראתי על גלאדיס הסופרת שכתבה ככה , כמו שהיא יוצרת בתיאום של שפה ותנועה גוף מושלם גבעולי , חזה קטן ומשקולת נוכחות מהבטן , מבית היוצר של הדמעות ודמיון חלומי ערפילי מקיף אותה כמו הילה , אותה ואת השקיפות העדינה מתחת באר הכבידה בעיניה - 

שהלוואי שגם לי תהום היתה נפערת כי ראיתי עיוור לועס מסטיק פתאום ברחוב. מעבר לשפה בדיוק במקום שבו הדברים יונקים מעצמם - 

"בהגיגים כדי ליפול אל תוך אותו ריק מלא שמגיעים אליו רק כשמתהרהרים. להגיגים לא חייבות להיות תוצאות: תכלית ההגיגים יכולה להיות רק הם- עצמם.אני הוגה בלי מילים  ועל הלא כלום. מה שמפריע לי בחיים הוא הכתיבה". 

Fourth of July 

[Verse 1]
The evil, it spread like a fever ahead
It was night when you died, my firefly
What could I have said to raise you from the dead?
Oh, could I be the sky on the Fourth of July?

[Chorus 1]
"Well, you do enough talk
My little hawk, why do you cry?
Tell me, what did you learn from the Tillamook burn?
Or the Fourth of July?
We're all gonna die"

Verse 2]
Sitting at the bed with the halo at your head
Was it all a disguise, like junior high?
Where everything was fiction, future, and prediction
Now, where am I? My fading supply

[Chorus 2]
"Did you get enough love, my little dove?
Why do you cry?
And I'm sorry I left, but it was for the best
Though it never felt right
My little Versailles"

[Verse 3]
The hospital asked, "Should the body be cast?"
Before I say goodbye, my star in the sky
Such a funny thought to wrap you up in cloth
Do you find it all right, my dragonfly?

[Chorus 3]
"Shall we look at the moon, my little loon?
Why do you cry?
Make the most of your life, while it is rife
While it is light
Well, you do enough talk
My little hawk, why do you cry?
Tell me, what did you learn from the Tillamook burn?
Or the Fourth of July?
We're all gonna die"

 
Outro]
We're all gonna die
We're all gonna die
We're all gonna die
We're all gonna die
We're all gonna die
We're all gonna die
We're all gonna die
 
 

חומרים
זהובים
חומרים
מתחלבים
אתה יוצא מהנחה
שהגשמת התנועה
של כל מה
שדוחה אותך
שמן מים
אומרת משהו

ואם זה רק
קרע
פרפור של כנף
שבורה
שכבר החליט?
מה אז?

תשקורת

זאת אשמת הירח
זאת אשמתך
זאת אשמת הסוס
שצוהל באורווה
זו אשמת
חישוק אופניים
שהתהפך
זאת אשמת הזבוב
שנחת על הלחם
כמו מאהב
זאת אשמת ה-ABC, ABC
של ילדה מחייכת
חניכיים דם
זאת אשמת
כל הרגעים
סוכני חרש
בעולם

זה הריח
הטעם הזכרון
כמהין סמוק
וסבך מתייבש
של לשלשת
אף פעם לא
הבטתי לך
בעיינים
וחשבתי
"תופסת"

I'm in the room without a light
The room without a view
I'm here for one more treacherous night
Another night with you
It tortures me to move my hands
To try to move at all
And pulled
My skin so tight it screams
And screams and screams
And pulls some more
Hanging like this
Like a vampire bat
Hanging like this
Hanging on your back
I'm helpless again
I'm helpless again
My body is cut and broken
It's shattered and sore
My body is cut wide open
I can't stand anymore
It tortures me to move my hands
To try to move at all
And pulled
My skin so tight screams
And screams and screams
And screams some more
Hanging like this
Like a vampire bat
Hanging like this hanging on your back
Oh it's torture
And I'm almost there
It's torture
But I'm almost there
It's torture
But I'm almost there
It's torture
But I'm almost there
It's torture
It's torture
And I'm almost there

نوح الحمام والأمري على الغصون غصون يالالالي

The moaning of the pidgeons and the (no idea, probably some other kind of bird) on tree branches, branches ya la-la-ly

أورث لقلبي المضني كل الشجون أه يا عين أه يا ليل

Has inherited into my weary heart all the sadnesses

مسكين قليب العاشق آآآآه ياما يقاسي

So miserable a loving heart, how it suffers

حبيت أنا أقبل ثغره قاللي كلام

I loved to kiss his mouth

He told me things

اصبر علىّ يا قلبي آه و الليل طال آه يا عين آه يا ليل

Have some patience for me my heart

The night is young

مسكين قليب العاشق آآآه ياما يقاسي

So miserable a loving heart, always suffering

ياما دللوك حلوه يا ورده ياما دللوك ملوك يا لالالى

Oh how they've indulged you: "you're such a pretty flower"

How they've indulged you, kings have

من عشقي فيك وجعلت لك ورده زرع الملوك أه يا عين أه يا ليل

In adoring you I made you/planted you a flower like a king would (a sign of great care)

نصب الهوي الهوي شركه يصيد الغزال أه غزال يا لالالي

Love has made its trap hunting deers

وصبحت فى شرك الهوي كيف الخيال أه يا عين أه يا ليل

And I awoke in the trap of love, like in a dream

مسكين قليب العاشق آآآه ياما يقاسي

So miserable a loving heart, always suffering

مسكين قليب العاشق آآآه ياما يقاسي

So miserable a loving heart, always suffering

ישבתי דומעת, בולעת את העלבון
כמו רומח בלב
המוות התייפח בזרועותי -
דחף את ראשו הכחוש בין שדי
פטמה אחת לפיו
ידיו עסוקות במבושי
וצללתי פנימה
נפילה חופשית
שבירה פנימית
הערפל אכל אותי
המחשבות התבלבלו
אני...
צוללת פנימה
הולכת מטה
מטביעה אותך
אני נופלת לנצח
אני חייבת לשבור...
אז קדימה צרח , צרח את שמי
לא אשבר שוב .

אל תקרא לי בשמי,
כל זה זמני ,
תראה איך אני זולגת למענך
כל זה זמני.
אולי אני יכולה להחזיק אותך בחשכה?
אפילו לא תשים לב כשאני יוצאת ,
מיטה יד שניה ,
עם ראש  אדם מיד שניה ,
עוזבת בדלת ללא מילה ,
אפילו לא תשים לב ציפור שיר קטנה,
עדיף להיות מתה.
אז השמד שאליו אני הולכת , עדיף הגיהנום.

אז אל תחכה לי...
אל תחכה...
It not a happy ending.

כל זה זמני...