אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הטרדה מילית.

"אם סיזיפוס היה אישה, היה זה מבט מחרמן מעובר אורח שהיה נופל שוב ושוב."
לפני 3 ימים. שבת, 14 בספטמבר 2019, בשעה 15:25

תתמקם מתחתי ואל תשכח את הכף.

אסוף ביד רועדת נוזל סמיך וחשוב על כול הדברים שיכלת לעשות אם הייתי מרשה לך.

לפני 5 ימים. חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 14:09

אני רוצה סיגריה  מקליחה

אני רוצה סיגריה מקליחה

אני רוצה סיגריה מקליחה

ג'וינט זה לא כמו סיגריה מקליחה

ג'וינט זה לא תחליף לסיגריה מקליחה

אוכל זה תחליף לסיגריה מקליחה

עכשיו למבחן הגדול

פלאפל בלי סיגריה מקליחה אחרי

להשתעל כמו סבא זה הדבר הכי פחות סקסי שיש

לא להריח זו בעיה בשביל טבחית

כסף
בריאות 

 

ברור שזה קשה
תמשיכי

לעשן סיגריה זו לא אופציה


*סליחה OCD :(

לפני שבוע. ראשון, 8 בספטמבר 2019, בשעה 02:35

באמצע המציאות הופיע משל כל כך יפה לאהבה שלנו, על גדלותה ועל המוגבלות שלה.
שאלתי את נ' אם אי פעם הבכי שלי העמיד לו את הזין, "להפך" הוא ענה לי"כשאת בוכה זה מוריד לי את הזקפה-דווקא כשאת צוחקת זה מעמיד לי את הזין".
זה קרה כבר לפני כמה שבועות וכשאתמול בלילה הוא פצח בנאום מאוהב קצת על החיוך שלי נזכרתי במשל.

איזו אהבה טהורה וכמה אני שמחה שהיא מופנית לכיווני אבל אני? לא מבינה מה מחרמן יותר מבכי.
תוך כדי שההבנה הזו נבנית אצלי במוח היא הבשילה לי ברגע-נ' הוא זה שכבש לי את הכוס.
הרי אני הייתי טיפשה וניסיתי שזיינים ייכבשו לי את הכוס והבנתי שיש בעיה וזה לא מצליח, והתת מודע ה-ג-א-ו-ן  שלי הוא שיצר את הניסוח "לאחד שייכבוש לי את הכוס יקבל גם את הישבן" ולא "הזין שיכבוש..." ומי האדם הזה? שדה פקטו הלחיות איתו חשוב יותר מאלימויות נעימות שאני באמת אוהבת בכול ליבי- אבל את את נ' אני כנראה אוהבת יותר. אז החלטתי שהישבן שלו. אני לא מתרגשת ואני בטוחה שזה יהיה מגעיל אבל כנראה שזה הדבר הכי אלים שאני אצליח להוציא מהאיש ואם אני בונה לעצמי איזה תסריט במוח שאני עושה את בגלל איזה נוסח של איזו שבועה זה כבר די מדליק בעיני וכמו של' אמרה לי היום באותו הקשר "נרטיב הוא נקודת הגירוי הכי חזקה שלנו" 

לחבר קרוב היתה היום יום הולדת וכול שנה אני מבשלת שם.השנה כמובן שלא הצלחתי להגע כמה שעות לפני אבל קניתי מהמסעדה 4 קילו בצק מטורף והשיא היה פוקצ'ה שנמרחה כמו מלכה בשמן קונפי ארטישוק, נפתחה ומולאה בשומר שיישב בבלסמי ומלח, פלפלים קלויים קרועים ביד ובצל ירוק עם מריחה של ספייס בטר באמצע. אי לכך ולספיישל בראוני שהיו ביחד עם קוקטייליפ מצויינים שלסירופ  היביסקוס-פטל, סודה, ג'ין, קרח,  מצויינים שהיו המוח שלי איפשהו

לפני שבועיים. שישי, 30 באוגוסט 2019, בשעה 01:28

אז מתי אני צורבת לך קצת?
מבטיחה שזו תהיה הכוויה הכי יפה על היד שלי.

לפני שבועיים. חמישי, 29 באוגוסט 2019, בשעה 03:34

שהיצירה הקולינרית הכי מרשימה שלי היום לא היתה מניפת הברווז הוורדרדה והמושלמת של 78, וגם לא הצריבה המושלמת, הזהובה והמייארדית להפליא בקוקי סאן ז'אק (ותודה לקיום של חמאה מזוקקת עלי האדמות) של 107. לא ולא! קערת הסלט שדחסתי אליה שתיים חופן סינימיניז, שתיים חופן צ'יריוס ושני חופנים של קורנלקס אלופים, על מצע של חלב סויה בעיטור חצי חבילה ערמונים מפוררת גס ביד אחת בזמן שהשנייה עסוקה בלאפר לפח. זו יצירת אומנות ששווה לסגור איתה עוד יום מתיש.

לפני 3 שבועות. שלישי, 27 באוגוסט 2019, בשעה 14:02

זה קורה בעוד עשור נניח, בפרוורים אירופים אופנתיים.
אתה ואחותך המוכשרת יצאתם להתאוורר קצת מהארץ, אולי לחגוג או להתאבל על משהו. אולי היא גם הביא את בעלה-אתה בכול אופן עדיין לבד.
אתה לוקח אותה למסעדה הכי טובה בעיר ובשניה שאני קולטת אתכם מעמדת הצ'ק-שף עולה לי חיוך על הפנים.  כול הערב אני מלעיטה אתכם במטעמים ובשתייה, גוררת את המשתה שלכם עד לסגירת המטבח, רק שלא תיעלם לי מהעיניים. אני נוהגת אותנו מעט בכבישקט וכשאנחנו נכנסים לבית הקרקע הנינוח שלי אני מוזגת לנו והשיחה ממשיכה לה שעות ברגישות, חיוך, נוסטלגיה ומדי פעם שתיקה נעימה, האושר עוטף אותי ואתה נהנה להתחכך בו. כשהשמש מתחילה להציץ מבעד לחלונות החצר שלי מתגלה באיזו פינה גבר מגודל שישן על מזרון דק  וקולר עוטף את צווארו. אנחנו מחייכים אחד לשניה את החיוך הכי "ביחד" ואני קמה לאותה פינה. הגור מלוטף ומתחפר לי בידיים, מודע ולא למה שקורה מסביבו-ניכר שזה טקס מוכר ולא ריקוד ספונטני.
הדגדגן שלי פועם, מתרגיע שהוא כול רגע מתפוצץ, הראש השחור מזמזם בעודו מחליק מעלה ומטה על הרטיבות המצטברת. אני מריצה קדימה את הפנטזיה ובדיוק כשאני לא יודעת האם אתה מאונן על הספה בזמן שהגור מלקק לי את הגוף או סתם יושב שם מובך אני גומרת בעיוותות נוראיות.

לפני 3 שבועות. חמישי, 22 באוגוסט 2019, בשעה 02:42

ואז נ' הופיע בפתח הסלון, מדדה מאינדיקה ועיניו כמעט עצומות.
"לפני שארדם חשבתי על משהו ואני חייב להגיד לך אותו לפני שאשכח"

 

"המיטה שלך צמודה למיטה, ולפי חוקי הפאנג-שוו-היי! זה מצב שלא מזמן זוגיות ואז איך תמצאי גבר שיעלה על הסולם ויחליף לך נורה ויפרק לך ת'צורה?"

 




אני באמת אוהבת את החרא הקטן והחוש הומור המפגר שלו. ולעניין-איך אני מוצאת גבר לפרק לו תצורה כי מתחיל לעקצץ לי ביד ובעין?

לפני 3 שבועות. רביעי, 21 באוגוסט 2019, בשעה 01:10

ניסיתי להסביר להם שאני לא אניסה והם התחילו לדבר איתי על כוח מתפרץ, וספרי פלפל וחוסן נפשי בסיטואציות של לחץ וכול זה טוב ויפה אבל
מי לעזאזל נאנסת בימינו ברחוב, על ידי איזה משוגע חמוש ושרירי ?

כדי להיות לא אניסה עלי לדעת לשתות נכון, ולדעת מה לא טוב לעשות גם כשאני שיכורה,
לא ליפול למניפולציות רגשיות מגברים, או לא להיות במצוקה כלכלית גם עוזרים, ולהסתובב בסביבה מודרנית-כול מני יותרמזלמשכלאים שכאלה.
ובכלל להתנהל בכול רגע ועם כול מכרי כמו אחת שאי אפשר להתעסק איתה-רוב האנסים מכירים את הנאנסות.
עוד דבר שעוזר לי לא להיאנס זה לא לפרש אלימות בסקס כתקיפה, שזו אמירה טריקית אבל לגבי זה נכון(זו שיחה שלעומקה נכנסתי רק בארבע עיניים עם נ' ל' והאחותבפות אז בטח שלא אוכל לנהל אותה מול המסך, תתקוממו אם אתן רוצות אתן על הזין שלי ואני לא אחת שאפשר להתעסק איתה-זוכרות?)
אחד הדברים הראשונים שאמא שלי לימדה אותי זה שאם תוקפים אותי ברוב הפעמים לבעוט כמו משוגעת ולצרוח הכי חזק מהריאות יעשה את רוב העבודה.
במטבחים אני למדתי לא לקפוא ולחשוב היטב על פול אנדרנלין.

מעולם לא נאנסתי אבל כדי לעשות את זה היה עלי להיות מוכנה לזה בכול רגע ורגע של חיי, שזה דופק וויב דור שני.
בכול יום אני מודה על זה שאני על המקום הנוח יחסית באבולוצית האונס כי סבתא שלי נאנסה ולא דיברה על זה ואמא שלי נאנסה ולקח לה זמן לדבר על זה ורק אני לבדי לא נאנסתי באמת.
ובכול פעם שאיזה זין נכנס וקפאתי ורציתי לברוח וסבלתי ולא עשיתי את זה הייתי יותר קרובה אליהן-כאילו לכוס שלי אין דברים יותר טובים לעשות בזמן סקס מלהעלות באוב רחות ישנות-ובאמת לצערי זה רוב מה שהוא יודע לעשות. 
בנות טיפשות.



לפני חודש. שני, 12 באוגוסט 2019, בשעה 05:01

באיזו חוצפה התיישרתי על השרפרף הארוך והצהרתי לו לתוך העיניים"ניצחתי את הבדידות, זה היה הדבר הראשון שלמדתי בחיים"?
המוזיקה רעשה לי באזניים והכוס יבש משעמום, הסטלות היו קשות וחיפשתי עניין בשיחה. ניצחון זה אכן עניין, בייחוד כשאת אל מול אחד ברור מדי כזה, שכבר הכרת. ר' עשה את זה יותר טוב- כבר אמרתי, ובאמת שהמחמאה על ההתעסקות החוזרת היא לא לגבר שעיניו הביטו במחזה החוצפני הנזכר לעיל אלא לדף השעות  שלי שמרשים מהגבר הנ"ל פי כמה ושבאורכו כופה עלי-אבוי- חיי מין אומללים למדי.

ובאמת זה לא מדהים שבתחילת כול סיפור על בדידות יש איזה זרג נוטף זרע, מיבב לי לתוך הכתף. ובתחילת הסיפור בכלל אין את הבר הרק-פסדר הזה ולצערי גם לא את ר' כי למרות שהוא מומחה מספר 1 בלגרום לבחורה להרגיש הכי לבד בעולם אני שמחה להגיד שאני משחקת כמה ליגות מתחתיו, זה כבר מוגזם מה שקורה שם-בדסמ על סטרואידים ותוכנית אימונים מסיביר, עזבו אותי בשקט- תנו לי שאכטות ומדי פעם איזו ריצה בטיילת, אבל זה לא נחשב אם לא מרכלים תוך כדי על כ-ו-ל-ם תוך כדי.

בסוף הסיפור, וגם בתחילתו יש את נ' המזיע, לוחש לי שהוא גומר, עשיתי לו יפה עם האגן והכול , חטפתי לו את השמיכה שנכלאה לו בין הרגליים וחזרתי לסלון. אני כבר לא יכולה לישון לידו. לפעמים, זה נדמה שהנה זה הסתדר. לפני שבועיים הזדיינו כמו מטורפים על השולחן בסלון-או דווקא הסתדרות מכיוון אחר לגמרי-פתאום שבוע אנחנו מתחבקים באהבה עם חשש קטן ותצומת לב לא לגעת בחלקים הכיפים אחד של השנייה. לעולם לא ייתכן בניינו רומן גדול- הבנתי את זה כבר בגיל 15 כשהלכנו לדייט בים בחופש הגדול ומצאנו את עצמו שרים ביחד את כול ב'עזרת הג'אם' מההתחלה עד הסוף- אינטרפטציות ווקליות והכול.
הביצוע המלא שלנו ל"להביא את המכה" מתחת לאיזה גשר באמסטרדם בלילה הראשון שלנו שם היה מופתי, רוכבי אופניים עצרו והריעו לנו.
כשעברנו לדירה שלנו ברמת גן הבאתי לדירה במתנה שלט נירוסטה מעוצב באותיות "MCMC" כהגשמה להבטחה ישנה שעשינו כשהיינו מסטולים ביערות ובטרמפיאדות. בפיק! של הוורס הכי טוב בשיר בראפ הכי ארוך בעברית הוא מתיז "ילד קרא ת'שלט יש פה MC's עשויים פלדת אל חלד".



בכול אופן- אתם מבינים למה אני לא יכולה לא לאהוב את האיש הזה? הוא עושה לי מסאג'ים ורואה איתי ראיונות של תירסקסואל ב4 בבוקר אצל מרגול(הם-אצל מרגול. הלוואי והיינו יושבים אצל מרגול!) ומבטיח לי שהוא לא מוותר לי ולו עד שיש לנו מישלן ביד. אתם מבינים גם למה הזין שלו נעים לי אבל כשאני נכנסת למיטה לחבק את הגבר שאני אוהבת בלילה אני רוצה מישהו שירתק אותי מתוך שינה בפרקי הידיים, יתן לי איזו נוגחה ויתחיל לחפור באדמה כמו טרקטור לדוגמה, או לפחות יהנה מלקבל איזה ביס טוב וירד לך שעות תוך כדי שהוא חוטף סטירות אבל ברור שאני לא יכולה לעשות את זה כי בואו נגיד תאמת-כמה בדסמית שאני לא אהיה כשאני שוכבת עם אהבת חיי והוא ממש יסבול ויהיה עליי בדיסים אם אדפוק לו ביס בחזה נגיד-אחד כואב באמת-ברור שאני לא יכולה לעשות לו את זה^ אבל בחדר שלי יש את המזגן והמזרון שלו גרוע וגם ככה אני ישנה רוב הזמן בסלון, אז פעם ב-אני מתגנבת לחדר או שהוא מתגנב לי לחזייה לאיזה רגע. כי בודד-לא כי אידיאלי. וכי חרמניייים, חרמנים כל כך. פאקינג איי- כמה שאני חייבת זיון טוב.
לסיכום-נ' נוטף זרע על הסדינים שלי\שלנו ולי בודד לי בכוס ובנשמה כי היא מטונפת ושוכנת לפעמים בכוס.
זה היה פייסל משובח וחפירה- לא יודעת- סבירה נגיד. בטוח קראתי גרועים יותר. סוליד שבע. אולי שש וחצי.



^פעם אחת הוא נתן לי להחטטיף לו, אבל כנראה גם המעורבות הגדולה של ל' בעניין והמחוכים עזרו. לפי דעתי הבטחתי שאני אספר פה את הסיפור המלא-אולי עוד הרבה זמן אני אעשה את זה אבל כנראה שלא.

לפני חודש. שלישי, 6 באוגוסט 2019, בשעה 11:28

שלוש טבחים, שתי טבחיות ומלצרית פותחים שולחן באחת המסעדות הטובות בעיר, שם הם בדרך כלל עובדים.

 

הצ’יף היה על הלהבות ולא יכלנו שלא להתלהב.

 

באמצע נגיד, הוא החליט להוציא לכול אחד שליכטה ריזוטו עם עגבניות קונקס, וויתר על הגבינות המקובלות וקיפל בעדינות קצפת לאווריריות קיצונית. כמה קולפניות פרמ וקוקי סאן ז’אק צרוב למעלה לכול הלא בעייתים (כמה תיסבכתי את המסכן, עם חוסר הייכולת שלי לאכול בשר ודגים)של ה-י-ש-מ-ו-ר.

 

אחרי שכול הדוברסולים והטי-בונים חוסלו ונראה שזה אכן הסוף הוא ניגש אלי והציע להכין לי עוד משהו, לא יכלתי לסרב להצעה כזו, ובעודי מסובה כל הספסל שבחוץ שואפת ולוגמת(היין, אלוהים יישמור היין)הגיע לי צלחת ספגטיני עטופה בציר בקר חמאה ופטריות. למוווות.

 

ובעניין היין, המלצרית הגאונה פתחה לנו בבקבוק השני והחמישי יין לבן, מלוח מעט שעשה לי את זה בכול הגוף. הולנד אולי? לא הקשבתי כשהם דיברו שם עליו.

 

בטח שעליתי על עקבים, ובטח שלבשתי שמלת סאטן סגולה נשפכת עד ברכיים שהוחזקה בחגורת מותניים הדוקה להראות לכןלם מי הכוסית האמיתית פה.

 

חזרתי הביתה לנ’ המקסים שקילף ממני את הנעליים ונתן לי לאונן בשקט שלי. 

נרדמתי על ענן.