צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הטרדה מילית.

"אם סיזיפוס היה אישה, היה זה מבט מחרמן מעובר אורח שהיה נופל שוב ושוב."
לפני שבועיים. שלישי, 5 בנובמבר 2019, בשעה 23:03

לך טרף-בתמורה למה שנתת לי קיבלת את הסיפור עליו.

כמו הרבה מהמתנות שאתן לך-אני מקווה שגם זו תכאיב לך  3>

 

אני לא זוכרת כבר מה עוללתי לו כשצץ לי הרעיון, לפי דעתי ישבתי על הכורסא הכחולה שלי והערצתי את השטיח היפה שלי שממסגר בתוכו בכל כל הרבה רגש גבר עקוד בטייפ שחור וגב(כל כך יפה, כל כך מזרחי) מנוקד כבר באולי 120 ביסים ועוד אי אלו חבלות.

 

בשתי משיכות חבל הןא היה לרגלי,מתחנן לאיזן בוהן, חננתי אותו במשיכת אילוזירבנד והוצאת התחתונים שלי מהפה שלו. אני אך פעם לא נותנת לו להתחמק מעשרות תודות קטנות ונשיקות במעלה הרגל. 

"תבכה בשבילי"

לקח לו רגע

"קדימה טרף- תיבב לי על הרגל"

הוא המשיך לנשק ולהתנצל("אצלי אין 'לא' יש 'כן' ו'סליחה').

עוד משיכת חבל "לא בכיתי כבר עשר שנים, סליחה-אני לא חושב שאני אוכל לעשות את זה" שלחתי רגל והורדתי לו את הראש לרצפה.השניה ננעצה לו בפה וביקשתי-הו כמה יפה ביקשתי! סיפרתי לו על השמחה שהדמעות שלו יביאו לי,  אמרתי לו ש"להיות כל כך עלוב ולא לבכות על זה זה זה אולי אפילי יותר עלוב, ושבכלל אני מבקשת שתימקד בלהיות עלוב-בשבילי תעשה הכול-נכון טרף? תתחיל מלזייף" והיינו שם בשיעור דרמה הכי יפה בעולם, הזזתי לי את השרירים והנשימות. 

זה התחיל בדמעה קטנה שנחתה לי על הבוהן,לרגע שנינו היינו בטוחים שהיא מלאכותית-מכול המצמוץ שהכרחתי אותו לעשות,אבל מרגע שהיא הגיעה הן הצטברו ומשהו שם נשבר. הוא ילל-וחייכתי. הוא ילל-וצחקתי עליי קצת. הוא ילל-וליטפתי ונשכתי וגמרתי.

 

ואני אףפעם לא מוותרת על מאות נשיקות קטנות ותודות במעלה ובמורד הרגל.

לפני שבועיים. שני, 4 בנובמבר 2019, בשעה 14:47

"לכתוב את האושר שלי" או איזה חרטה אחרת.

משפטים כמו "הוא הנוגד דיכאון שלי" ו"אנחנו חכמים יותר מכולם באהבה". דברים מפגרים  שגורמים להיאנחויות של "אוי,התמימות של גיל 22".

אבל לא אכפת לי, כי באמצע הלילה הסערות החשמליות במוח שלי קישרו בין החום המבעבע שנובע ממני כשהוא כורח אותי ובין שומני ברווז לא מכופים בציריחני.

בנינו לנו חדר של זוג, וסופסופ הוא לא בא לישון אצלי בחדר. כוננו צדדים וייבאנו את את הכוננית  שלו מהחדר שבו הוא לא ישן כבר שישה חודשים.

שלו- מעט גרביים, קליפרים וקוביה הונגרית.

שלה-בליל ציוד סאדו, חבילת פוסטינור ריקה, סיכות שבורות, ובערך 8 פלאפונים שהיציאה מידי שימוש.

 

שלו ושלה

שלה ושלו.

קטן ומקסים.

 

הלוואי עלי ללחוש לו באוזן,בבליל שיערות וידיים" אתה והציר שהכנתי בחלום מחרמנים אותי בליסוף. בבקשה תיכנס אלי,אני מחורפנת" והיצמדות ונשיקות קטנות במעלה איזו זרוע. אז כזה- הלוואי עלי עוד שלושים שנים.

 

אני אוהבת את נ' עד קצה האופק של החיים והדמיון שלי.

ורק גאון כמוהו יוכל לאהוב אישה כמותי.

לפני 3 שבועות. שישי, 25 באוקטובר 2019, בשעה 03:03

*

קצת אחרי שסיימתי לקיים לו את שישים הביסים קירבתי אותו קרוב קרוב לכורסא, רק מספיק כדי שיכאב לו קצת בברכיים, הנחתי את ראשו מעל כתף שמאל, נותנת לאותה יד ללטף מבעד לאילוזירבנד ובתוך השיער השחור המקוצץ.

לבסוף חדלתי מחובותי כמארחת ופניתי לנר, מדליקה אותו ורואה ורודים קטנטנים נופלים לו על הגב שעוצב ב62 ביסים. הדלקתי את הג׳וינט ונכנעתי לרגע היפה. 

והיו שם בשמים

והיה שמה נר

ורק יין לא מזגנו

אבל הבטחתי לאיש הכפות שיום יבוא ואעשה לו סשן בנושא הבדלה. מקודש לחול-מחול מטלטל מחירות לשעבוד בשילוב עזרים חושיים וציטוטים נבחרים מכתבי הקודש. יש דבר מחרמן יותר מלהרביץ במישהו הלכות שבת??

ושם ידעתי שעשיתי את זה-ניצחתי את יונה וולך.

לפני 4 שבועות. שני, 21 באוקטובר 2019, בשעה 05:46

ומכול השיעורים שלמדתי בשנה האחרונה, עדיין לא הצלחתי להפנים לרמת ביצוע שלהרים גרב מסלון בבית של שני טבחים, לתת סנפה ולקוות שתצא לך מזה גרב נקייה או איזשהו רצון לחיות בבית הזה שהוא באחריותך כרגע(פלישת הנמלים 36789 לשיש שלי בדיוק סוכלה, ותודה לאמא שהביאני עד הלום עם הרגלי הגיינה לקויים כי "תיקון עולם יותר חשוב לי  מאיך השיש שלי נראה ומנקה זה לקפיטליסטים שמצפים שכסף ינקה אחריהם את הלכלוך שהם מייצרים" אבל אני סוטה מהנושא), ולכן נראה שאם את כבר בהתקף אנדרנלין(מאז הפייר הראשון של הסרוויס בשבע ורבע, כמעט עשר שעות) והסאטיבה הלא הגיונית שנ' התארגן עלייה כמובן לא עוזרת (דה) ולעשן נקי כמובן לא עוזר(אבל העיקר שהבית נקי מטבק הא) והבית שלך מטווווונף מארבעת הלילות האחרונים בהם צנחת על הבית שלך כמו שבר כלי, דידית בניסיון למצוע מרגוע, פחמימות ובתקווה מספיק שעות כדי לתפקד בעוד יום כמו זה שהיה לך כרגע (54 שעות עבודה ב4 ימים בלבד) ולכן ייחסת חשיבות מינימלית לכול הכאוס שנוצר אחרייך.
אז ניקיתי והגרב  והאיכס והבזק של כול המידע הממש מגניב שנטפליקס סיפרו לי על המוח האנושי ויש שם בחורה שהופכת מלא מספרים-נגיד 5,000 ספרות לאותיות במוח שלה וממציאה סיפור וככה היא זוכרת את כול המספרים. זיכרון תחרותי. את הסיפור היא טווה על דרך מוכרת ומשבצת את ההתרחשויות בטיול שמעורר בה רגשות קיצוניים כמו גועל או קראש או בושה.
בפעם הראשונה שראיתי את זה הבנתי ששכשאני מבשלת מאחורי כול תנועה שלי יש איזה אדם שהראה לי פעם איך עושים, וכדי להיזכר מה עושים אני נזכרת בחיוך גדול של הבנה, או רטוריקה מוצלחת או אפילו רגע לחץ שבו הבנתי איך עושים אתזה ("אני באופן שיטתי לא מצליחה לעעשות את זה, תוכל לבוא להראות לי בבקשה?" ביקשתי כשנדרשתי לפתוח אוייסטרים בתחילת דרכי, הצ'יף פשוט אמר לי"אז תשני את השיטה" ומאותו רגע אני יודעת איך לפתוח אוייסטרים).
פלאשים של חיוכים ורגעי אושר קטנים של הבנה ואהבה לאוכל.
בצפייה השניה שלי היום נ' סיפר לי מפרספקטיבה של צופה טרי נלהב"לפעמים כשאני עוצם את העיניים אני עדיין מטייל במהירות בכול הבניין של בית הספר היסודי שלמדתי בו".
ועכשיו כשניקיתי חשבתי על אובססייתמחשבה-קיבעון-הרגל-מטרד-מנוחה ישן שצץ הרבה לאחרונה:אני במסיבה, לאחרונה מסיבת פרידה ענקית שאני מארגנת עוד שנה, משהו ארך שמוזמנים אליו כול מי שאני עדיין זוכרת לטובה כאיש. שזה די הרבה אנשים כן? והרבה מהם מכירים מן הסתם, במעגנים ספורים וזה יהיה באיזה פארק והבופה יהיה עצום וכמו שאני מכירה את נ' גם הגריל ואני פשוט מסיירת בין כול מי שנגע בי אי פעם, רגע לפני שאני עוזבת. מייצרת חיבורים שמשעשעים רק אותי, ממציאה שיחות מביכות, מביימת מפגשי ענקים, רוקמת אורגיות, וצופה מהצד מי שונא את מי, מי התגעגע למי, מי מקנא במי ומי לא חשב שאני מסתובבת עם אנשים X. הדמויות לטעמי מאוד.

לפני חודש. חמישי, 17 באוקטובר 2019, בשעה 03:12

אם ביקשתי מהאקס ממש יפה שייקשור אותי באילוזירבנד לכיסא ויבעל אותי והוא בתמורה קשר אותי לכיסא באילוזירבנד, גרם לי לעשות איזה חצי שעה  את ה'אני הולך אבל קודם בכי-נגיעהבפוט-חניקה-נאוםבקולנמוך-תחנונים-ווטאוור' עד שכשהוא באמת הלך כדי להוכיח שהוא השתנה מאז שנפרדנו לצלילי הייבוב היפייפיים שלי "אל תלך... בבקשה" (עוף מפה כבר, ירד לי מהסצנה הזו לגמרי) הדבר הראשון שעשיתי היה להשתחרר מהרגליים, להשתין על עצמי ועל הכיסא במקלחת אחרי שדידיתי לשם במבוכה(ג'' ישב שם בצד על הכורסא, מנענע את הרגל וחוכך בדעתו מה לעשות-לפחות כך דמיינתי). משם המים החמים שהפעלתי בפה פתחו את הדבק והצלחתי להישען לאחור על הכורסא ולעשן ג'וינט עד שש' חזר תוך כדי שאני מלכלכת עליו עם איזה טרף חדש שהצליח לאסוף אותי וכרגע אני בעיקר מסלילה אותו ללקק את הזרע של נ' שמצידו  החליט לקשור אותי אתמול ולשחק קצת ולא הוא, ולא ש' ולא ג'' הם אנשים מספיק רעים כדי לאנוס אותי סוף סוף בתחת ולתת לי לסיים את הסאגה אז אני כנראה אהיה חייבת לבעול את הטרף המסכן בזמן שהוא מקבל ביסים לכתף ובעילת ידיים אוראלית, למרות שבטח גם זה לא יקרה כי בואו-300 שעות עבודה בחודש זוכרים? כמה אפשר להתכתב ורחוווק. ולמי אכפת כשנ' קושר לי ככה את הרגליים ובחיוך את הנר המטפטפ ומורה עלי בשקט לאסוף את הטיפות בזמן שהוא מכין ג'וינט ו"אלוהים כמה שאת מתרגשת מזה יא פסיכופטית מהממת שאת". למי אכפת מכול זה ובכול זאת למה ש' ישן עכשיו במיטה שלי? למה אכפת לי או למה זרמתי? שיעוף כבר ושנ' יחזור הביתה וילטף לי את הראש.

אז אם כול זה קרה-האם אני שרמוטה או מתחסדת?זונה בחסד או מתחסדת מרגיזה? ולמה עניין האנאלי לא נפתר כבר?


לפני חודש. רביעי, 9 באוקטובר 2019, בשעה 18:51

לבסוף נכנסתי הביתה, לקחתי שלוש נשימות מול המראה-שטפתי את הידיים והתחלתי.

הוויז׳ן-פיוז׳ן-ההתבגרותהקולנריתשליבלביבהאחת רקם חיים. 

הכרובית נחלטה עד שאיבדה את כבודה ולמולי אני רואה את אמא -בלילה עד מרפקים-לשה עיסה במטבח הקטן מול הספר המוכתם של גיל חובב.

הכרישה מתאדה בכמויות ומבוכת הנעורים בתחפושת טבח ענקית חוזרת לי לגוף-ממש כמו אז כשגלגלתי כמויות של לביבות מושלמות 3X4 בקופסא 4 ליטר, שלוש שכבות מופרדות בפרגו.

כשאני מוסיפה למחבת מעט קמח לעיבוי ומטגנת אותו מעט עם הכרישה אני פשוט יודעת מה אני עושה והשמנת והחלב שנשפכים עד לצמצום פושע של שומני חלב אני נזכרת בלחישות ה"חמאה זה הסוד" שמתפשטות במטבח הנוכחי שלי.

לשם הטעם הטוב והמולדת אני קוצצת למשחה כף וחצי של לימון כבוש.

הכרובית נמעכת במזלג מקדם ומערבבת את הכרישה החושנית עם הצהוב התוקפני וככה בערך של קמח למיצוק הכרחי. גם ביצה נשברת בהיסח דעת ביחד עם ויש מלח ופלפל שחור טחון אגרסיבי בשביל אמא (שהיתה יכולה להיות ראש ממשלה מצויינת).

הנשמה שלי במסה הוכנסה למקרר בקודש קודשים- מחכה לחלוק את הרגע עם חברי הטובים שכמה שעות אחרי -בעודי ישנה שנת ישרים-התגלגלו הביתה מורעבים ומסנוורים מזריחה שקמה להם על הסאטלה וערבבו את הבלילה היקרה שלי!! על איזו פסטה נשכחת מאתמול. כמו זונה מוכה הם זנחו את השאריות להחמיץ עד הצהרי-בוקר שבהם קמתי וגיליתי את התועבה שקרתה.הזעזוע אחז בי והלב שלי נשבר.

עצוב לי ומישהו צריך לשלם על זה. משומה אני לא מצליחה להתעמת עם נ' יותר. יודעת שזה (והנתק שהשאיר אותי שעה מחוץ לבית אתמול)  לא קרו בזדון.
אבל הזעם והעלבון, הלב החלש שלי-למה הוא לא מניח לו יותר? הא לא רואה שאני סובלת?


לפני חודש. רביעי, 9 באוקטובר 2019, בשעה 02:41

אני תקועה מחוץ לבית אחרי תקרית התיק האומללה שבה כול רכושי נשכח איה-שהו מתי-שהו בטווח חצי שעה שבה הילכתי כערה למרות שהייתי לפני קפה אז זה פאקטו אף אחד לא פיקד על המכונה.

שבוע אחרי התקרית בעודי חוזרת מתפקיד אורח בטריפ של חברים בפארק הירקון נזכרתי שלא תיאמתי עם נ׳ את עניין המפתח. הוא איפשהו בטווח שבע דקות הליכה מפה מסטול מאוד מן הסתם ולא ניגש לטלפון המצלצל בהיסטריה(על שקט).

 

מה שעומד על הפרק הן לביבות כרובית-פארסה ופסטת ברוקולי-שמנת-מלא גרידת לימון שתכננתי בדרך.

 

המסכנות והרעב מחלחלים וגורמים לי לרצות להתכדרר באיזה סווצ׳רא ענק ולבכות כמו אז כשש׳ עשה לי משהו דומה.

חלופה נאה היא לתת ביס לטרף החדש על כול דקת איחור של נ׳.

 

*בסוגריים יתעדכנו מספר הביסים שהאומלל יקבל לאורך עמוד השדרה. אם יורע מזלו זה יגרר לשועה ומשם ישר לבטן ולפטמות. לא לפני שנעצור באשכים.

לפני חודש. חמישי, 3 באוקטובר 2019, בשעה 00:14

סטיב וכול מה שמגיע איתו זה לא רעיון כל כך גרוע.

תמיד הייתי בחורה שצריכה מסגרת.


לפני חודש. ראשון, 22 בספטמבר 2019, בשעה 15:22

ולמרות שכל כך הרבה מרגעי יומההולדת שלי היו נעימים שניים במיוחד סימרו שערי בעונג ושלווה שממלאים את הגןף ברגעים הנדירים כשהסיפוק חף מאגו ומתשובות עקומות לצרכים עקומים.

1.רגעי האהבה הלא מעיקה ביני ובין ספתא בבית הקפה, כשאף אחד לא ניסתה להשיג לגבי חיי השניה ופשוט הערכנו את קיום האישה האחרת.

ראשוני בהחלט.

איזה כיף שהאיש הזה מת כבר והיא משקיעה 0 זמן במה שהיה פעם כל עולמה-לצעוק לו ולדאוג עליו.

"סבתא, אנחנו נפרק יחדיו בקבוק יין" אמרתי וקיימתי.

 

2.שעות הבוקר, בעודי נפרדת מה21.9 הוקדשו ברוב שנות חיי לבכי תמרורים-לא משנה כמה נחמד היה אותי יום. השנה מוקמתי בין ידו וירכיו של נ' מלוטפת לדעת משם ומ ל' הקטנה על שערה המוהיקני ורוד-בלונד כרגע וידייה הקטנטנות-מטופחות-עד. לוטפתי ולוטפתי, גופי הוערץ בשלל מחוות, זה לא ההי בדסמי, ולא תמיד מיני "אירוטיקה קאז'ואל" ל' טוענת.  איזו דרך נעימה לעבור לשנה הבאה, לא אוכל להודות לשניהם יותר מדי על האהבה והיופי שהם מביאים לחיי. 

לא שלא ניסיתי להודות-הלכתי לחנות שעתיים אחרי זריחת השמש וכול מה של' רצתה שאביא משם זה אותי ללא תחתונים. כשחזרתי השלתי בבת אחת את כול מה שלא עירום וחזרתי להסתובב כנימפה בבית. חתכתי באלכסונים לחמניות בית ספר של פעם, רכות וטריות. מילאתי להן את הנקבוביות בחלב, ביצים ומעט קינמון. טיגנתי בהרבה חמאה,הרמתי קצפת עם לוטוס ומילאתי קערה בדיסקיות קטנות של ענבים סגולים וירוקים.

 

לפני חודשיים. רביעי, 18 בספטמבר 2019, בשעה 11:49

ביקשתי משולשי בריוש עם חמאת בוטנים וריבה ליומהולדת. אם תקיים אני אוסיף לצלחות את הדמעות שלי כדי שנלקק אותן ביחד.

 

רק על זה אני חושבת כשהמוח שלי סתום מעייפות

עליך ג'', עם גלוטן ובכי, והרומן שלנו מטריף לי את החושים-גם אם הוא רק רומן בפוטנציה.