הרמתי את השרפרף על השולחן והחלטתי לטפס,
חשבתי שכאשר אגיע לפסגה, אוכל להתיצב בגו מתוח ובחזה בולט ולומר את האמת שלי.
בדרך עוד לפני שהגעתי ליציבות של השולחן שמעתי מין גררררר ממעמקי המטען, ירדתי בקלילות לקחתי את הפון, מבלי להסתכל ודחפתי אותו לכיס האחורי של הג'ינס שלי, בעודי דוחפת אותו ירדו מעט מכנסי כשהם חושפים את החיבור שבין הגופיה לחוטיני, יוצרים מעין תחילתו של משולש קטן מתחרה, כזה שיש שמקעקעות, מכירה אחת עוד לפני שהגרושין נכנסו לתוקף קעקעה כזה. במוחי עוברת מחשבה מהירה...
אני מחליטה להמשיך בטיפוס, מתרוממת מושכת עצמי מעלה ונעמדת. מזדקפת על השולחן, מכאן אני יכולה להשקיף על חלקים נרחבים של הבית, מכאן אני יכולה לראות אפילו את המרפסת שם היא מחייכת אלי, היא כלבה אמיתית כלבה תראפותית, מבינה היטב את הצד בה היא נמצאת מקבלת אותו בליקוק והכנעה, היא מחייכת אלי.
עד לפני שאני מספיקה לחייך חזרה הטוסיק שלי מתחיל לרטוט ולרטוט, אני מרגישה את זה בשדים שלי ובפטמות בכוס, בנשימה ובחור של התחת בכל מהותי את מרגישה את הרטט.
אני מחליטה להתעלם וממשיכה לפסגה, מותחת את ידי למעלה, מחזיקה בקצה השרפרף הרעוע ומושכת עצמי לעברו, מקפלת את הרגלים, מבליטה את הישבן, על הברכיים ולאט מתרוממת, כשאני כבר עומדת אני מנסה לשמור על שיווי משקל מחזיקה חזק את שרירי הבטן מכווצת היטב את האחוריים ונעמדת מותחת עצמי למעלה,
או מכאן זה כבר ניראה אחרת מכאן לא יעצרו אותי מכאן כוווווללללם ישמעו, נשימתי נעתקת הינה זה בא, הרגע הזה...
אני פותחת את פי....ולא יוצא מאום אני מנסה שוב....שקט מפלח לי את המחשבה, ריק של מילים.
אט אט אני גולשת מטה מנסה לא לחטוף יותר מידי בדרך, אוספת את עצמי מתקפלת פנימה, בדרך אני עוד מספיקה לראות אותה מצטנפת לכדי כדור פרווה, מלקקת את הפצעים.
כשאני מגיעה למטה אני תשושה, שולפת את הפון מכיס מכנסיי ומחברת שוב למטען.