חיים זה דבר קשה

עוד מעט קורס נגרות קהלת ואני מתחילות קורס נגרות.
הולך להיות כיף.
לחזור לעבוד עם הידים זה יהיה טוב.
אני גאה בי, בזה שאני דוחפת לצאת מהמקומות הרגילים שלי.
Mip

סוף סוף חזרתי לעצמי.
לאחר חודשים של בעיות של ביטחון והרגשה גרועה בכללי.
התחלתי לחזור לעצמי.

עכשיו רק לתקן את כל הבעיות שיצרתי לעצמי.

ידידה מחפשת טרמפ מאיזור חיפה \ קריות לפמדום ב-4 לחודש

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=78473&postid=1405965

החובה "לכתוב לעצמך 10 איחולים מיוחדים ליום הולדת שילוו אותך בשנה הקרובה... תפרסם את כאן. בבלוג ואצלי בפרטי כמובן בתוספת תמונה שאתה אוהב":

1. הצלחה בלימודים

2. בהצלחה לעבור את את תקופת הקורונה

3. שהאינטגרלים היו נחמדים אלי
4. שאהנה מהמחקר
5. ללכת יותר עם גרביונים (גרביונים זה פשוט כיף)
6. שהיו הרבה נחשים בחיים
6. שיהיה יותר שקט
7. לעשות יותר שטויות עם קהלת
8. שקוקילידה לתפסיק לנסות לאכול אותי
9. לחגוג עם שרה את יום הולדת הבאה

10. לאכול סטייק פילה בלוא

אני תוהה, האם אני רוצה את הדברים, או האם אני לא רוצה.

אם הייתי רוצה, אני מצפה שהייתי ממש אותם.

אם לא הייתי רוצה, היתי מצפה לרעינות הללו לא לעלות ולהישאר זמן רב, כמה שנים, בראש.

האם אני רוצה או לא.

האהא מיפ מיפ.

הרבה תהיות, ואין תשובות.

האם אני מנסה לרוץ, לפני שאני מתחיל ללכת.

האם אני מגזים, שאני מנסה לפתור משהו.

מיפ תוהה, מה מיפ רוצה ולמה.

הרבה תהיות ושאלות, ואין מקור לתשובות.

עם התהיות מגיע פחד,

הפחד שלא ידוע לאיפה צועדים.

אם צועדים לכיוון הצוק הוא שהולכים בשדה פתוח.

או כמו שמישהו פעם אמר לי, האם יש בתחתית הצוק מים.

בכל מיקרה הפחד שהלא נודע של מה יש לעתיד לנו מביא פחד,

פחד לטעות כל כך המצב לא יהיה הפיך (שינוי האינטרופיה לא יהיה 0)

זמן יביא את התשובות לשאלות.

אם לא יגיעו, אז תמיד יש את הפיתרון של שודד בנקים גאורגי, הפתרון לכל הבעיות.

החדר לרוב קטן, לפעמים גדול.

שהחדר קטן הוא נחמד, כי מכירים את האנשים וכיף לדבר לרוב.

שהחדר גדול מדברים על כל מיני דברים.

לפעמים זה כיף, ולפעמים זה לא. בקיצור החדר הזה לפעמי נחמד בצאט.

Lolla נתנה לי חובה, לכתוב על סשן הראשון עם שולטת שאידיאלית בעיני, עם זאת לכתוב על הפנטזייה שלי בפרטי פרטים, הפטזיה הכי חזקה שלי.

עכשיו להורדית צפיות, אני נורא בכתיבה. אני כל כך נורא, שאנשים מעדיפים שהם יכתבו את ה-30 דפים בעבודה ושאני רק התעסק עם החלק של המתמטיקה.

סשן הראשון עם שולטת שאידיאלית

אז יש לי שולטת, נכון לעכשיו ומקווה גם בעתיד. אותה שולטת, לפי דעתי, אידיאלית בשבילי.
יש לי רגש חזק כלפיה, שזה משהו מעוד חשוב בשבילי ואני מרגיש בנוח איתה. הם האישיות שלה, פשוט אוהב את האישיות שלה.

בבחינת בסשן, גם לא הייתי משנה. זה היה משהו קצר יחסית למה שקראתי פה, ניראה לי שזה היה באורך שעה. למרות זאת, זאת היתה שעה של ליטופים ממנה, בזמן שאני יושב על הריצפה והיא על הספא. פשטו נהנתי מליטופים, וגעתי למצב שאני לא חושב על כלום ונהנה מהליטופים. פאפי 🐶

אז זה היה בישבילי אידיאלי לפעם ראשונה.

הפנטזייה שלי 

תמונה שמתארת את הפנטזיה שלי

"תמונה אחת שווה אלף מילים", התמונה דיי מסביה את הפנטייזה הזאת שלי. 

קבענו פגישה ביום שידענו שהבית שלי ריק. אני בא לקחת אותך מהבית שלה ומסיעה אותה לבית שלי, בדרך שומעים מוזיקה, מטאל, ומדברים, כמו כל פעם. מגיעים ליעד ונכנסים לבית, הכל ניראה כשיגרה. שואל אם היא רוצה משהו לשתות. לאחר ששותים קצת, שואל אם היא מתיכננה מיווחד להיום. היא מגיבה בחיוך ואומרת: "אתה עוד תנהנה".

נכנסים לחדר שלי, ואחר שהיא מתיישבת על הספה, היא פקדה עלי "תפשט". בזמן שהתפשטי, היא מוציא המתיק שלה תחתונים נשיים, גרביונים שחורים ושימלה אדומה קצה, זורקת לי אותם ואומרת לי להתלבש.

לאחר שאני מסתיים להתלבש, היא אומרת לי להרים את השמלה ואומרת: "את ממש חמודה עם החגורת צניעות הסגולה שלך, כלבלבה שלי. עכשיו בואי לפה על ארבע, כמו הכלבלבה שאת."

אני באה עליה על ארבע, כמו כלבלבה טובה שאני. שאני מגיעה עליה, היא מוציאה המתיק שלה רצועה וקולר. היא שמה לי את הקולר ומושכת קרוב יותר עליה בעזרת הקולר. על הקולר יש תג עם הכינוי שלי, שהיא נתנה לי.

"כלבלבה רוצה ליטופים, נכון?" שואלת לי ואני נובח בתשובה של כן. היא מתחילה לתת לי ליטופים ואומרת: "מי כלבלבה טוב? נכון זאת את." אני מגיב לה עם נביחות כדגובה לכן. (מכור לליטופים 🐶)

"אויש את שוב נובחת? השכנים עוד התלוננו עליך ועל הנביחות שלך, אבל הפעם באתי מוכנה." בזמן שהיא אומרת את זה, היא מוציאה מהתיק שלך, גאג בצורת עצם ורודה, ואז היא אומרת לי "עכשיו פתחי את הפה" והיא שמה לי את הגאג. "את ממש חמודה עם העצם, אולי השאיר אותך כך, כל הזמן." היא אמרה.

"את יודעת, היית כלבלבה כל כך טובה בזמן האחרון, ניראה לי שמגיע לך פרס." היא אומרת. היא מוציאה המתיק מחסה עניים(blindfold). היא מוליכה אותי עם הרצועה, בזמן שאני על ארבע למיטה ואומרת לי לעלות על המיטה. היא שמה לי את המחסה עניים. "עכשיו חכי בסבלנות כלבלבה, עוד מעט אחזור עם ההפתעה לי." אומרת על זה עם חיוך גדול.

אני תרגש בלדעת מה הפרס שאני אקבל. לאחר כמה דקות היא חוזרת.

"חזרתי עם הפרס שלך" היא אמרה, ובאותו הזמן אני מרגיש שהיא שמה לי אזיקים על הגליים והידים. עכשיו מרידה לי את המחסה עניים ואני רואה אותה על סטראפאון אדום שחור יפה, בזמן שאני על ארבע עם הידים והרגלים אזוקים אחד לשני.

"את אוהבת את הפרס? עכשיו, אם אני אוריד לך את העצם, את תתנהגי כמו כלבלבה טובה ותיהיה בשקט או שהשאיר אותך עם הגאג?  מממ במחשבה שנייה ניראה לי שהשאיר, את חמודה איך שאת עכשיו, כלבלבה שלי." היא אמרה.

טוב, את ההמשך אתן לדימיון של הקוראים הלמשיך:

1. כי ניראה לי שקל לדעת מה אני אכתוב בערך
2. זה תירוץ טוב למה לא לכתוב עוד

Mip Mip
Mip Mip

אז מצאתי תמונה מעניינת באינטרנט