אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בטון חשוף.

Speak only when you feel that your words are better than your silence
לפני 6 שנים. 29 ביולי 2018 בשעה 9:43

1.יש לי טראומה מתרד. לא מתקרבת לזה.

2.אני בוכה בסרטים,סדרות,ושירים.תמיד.בכיינית.

3.מעולם לא עשיתי סקס מאהבה.

4.כל שד שלי הוא מידה אחרת בחזייה.

5.אני מכורה למטבח,זו התרפייה שלי.

6.אני קונדיטורית.

7.יש לי בגרות בסוסים,2 יחידות.

8.כשהייתי קטנה חשבתי המון זמן איך להתאבד,עד שהחבר הכי טוב שלי התאבד.

9.אף פעם לא גמרתי מגבר.

10.עירום זה החבר הכי טוב שלי. שונאת בגדים.

11.כשהייתי בת 15 הצלתי מישהי מטביעה בכנרת.

12.אני מצחיקה בטירוף,אפילו שקשה לראות את זה מהבלוג. הומור וציניות זו דרך חיים.

13.אני מעדיפה שיגידו לי אמת כואבת,אבל שאף פעם לא ישקרו לי.

14.עברתי 7 ניתוחים,כל אחד במקום אחר בגוף.

15.כמעט נהרגתי בצ'ילה,פעמיים,יום אחרי יום.

16.אני מכורה לאקסטרים,גבהים,קעקועים ואופנועים.

17.אני לא מעשנת,לא נוגעת בסמים,ולא משתכרת. ועדיין אתם יותר סאחים ממני.

18.יש 2 דברים שמעולם לא סיפרתי לאף אחד ונשבעתי שיילכו איתי לקבר.

19.יש לי נטייה להכניס את עצמי לקשרים שסופם ככישלון ידוע מראש. מנסה להפסיק עם זה בחודשים האחרונים.

20.דב נשך אותי פעם.כן,דב אמיתי.

21.כשאני גומרת אני לרוב בוכה ישר אחרי.

22. העין שלי לא באמת אדומה.

לפני 6 שנים. 27 ביולי 2018 בשעה 18:02

יש משהו בקילור שמעט משעשע אותי.
לא ממש מצליחה להבין את זה.
זאת אומרת,כן,לשים עלי קולר בסשן,לקשור אליו רצועה ולהחזיק אותו בעוצמה עד כדי חניקה תוך כדי שאתה מזיין אותי הכי חזק שלך,סופר סקסי ומחרמן.

שלא יהיו טעויות,דרכי פה באתר התחילה כמקולרת,רק עם הדרך הבנתי שאני לא רואה בזה היגיון.

אם אני שלך,או אתה שלי,שם בסוגריים או ראשי תיבות זה ממש לא מה שיראה את זה. או יוכיח.

יותר חשוב החיבוקים,המילים,המבטים,הנגיעות,הרטיבות,

הרכות,האגרסיביות,החיבוקים.
השייכות הזו שהיא בנפש,הרבה מעבר למה שאפשר לראות או לתאר.
הסיפור שאפשר לספר רק ממבט בעיניים,מהיכרות של שפת הגוף. אהבה.

מפה לשם.
קילרתי את עצמי לפני יומיים.

 


*רק כשאוהב את עצמי באמת ובתמים,

יהיה מקום למישהו אחר לאהוב אותי בחזרה.

 

 

לפני 6 שנים. 27 ביולי 2018 בשעה 4:31

יש משהו קסום בהופעות.

יש משהו קסום בזריחות.

מופע זריחה,זה כבר קסם שקשה לתאר במילים.

השילוב של המוזיקה המדהימה בלייב,הזמר שמחייך ומדבר עם הקהל בצורה מושלמת,השמש לאט לאט עולה מאחוריו על הכנרת והשמיים נצבעים בשלל צבעים לוהטים ומרתקים.

 

יש רגעים ששווה לא לישון כל הלילה בשבילם.

 

הלוואי וכל החיים יהיו מלאים בקסמים קטנים שגורמים ללב לזרוח מאושר,גם בשעות הכי חשוכות של היום... 🌟🌞🌚

 

לפני 6 שנים. 25 ביולי 2018 בשעה 17:08

*מאי 2012. סוף כתה יב'.

אנחנו בעיצומן של החזרות הגנרליות לבגרות בתיאטרון שתתבצע ביום שישי השבוע. יום לפני בערב תתבצע המתכונת.

התקפי ראש חזקים תוקפים אותי במשך כל השבוע. והראש שלי מרגיש לי מעט שונה. אין יותר מדי מה לעשות,שותים הרבה מים, ההצגה חייבת להימשך.
יום רביעי בלילה,דקירה חדה במרכז הראש מעירה אותי משנתי.
כמו כל שאר הדקירות שתוקפות אותי כבר מגיל 10,לוחצת על הנקודה הכי חזק שאפשר,ונרדמת לכאב.

מתעוררת בחמישי,שולחת את עצמי ישירות למקלחת בוקר שתפקס אותי לפני החזרה הממש גנרלית. מאית השנייה בה שמתי את השמפו על היד,התחלתי לחפוף והרגע שהלב שלי צנח לרצפה,הייתה הכי ארוכה שיכולה להיות.
כל הראש שלי גושים. בלוטות בלוטות פזורות על הקרקפת שלי,כאילו הטיחו בי חפץ כבד שניפח את ראשי.
הריצה לאחות הפנימייה שאמרה שאין כלום,הטלפון הבוכה לאמא,השעות הארוכות וכאבי הראש המלחיצים. כל זה עדיין חקוק בזכרון.

המשך היום עבר כמתוכנן.
בשישי בבוקר הבגרות. המשפחה הגיעה,החברות גם כן. מדברים מאחורי הקלעים ופתאום דקירה חזקה אפילו יותר תוקפת את הראש. התעלפתי.
כשהתעוררתי,נתתי לאמא להרגיש את הגושים.
אין אפשרות לעשות כרגע כלום. ההצגה חייבת להימשך.
לא עברו 10 דקות מהרגע שבה נגמרה הבגרות לרגע שטסנו לבית חולים העמק.

התשובה מהרופא לא הייתה כזו שמבשרת על מחלה סופנית או מטילה אימים. בלוטות הלימפה של הגוף סהכ השתוללו וקפצו החוצה כמו פטריות ביער.

אבל האימה,המחשבות. כל התסריטים שרצים בראש על מה זה, מה קרה, ומה יהיה בהמשך. אימה כזו שצורבת את הנפש.


עד היום,כל בלוטה קטנה בראש מחזירה אותי לרגעים חסרי האונים שהיו שם.

לפני 6 שנים. 24 ביולי 2018 בשעה 21:34

*ליל סילבסטר 2010. ילדונת בת 16.

ניצלתי את העובדה שאחי נסע למרכז עם אשתו,חברתו דאז, ונסעתי עם חברה לישון אצל ידיד שלי ולחגוג יחד בתל אביב.

הגענו,התקבלנו בביתו לראשונה בברכה,התמקמנו והתיישבנו עם המשפחה שלו לארוחת שישי. מאיזשהי סיבה לא ברורה,כמעט ולא נגעתי באוכל. הבטן שלי הייתה די ריקה.

אחרי התארגנות זריזה החלטנו שיושבים קצת לשתות לפני שיוצאים. כיאה לילדה המטומטמת שהייתי התגאתי בזה שאני לא משתכרת. ידיד שלי הציב בפני עובדה שאין כזה דבר,והיום אני משתכרת וחוגגת כמו שצריך. זה התחיל בבית עם 3 כוסות של וודקה וxl. סיימנו,כולם שמחים ועלינו על מונית לבר באלנבי.

התיישבנו יחסית בכניסה לבר,על שולחן גבוה,2 בנים 2 בנות. ידיד שלי הזמין מגש של צ'ייסרים. וויסקי וייגר. 3 צ'ייסרים כל אחד. הדבר הבא שאני זוכרת הוא את עצמי מדדה לשירותים,את חברה שלי מחזיקה לי בשיער בזמן שאני מקיאה את נבכי נשמתי לאסלה,ואת ידיד שלי שצועק מבחוץ מה קורה.

לא יכולנו להמשיך,הם הזמינו מונית. חיכינו 20 דקות. בימים שאחרי,התברר לי שעברו שעתיים מרגע קריאה למונית,עד שעלינו על אחת שהסכימה לקחת אותי במצבי. הגענו לבית. נרדמתי.

הזיכרון הבא שלי הוא גניחה שלי,גבר מעלי,בתוכי,וחברה שלי שנכנסה לחדר ונתנה לו אגרוף בפרצוף. היא לקחה את הטלפון להתקשר לאחי ואני צעקתי לה שלא תעשה את זה. יותר מדי צעקות היו באותו רגע. אמא שלו ואחותו התעוררו. אני חושבת שלקח לאחי משהו כמו 15 דקות להגיע מרמת אביב עד לדרום תל אביב. לא יכולתי להסתכל לו בעיניים.

 

 

 

 

*מאותו יום אני לא שותה וודקה.

*עד היום,אני לא יודעת אם ביקשתי,או אם הוא עשה את זה על דעת עצמו.

*עד היום,אני לא מצליחה להיזכר בפרצוף שלו,ואפילו לא בשם. 

*לפני שנה החלטתי להתעמת עם אותו "ידיד". אבל הוא לא היה מוכן להגיד לי מי זה היה.

*החברה ההיא כבר לא חברה,מהמון סכינים בגב שקיבלתי ממנה לפני,ומהשקרים על אותו הערב הזה ששברו את גב הגמל.

*עד היום,אחי הבכור הוא היחיד שיודע. מאותו יום נהיינו הרבה יותר קרובים. ❤

לפני 6 שנים. 22 ביולי 2018 בשעה 15:44

לפעמים צריך לעשות שינוי.

זה מתחיל בדברים הקטנים. כמו הסדר בו אני עושה את הדברים בבוקר. הצלצול שאני שמה בטלפון. האוכל שאני אוכלת. שינוי הפרופיל פה באתר.הדברים שאני רואה,שומעת,מקשיבה.

זה נמשך בדברים רציניים קצת יותר. כמו המחשבות שאני בוחרת לחשוב. ההחלטות שאני לוקחת,מקבלת. התוכניות שאני בוחרת לתכנן.

אחר כך זה הופך עמוק יותר. האנשים שאני בוחרת להילחם עליהם. על אלה שאני מוותרת. הקבלה וההכלה שלי לכל אחד בצורה האינדיבידואלית המתאימה לו או לא,וגם קצת לי. המלחמות שאני בוחרת להילחם. ואיפה אני בוחרת להפסיד. ההחלטות שאני לוקחת,מקבלת.

בסוף,המלחמה הכי גדולה בחיי. 

מלחמת הנכון מול הלא נכון.

הצודקת מול הטועה. התוהה.

החלשה או החזקה.

זו שנאחזת בקוצים,בזכוכיות,בשברים. או זו שמדגדוג נוצה הידיים נפתחות והאחיזה נשמטת.

 

 

 

השינוי. השינוי הוא בראש. בלב. בתוכי,החוצה ובפנים.

לפני 6 שנים. 21 ביולי 2018 בשעה 0:36

2013. בסיס חיל האוויר. קיץ.
אמצע קורס פיקוד.

חברה ואני החלטנו באותו יום לשים טלוויזיה בחדר. המפקד שלנו החליט משום מה שלשים אותה על השידה הרעועה בין 2 המיטות שלנו זה הרעיון הכי טוב.
על אף שחזרתי ואמרתי שזה ייפול הוא התעקש,ושם זה נשאר.

2:13 לפנות בוקר. כן,זוכרת במדוייק.
הטלוויזיה נפלה. חברה שלי התעוררה בצרחה,אני התעוררתי מהצרחה שלה בצרחה נוספת. הטריגר הגיע.

בתוך שניות שתינו יושבות על המיטה,צועקות וממררות בבכי שלא נראה כמותו. אני צורחת עלייה שתסגור את החלון כי עומד שם מישהו ומסתכל עלינו. היינו קומה שלישית.
היא מבקשת ממני להפסיק ואני רק צורחת שתסגור את החלון.

המשפחה בארגנטינה,אירוע משפחתי. שולחת הודעה לאחי הגדול שמתקשר משם ישר. מנסה להבין אותי בבכי,צרחות וחוסר קליטה.
מתייאשים.

לקחנו את 2 המזרונים שלנו ויצאנו לישון במסדרון,מחוץ לדלת של המפקדות שלנו. בסוף ישנו אצלן בחדר על המזרונים.

התקף החרדה הזה היה אחד לפני שהחלטתי לקחת את עצמי לטיפול.
הוא גם היה ההתקף הראשון בו ראיתי איש בוהה בי בחלון. מאז זה לא הפסיק.

לפני 6 שנים. 20 ביולי 2018 בשעה 8:08

אני יכולה לקבל הכל.

הצלפות,סטירות,כאפות,קיין,שוט,פלוגר,חגורות,ידיים,אפילו כבל של מטען ועוד שלל המצאות. הכל קיבלתי ושרדתי.

אבל שום דבר,פשוט שום דבר לא יכל להכין אותי לרגע הזה

שאחרי 4 ימים מוציאים לי נקז מהבטן.

🤕🤯😢😱😨

 

נראה לי שגיליתי מה סף הכאב שלי.

לפני 6 שנים. 18 ביולי 2018 בשעה 8:25

יש משהו בבתי חולים שמסמל גם סוף וגם התחלה.

כבר חצי שנה שאני מחכה לניתוח הזה,ואיך לא,כשזה מגיע,משהו חייב להסתבך. מיוחדת שכמותי.

אז הניתוח הפך לשעתיים במקום 40 דקות,הצום כבר על 35 וחצי שעות והספירה נמשכת,והאשפוז שהיה אמור להיגמד היום ממשיך בגלל סיבוך.

עוד שבועיים יום הולדת,מקווה להתחזק עד אז ולפתוח את גיל 24 קצת יותר רגועה,ברורה,מוכנה.

 

 

*אפילו נמנעת פה מכותבים מסויימים כדי שלא יצחיקו אותי ויכאב לי..

🤯😓🤕

לפני 6 שנים. 16 ביולי 2018 בשעה 18:39

*האח (החתיך למדי) בבית חולים מכניס לי פרפר (מחט) לוריד כהכנה לניתוח מחר.

 

השיחה:

- רק תדביק לי את זה ליד כי יש לי נטייה להעיף את המחטים טוב?

• (בשילוב קריצה) בנטייה ביני לבינך את השולטת אה?

 

*אחוש, אתה פה?...