בטון חשוף.

איך זה הגיוני שמילים כל כך מחרמנות אותי,וכל כך מורידות לי בו זמנית..(?!)

לקרוא מילים יפות,לקרוא מחשבות,תהיות,מחמאות. לקרוא שיתוף,לקרוא חמלה,אהבה,סטייה. אלה דברים שעושים לי את זה בטירוף! כשבן אדם יודע להתבטא כמו שצריך,יודע לכתוב את הלב שלו על דף (או בכל אביזר טכנולוגי בזמנים של היום), לראות את העיניים של הבן אדם והנשמה גם במרחק של מטר,או אלפי קילומטר.

אפילו פה,גם אם אני לא מחפשת כלום כרגע,אם אקבל הודעה כתובה ומנוסחת יפה,אגיב בנימוס,פשוט כי זה יפייפה בעיני.

ומצד שני,מילים בזמן הסקס,דיבורים,בקשות,תחנונים,תודות. דברים שפחות עושים לי את זה. 

לדבר בסקס באופן כללי,להגיד תודה,להגיד אדוני,להגיד במילים מה אני רוצה שתעשה לי..

תמיד כשמגיע רגע שכזה אני צריכה לאגור כוחות גדולים כדי לבטא את עצמי,ובדרך כל זה יהיה בקול חלש,חרישי,בלתי מושמע.

קללות.. כשאתה קורא לי זונה,שרמוטה,כלבה,אלה דברים שלא עושים לי כלום.,לא מרטיטים ולא מחרמנים אותי. מדי פעם אפילו ההפך הגמור (תלוי מי הבן אדם או בסיטואציה) הדבר היחיד שעושה לי את זה,זה לראות מה זה עושה לך. לראות אותך מתחרמן מזה,משתגע,המבט הרעב והמשוגע הזה בעיניים. זה מחרמן!

יש למישהו רעיון מאיפה מגיעה הס(ת)טירה הזו?...

יש ימים כאלה שמרגיש שהכל טוב,הכל מסתדר והולך בדיוק בכיוון שרציתי,או שהייתי צריכה.

ויש פעמים שכל הדברים הטובים שקורים,בכלל לא באחריותי,ואז הם הופכים לרעים.

אולי רעים זו מילה גדולה מדי. אבל מאכזבים. כן,לגמרי מאכזבים. לא כיפיים,לא נוחים.

ואז עולה מן מחנק כזה בגרון,אחד כזה שאפשר לטעום דרכו את הדמעות שאני עוצרת מלהוציא דרך העיניים. ומתחילות מחשבות,ושוב תהיות.

אבל אני שומרת על אופטימיות. זה הכי חשוב!

מה שלא הצליח עכשיו,יחזור כפליים!

ובימים כאלה אני רק צריכה חיבוק עוטף,לישון בכפיות,ילדה קטנה,גורה,מוגנת ועטופה כל הלילה...

♡

יצא לי לשמוע על טריגרים,על דבר שמוביל לדבר,לזיכרון, לרגשות,לחששות,לטראומות. 

תמיד תהיתי לעצמי האם יש לי טריגר כלשהו לזכרונות העבר. לטראומות,לרגעים,לתמונות,לצלילים,לריחות.. בעיקר לריחות..

אני מכירה את הטריגר להתקפי חרדה שלי. מכירה את התחושות בהתקפים,את הטשטוש,חוסר הנשימה,הרצון להתנקות,ההזיות. מכירה הכל.

אבל לאחרונה התחלתי לחשוש,התחלתי לשאול את עצמי האם אני אהיה בסיטואציה מסויימת שבה הגוף והמוח שלי יקחו את עצמם חזרה בזמן. 

האם מילה,מעשה,מכה.. האם יהיה משהו שיחזיר אותי לילדה,לילדה החסרת אונים כששני אנשים זרים מחזיקים אותה בכח ועושים מה שהם רוצים,בלי לשמוע את רסיסי הנפש מתנפצים.

והפחד הכי גדול שלי., שאם יקרה מצב שהגוף והמח שלי יגיבו לטריגר מסויים., שאהיה עם הבן אדם הלא נכון. הפחד שהוא לא ידע איך להגיב,איך להתנהג,ומה לעשות. הפחד שגם אני לא אדע מה לעשות עם עצמי.

הפחד להיות שוב חסרת אונים.

כל החיים הייתי האישה השנייה., המאהבת,הפילגש,הבחורה מהצד.

כל החיים הסתירו אותי,התחבאתי,נזהרתי,שמרתי,גיששתי. כל החיים הייתי בשביל אחרים.

הגעתי לשלב בחיים שבו אני רוצה וצריכה להיות בשביל עצמי. לא להתחבא יותר,לא להסתתר,לא שיסתירו.

לכן החלטתי לשים תוספת חדשה לגבולות שלי ; 

נשואים,בזוגיות ומה שביניהם.

אז אם אתה נשוי - אל תפנה אליי.

אם אתה בזוגיות - ונילית,בדסמית,פתוחה או סגורה - אל תפנה אליי.

אם אתה מחפש ריבוי נשים - אל תפנה אליי.

הגיע השלב הזה בחיים שבו אני רוצה להיות האישה הראשונה.

ראשונה ויחידה!

אז יש מישהו בעבודה שלי שקורא לי גברת K.

שזה סבבה,זה מצחיק אותי. 

היום אני שקועה בעבודה שלי בכיף, ואז מתנהלת שיחה בינו לבין עוד עובד,

"מתאים לה השם הזה"

-"מה *****"

"לא לא, גברת K, כי היא גברת כזאת"

ואני בראש שלי צוחקת ותוהה לעצמי אם הם רק היו מבינים לאן המושגים האלה לוקחים אותי וכמה המוח שלי עושה סלטות עכשיו.

יום האישה קסום, לא לשכוח שאנחנו נשים כל יום, תחגגו כל יום את עצם קיומכן ♡

שינויים.

רוב האנשים מפחדים משינויים. בצדק. מי אוהב לצאת מאיזור הנוחות שלו,מהטוב,הנוח,המוכר.

שיניתי את הפרופיל שלי,שיניתי את השם של הבלוג שלי. שיניתי תפיסה מחשבתית על הרבה דברים,שיניתי מחשבות.

הדבר היחיד שלא שיניתי הוא את עצמי. אבל התבגרתי.התגברתי. על קשיים,על מחסומים מסויימים. על רגשות ועל חוויות. (גם חוויה רעה היא חוויה.)

תהיות שעוטפות ועטפו אותי ללא הפסקה. תהיות שבהם ניסיתי תמיד להבין מי ומה אני.. 

הרוב קיבל תשובות. מחבקת את שאר השאלות.

כולי תקווה שעם השינויים שהגיעו, יגיע עוד הרבה עולם. יגיעו חוויות,רעיונות,הבנות,שגעונות. 

שהחיים יגיעו אלי,מזמנת את האתגרים,מזמנת כל מה שבא. אני אקבל הכל באהבה! ♡

ללמוד על עצמי,ללמוד את עצמי,ללמוד בעצמי. וגם קצת בעזרת אחרים. 

כיף.מעניין.מסקרן.

בא לי לצאת לדייט.

דייט ונילי,אוהב,מכיל ומחבק.

דייט כזה שבו מישהו יאסוף אותי,או ניפגש במקום שנקבע,הכל הולך,נצא למסעדה עם אוכל טוב,לא אכפת לי אם היא תהיה יוקרתית או מסעדה בניחוח של בית,העיקר אוכל שעושה טוב בבטן וחברה שעושה טוב בלב.

נאכל ונשתה יין איכותי,או בירה טובה. 

נדבר,נצחק,נשאל,נענה,נקשיב,נפרוק,נכיל.

בא לי שבסוף הארוחה נלך יד ביד על הטיילת ליד הים,נצפה בכוכבים המושלמים שזוהרים עלינו מתוך כל השחור של הלילה. 

בא לי לעמוד מול הים ולהירגע,ואז להרגיש את החיבוק שלך עוטף אותי וזרמים של חום מציפים את גופי וליבי.

בא לי דייט כזה שלא אפסיק לצחוק בו,שתכאב לי הלסת מרוב חיוכים,ושדמעות של צחוק ושמחה ישטפו לי את הלחי.

ואז נחזור הביתה,ניכנס ביחד למיטה,נעשה אהבה ונילית לגמרי,מלאת תשוקה.

לא בא לי יותר שיסתירו אותי,לא בא לי להתחבא,להיות ההיא מהצד.

כל מה שאני רוצה זה להרגיש אהובה,מוערכת,עד כדי רמה שכל מה שירצו זה לספר עלי ולהראות אותי לכל העולם.

ונילי. פשוט וכיף.

תובנות שמפחידות אותי.

כבר הרבה זמן שלא היה לי לילה כמו היום.

לילה שמלא בחלומות,שכל חלום בתורו מעיר אותי שוב. כמות הפעמים שהתעוררתי הלילה עברה את כמות האצבעות בידיי.

התאבדות,מכות,תאונה,מסיבה,חברים,אהבה.. רצף כזה של חלומות שבאים לי מהנשמה.

תוהה לעצמי מה כל דבר אומר,מאיפה זה מגיע ומה בכלל התת מודע שלי מנסה להגיד לי (?!)

היום אשים על עצמי איפור,תחפושת שמי שמכיר אותי באמת יבין למה חשבתי דווקא עלייה.. ואצא לחגוג בכיכר המדינה. 

בין כל השקט של הצפון,תל אביב עושה לי טוב..

אני רק צריכה חיבוק לישון בתוכו, והכל יעבור.

שבוע כבר שלא התראינו ולא דיברנו,וכמה חיכיתי להודעה ממך,בדיוק לזאת שהגיעה היום.

רצית שאני אבוא,ושאלתי אותך אם אתה יכול הפעם לבוא אלי כי אני נחה אחרי יום קשוח אתמול. אתה הופתעת מהתגובה הזו. התרגלתי כבר שאתה לא שואל אותי מה שלומי כי כשנפגשים מדברים,אבל אם עניתי לך ככה ציפיתי שתשאל מה קרה. 

ואז החלטת לא לענות לי להודעות. 

אז קמתי,התלבשתי,ובאתי אליך כדי להראות לך שבאמת חשוב לי לראות אותך ושהתגעגעתי, ולספר לך קצת על אתמול. שאלתי אותך אם אתה כועס,אמרת שכועס זו לא המילה,קצת מאוכזב,מופתע. ובמקום לשאול מה קרה אמרת שתכף מישהו מגיע ואז אתה הולך.

אז כדי לא לבכות שם בדיוק כשהוא מגיע אני אספר לך פה,שאתמול ביליתי את היום שלי בבית חולים,שלרגעים חשבתי שאני עומדת למות,שהיה לי התקף ואני אומרת תודה על זה שהייתי אצל אחי ולא לבד בבית. שהרופאים לא הצליחו לבדוק אותי מרוב כאבים והתפתלויות. ששכבתי שעות על מיטה מסריחה עם טריליון תרופות ונוזלים לתוך הוריד. 

עכשיו אני קצת יותר טוב,למקרה שתהית.

אז רק רציתי שתזכור,שאם אני אומרת לך לא,זה אף פעם לא סתם.

גם לי מותר להתאכזב.

דיברנו על מנטלי, מה עם קצת רגש?...

_{התקלקלתי.}

_{יושבת לי בלב המפרץ,אחרי יום לימודים מספק מעבירה את הזמן עד שאפגש עם חברות לקולנוע. ומוצאת את עצמי מסתכלת על כל אחד שעובר,או עוברת,ותוהה לעצמי אם הוא נשלט או שולט. אם היא שולטת או נשלטת. או שפחה.}

_{כי לא כל נשלטת היא שפחה,מקווה שלפחות הרוב פה מבינים את זה.}

_{מוצאת את עצמי בוחנת את כולם,מנסה לחדור להם את הבגדים בראיית רנטגן ולהבין מי נמצא מולי.} 

_{למי הייתי רוצה לרדת,מי הייתי רוצה שירד לי. למי הייתי מוכנה להקשיב,ולמי הייתי רוצה להכאיב. ולכאוב.}

_{אגב, אין פה אף אחד כזה.}

_{אה והחלק הכי טוב,כל הקניון מפוצץ בקיטש של יום האהבה.} 

_{נו באמת.}

_{איך מחזיקים את עצמך לא לבכות באמצע הקניון?}