גחליליות

שיר שמבטא אהבה עבורכם

מוזמנים לשים לינק :- ) באהבה!

זו תקופה בה האמת והשקר מעורבבים וכמעט אי אפשר להבדיל ביניהם,

האמת גלויה ונוכחת באור המסנוור, נובעת מתוך שורשי אהבה עמוקה,

אך היא בלתי נראית:

"פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃
אׇזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יִשְׁמָ֑עוּ אַ֥ף לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יְרִיחֽוּן׃
יְדֵיהֶ֤ם ׀ וְלֹ֬א יְמִישׁ֗וּן רַ֭גְלֵיהֶם וְלֹ֣א יְהַלֵּ֑כוּ לֹא־יֶ֝הְגּ֗וּ בִּגְרוֹנָֽם׃"

*

הוא כיסה את עיניי, הכלתי את החשיכה ואז החלתי עליי ראייה חדשה.

התחלתי לראות, לראות באמת. אותו. לכן גם אותי.

את ההוויה עצמה. את האחדות, את הגוונים של האהבה ללא תנאי.

יכולתי לראות את המוסיקה בכל אשר נברא: ממש את התווים עצמם מרקדים בהרמוניה, את התנועה שלהם כמוסיקה. שירת העשבים, הסלעים, העצים, הפרחים! הו לפרחים יש שירה מיוחדת, לו רק יכולתם לשמוע. ראיתי את תנועת המוסיקה עצמה ואת ההתהוות המתמדת שלה:

כל אימת שהיה תו יוצא משורות ההרמוניה, התקבצו המון תווים מתאימים לו סביבו, מסתדרים בסדר איתו והשיבוהו להרמוניה,

וכך נברא כל אשר נברא:

נברא להיות בהרמוניה מתמדת והרמוניה זו, מאפשרת לנו לבקוע ממשקי מסכי האשלייה ולחוות את האחדות, את האמת,

מ-א' ועת ת', עם תוכן מהות אמצע שנוצק בתוכה:

אמת.

שירה! 

עולם האמת, כאן. 

כל העולמות כולם, כאן.

אנחנו כמו מקלט רדיו, מכוונים עצמנו לתדר שנבחר לחבר (ממש כמו חברותא),

וככל שיהיה זה תדר אהבה גבוה (הוא תדר השמחה), כך נוכל להתחבר יותר ויותר לאחדות.

הרי כל אשר נברא, נברא מאותו המקור ולנו היא הבחירה, בכל רגע ורגע, בכל נשימה ונשימה, האם להיות באהבה והרחבה או התכווצות והרחקה,

שהרי - זוהי פעימת היקום כולו: שאיפה ונשיפה, התמלאות והתרוקנות, כך הכל פועם באחדות. כשאנחנו תופסים צד, אנחנו מנכיחים את הנפרדות ואוחזים אחיזות ותפישות שווא, 

כשאנחנו פועמים את פעימת היקום, אנחנו בהוויית אחדות, בהרפייה.

עטו את כיסוי העיניים (או הסירוהו), 

כך או כך,

התבוננו מתוך כל העיניים שלרשותכם,

התבוננו בכל המראות,

וכנסו פנימה,

עמוק.

כדי לראות מקצה עולם ועד קצהו,

כדי לראות את כל התהליך כולו,

כדי לנוע מהמיקרוסקופ לטלסקופ,

Zoom in Zoom out

אחד.

האחד.

הוא האחד שלי.

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה אֱלהֵינוּ, יְהֹוָה אֶחָד:"

הוא האחד שלי.

האחד.

*

אתה מבין? 

האחדות שלי היא איתך, כי אתה - שלי וכי אתה בתוכי. כי איתך, אני יותר אני בהווייתי.
ולאהוב אותך, זה לאהוב באמת אותי, ולאהוב אותי, זה באמת לאהוב אותך.
זה המים עם האש, אלו הגלים של תנועת המים עם הרוח, וזו תנועת האש המכלה, היוצרת, הבוראת, המתעלה.
כבר לימדתי אותך, זה החיבור הכי קשה בטבע, ומשהוא מתרחש.. מימדים חדשים נולדים עבור האנושות כולה. 
אחדות המים והאש, אלו חיבורים בלתי אפשריים שהופכים אפשריים, ולכן מנכיחים חוקי יקום חדשים בבריאה.
אני לא רק מים, ואתה אינך רק אש, נתחברנו לעגן ולאזן בתוכנו את כל האלמנטים, ולהשכין שלום.
לחבר חיבורים הרמוניים, אולי כי כך בחרנו, לכן נתחברנו לבחור בנו.

אתה יודע לשתות מים, ולרוות מהם,
ואני מצאתי מקום, לשכון בו את הווייתי כפי שהיא.

היקום עומד בכל רגע ורגע, כמרחב שמאפשר לנו להיות אנחנו,
וכשנעתקת הנשימה - אלו הם רגעי ההתגלות העמוקים ביותר והם לאו דווקא פיזיים -
הם המקומות בהם אנחנו פוגשים את האור והאהבה הייחודיים שאנחנו.
הם הרגעים בהם אנחנו מתמלאים בהוויית עצמנו (אותו אור ואותה אהבה ייחודיים וחד פעמיים) במלוא הכלי שיש לנו להכיל, עד תום, ואף יותר,
כדי שנלמד להרחיב ולהגדיל את הכלי - וזה לא פיזי בכלל (אם כי זה מחלחל לפיזיות).. וזה לא חודר בכלל (אם כי זה הכי עמוק שיש) וזה מתרחש בשיוויון מלא והרמוני.
נרגיש את זה כשנתעל ונעלה את התשוקה המופלאה בגופינו, מעלה, אל תוך שאר מרכזי האנרגיה שלנו (צ'אקרות).

אומרים שמעל כל צמח עומד המלאך שלו ו"מכה" בו ואומר לו: גדל, גדל גדל...

גדל/י !

עד שזה יצא מגבולות גופך הפיזי :- )
ואז - להכיל ולהתרחב, לדחוף את הגבולות למַרחֶב מרחב רחב!

(כנראה כתבתי את זה לפני 5 חודשים, כך אומרת הטיוטא. איזה מוזר לקרוא את זה, כאילו מישהו אחר כתב...)

יש מקום למילים של אחרים, כשהם מדברים אמת.

הנה דוגמא:

כולם צודקים
גם מי שאני חושבת שטועה
גם הוא צודק
כי זו הדרך שלו ללכת
ואלו המילים שהוא חייב להגיד
ומי אני שאוכל לקבוע
מהי צדקת הדרך עבור מישהו אחר
לא הלכתי בדרכו
לא פגשתי את האנשים בסביבתו
לא נפלתי מאותם אבנים
שמהם הוא נפל
אני לא הוא
ואני לא חייבת לשכנע אותו
שאני צודקת
כי גם אני טועה
במחשבה
שאני יודעת יותר
כשאני מנסה להוכיח
שאצלי יש משהו שלך חסר
כי הרי לכל הטרוף הזה
יש מטרה
הצדק לא יעזור פה
כי הוא רק חומר דלק למדורה
צריך פה מבול כדי לשטוף את הגאווה
קשה לי להתחיל ראשונה
ולהגיד שבזה שאני חושבת שרק אני צודקת
שם אני טועה

זו תמיד בחירתנו...
לחזור לסדר כשאנחנו לא בסדר,
ולהתיישר עם הסדר האלוהי המופתי,
ואז, הכל בסדר -

סדר אלוהי מופתי

צפירה

(תעבירו הלאה)

בשעה 11:00 תשמע צפירה למען לזכור.
נתאחד ונתייחד, עולם של מטה עם עולם של מעלה, עולם שישנו ושאינו.

אני זוכר.ת פעימת אחדות:
אני הינני אשר אני הינני
אני שולח.ת מתוך ליבי את כל גווני ועוצמות החמלה לרפואת הכל

ראו בעיני רוחכם אדוות עוברות ומרפאות בכל אשר נברא.

במרכז המעגל: הזיכרי שנושא את הזיכרון, זוכר, 
המעטפת: מעגל ניקבי שממלא את המרחב כולו בחמלה, אהבה ללא תנאי, הרפייה, ורפואה.

הפיצו.

מישהו כתב ברחבי הכלוב כך:
"אהבה היא להעביר את האצבעות שלי על הנשמה הפצועה של מישהי, להסתכל לה בעיניים ולהגיד... אני כאן להוביל... את יכולה ליפול אחורה...שחררי!"

וזו בעיני הטעות הגדולה ביותר.. זו בדיוק האשלייה.. זו לא אהבה בכלל, זו שנאה.. מוזר שאני אומרת את זה, נכון? כן.. מוזר.
אומרת כך, כי זה מה שמשמר מחלות אחד של השני.

כל עוד אנשים מייצרים לעצמם תלות (בצד התומך/נתמך, בצד הנותן/המקבל - זה לא משנה) תלות היא תלות, והתמכרות היא התמכרות... 
ואנחנו מתמכרים, מהמקומות הכי חלשים וכואבים בתוכנו... 
ותלות והתמכרות - זה רע. החלק הטוב שבתלות ובהתמכרות, היא שברגע מכריע כלשהו (גם אם בעוד 50 גילגולים שלמים), הרע הזה, בלית ברירה ידחוף אותנו לריפוי ויאפשר לנו מתוך החשיכה והפחד העמוקים, לבחור באור ובאהבה ושמחה.
וזה בדיוק המעבר מעץ הדעת טוב ורע, לעת החיים, וההוויה, שהיא אור אינסוף בינה ואהבה ללא תנאי.

לפעמים אין שם אור בכלל, אין מודעות ואנחנו פשוט מקיימים את זה בלופ ונותרים במעגל סבל אינסופי מתמשך ומתגבר לעד
ולפעמים אנחנו באור, ויש שם מודעות (ובחירה שאינה חופשית) שוב ושוב להזין את ההתמכרות והתלות,
ולפעמים, יש שם גם אור ומודעות לראות, וגם מפלס אהבה מספיק גבוה שמאפשר לנו לזהות (=לראות) כי הבחירה היא תמיד חופשית וכי היא תמיד בחירה - וזה השלב היחידי שיכול לאפשר ריפוי מהשורש, מהמקור - ריפוי שלם ומלא.

מתי דבר הופך לאהבה?

כשנכנסות קרני אור בינה, ראייה וידיעה, ועל גביה רוכבת החמלה והאהבה ללא תנאי. ללא תנאי. ללא תנאי. ללא תנאי. ללא תנאי.
כששניים נותנים ומקבלים בו זמנית ללא הרף ומתרפאים ביחד, בגובה העיניים, שווה בשווה. כשיש איזון, עוצמתי ככל שיהיה - איזון.
כשכל אחד מקבל חזרה לידיו את כל כוחותיו לרפא את עצמו, ואפחד לא מוציא את הכח שלו החוצה, ולא הופך תלותי באחר ומזין מחלותיו של האחר, אלא בוחר ונעזר.
כשאחד מלווה את השני/ה - כל אחד בתהליכים שלו/ה. כששניים נעזרים ועוזרים, מלָווים ומלוּוים = איזון, הרמוניה!
זה כששניים מבינים, שהמרחב ביניהם הוא מרחב בטוח אוהב ומכיל של ריפוי. עובדים ביחד, כ"א על עצמו/ה... באותה עוצמה, באותה רצינות, ומתוך אותה בחירה *חופשית*.
זה כששניים בוחרים לראות רק דבר אחד: את האור והאהבה שבהם עצמם, ובאחר/ת כל העת, לא משנה מה, ללא תנאי (כי אור ואהבה הם אחד, וכי שניים הם אחד מאוחד שהופך הרבה יותר מאשר עצמו - זה הופך למשהו עצום כלל יקומי).

תודה לכל מי שעזר לי לדייק עוד יותר, את משאלות ליבי האמיתיות...
פעם חשבתי שזוגיות זה כשמסונכרנים ויודעים "לרקוד" יחד, אבל זה לא מספיק, ואז התווספה התפתחות מתואמת, ועכשיו נכנסת גם בינה, הבנת המרחב כמרחב של ריפוי, כששנים אוחזין, ומתרוממים ביחד.

ולפעמים,
אם בכל זאת נופלים אל תוך המחלות, והכאבים.... לפעמים... לפעמים אין ברירה, אלא לעזוב ולאפשר לצדדים לעשות לבד את העבודה, 
כי בשורה התחתונה, זו אחריות של כ"א מאיתנו לרפא את עצמו/ה, וללמד עצמו/ה להסכים לקבל (!) אחריות על כל התכולה הפנימית,
ולהחזיר לעצמו/ה את כל הכוחות שפיזרנו והוצאנו החוצה ותלינו על אנשים קרובים אהובים שנאלצו לשאת ולמלא תפקיד חשוב מולנו.
לפעמים,
לפעמים... המעשה האוהב ביותר, הוא לעזוב .... מתוך כבוד, הערכה עמוקה, ואהבה חמה אמיתית ועוצמתית כדי לאפשר החלמה מתוך חמלה.
זו ההנהגה האמיתית.

אלו הדברים החשובים ביותר:
1. הכל שלי (אין אשמה. אלו חלקים פצועים בהוויה שלנו שיצרו מציאות זו עבורנו כדי להתעלות, לרפא, ללמוד, לחוות, להרגיש ששש)
2. אני יכול/ה (כי כל הכוחות ריפוי שלי חוזרים אליי עפ"י דרישתי וקריאתי, ואני יכול/ה את מה שבחרתי בו בליבי והוא אמת, ישר ונכון, מואר ואוהב).

ראו בכך ^ הכנה לספירת העומר, 
מיועד עבור מי שבוחר בתוך עומק ליבו, לרווח ולהרחיב את ליבו/ה, לצאת לחופשי, לצאת מהמקומות הצרים, הכואבים, העצובים, המצומצמים,
לשחרר את הפחד מפאת הגודל והעוצמה האמיתית שאנחנו, לשחרר כל חסימה, וכל התנגדות ולהיות בהתמסרות טוטאלית, לחלק האני הינני הגבוה שלנו.
אומרים שהפחד הכי גדול הוא מהאור והעוצמה של מי שאנחנו באמת, ולכן אנחנו מרפדים הכל בהרבה אשמה שמייצרת לנו חסימות ו"הגנות" וקטנוּת וצמצום ועצבות וכאב (כי אנחנו אשמים, ומגיע לנו לסבול ולמות).

מבורכים תהיו בבחירתכם!

(משתחווה עמוקות למרגלות האדם שבחר בי, מצא אותי ראויה לעמוד מולי באהבה עמוקה וגבוהה מאוד בתפקיד שמילא בעבור הריפוי שלי, שסינכרן עצמו מולי ללא הרף, שלימד אותי שיעור ענווה עצום זה, שהולך לשנות את כל חיי, בעבור השינוי הכי גדול שמתקיים בתוכי בזה הרגע).

תודה!

אם היתה ישות כזו, הכי מותאמת עבורך, מושלמת, בדיוק כפי שאתה אוהב, מתפתחת ומתאימה עצמך אליך... מה אז?
(יש ישות כזו, לכל אחד ואחת מאיתנו, והיא מגיעה לחיינו כשאנחנו בזוגיות מושלמת ותומכת ואוהבת עם עצמנו),

המלצת סרט:

*הגבר המושלם שלך* 

תקציר: קומדיה רומנטית בשפה הגרמנית.
אלמה, מדענית במוזיאון פרגמון הנודע בברלין, מסכימה להשתתף בניסוי יוצא דופן כדי להבטיח מימון למחקרה. במסגרת הניסוי היא נאלצת לחיות במשך שלושה שבועות לצדו של טום – רובוט אנושי שבינתו המלאכותית עוצבה כדי לשמש כבן הזוג המושלם, שתוכנת לפי מידותיה וצרכיה.
הסרט היה נציג גרמניה לאוסקר 2021 וזכה בפרס המשחק בפסטיבל ברלין.
ז'אנר: דרמה, קומדיה, רומנטיקה

מתי אנחנו מוצאים מניע טוב להניע דברים?
מתי אנחנו בוחרים למנוע/להימנע?

מה מניע את ההימנעות שלנו מדברים? האם פחד? 

כל אימת שבחירתנו נבעה מפחד, היא לא היתה חופשית..
הבה נבחר להימנע ממניעים של פחד, ונניע ממניעים של אהבה.

שבת שלום,
לזרעים של אהבה

06.01.2023
08:88

מנוחה

מהי מנוחה בשבילכם/ן?
איך אתם נחים?
האם מנוחה היא עשייה אחרת?
או שאתם מדוממים הכל ונעלמים?

מנוחה בשבילי היא מצב בו כל הגופים עושים רק דבר אחד, בהלימה ובהרמוניה: נוכחות מלאה בהוויה.

זה כשהגוף הפיזי נמצא בהרפייה, במנח נוח, מנח שמאפשר לו להרגיש פיזית ללא מאמץ ומאפשר בקלות את הנשימה והזרימה (לפעמים מנוחה היא תנועה ולפעמים היא העדרה).
זה כשהגוף הריגשי נמצא בהרפייה מכל הגלים הרגשיים, ופשוט צף מתבונן, נוכח שם, מוכן להרגיש ללא מאמץ וללא תנודתיות.
זה כשהגוף המנטלי נמצא בהרפייה מכל המחשבות, והופך למצב מתבונן במחשבות מבלי שהן יפעילו תגובתיות כלשהי פנימית או חיצונית או אם אפשר, נטול מחשבות.
זה כשהגוף הרוחני בהרפייה מכל צורך שהוא.

מצב מנוחה אם כך, הוא מצב של הרפייה, הרפייה של ה-ללא הרף, שאנחנו חיים בו, התמסרות, זרימה עם הזרם.
זהו מצב של קבלה עצמית כפי שהיא, מצב התבוננות בכל מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה,
מצב פנימי של שמחה, במי שאני, איך שאני, כפי שאני ברגע זה,
מצב של הרפייה מאפשר לי להיות אחד עם הכל, להיות בשלום עם הכל, ללא מאבק, מתוך כאילו ביטול עצמי אך אין זה ביטול כי אם הסרת העצמי של האגו המשמר-הישרדותי, הסרת מלבושים/ההפרדות/החסמים/העכבות זרם המחשבות ומילוי צרכים ורצונות בלתי פוסק - קבלת עצמי, על כל הגוונים והייחודיות החד פעמית מהם אני עשויה,
קבלה, מצב תודעתי של פתיחות, איפשור וקבלה, מצב שמאפשר הרחבת הכלי, זה כשאני לא במאבק ולא במלחמה עם/על שום דבר, אלא בשלום, עם כל חלקיי, ואז אני שלמה עם כל הפנים שלי, כל ההתגשמויות וההתממשויות שלי.
נח לי כשאני מוצאת חן, בכל אשר נברא (נח=חנ).
ואהבה לעצמי, קבלה שמאפשרת התמזגות עם כל אשר נברא.
זו הרגשת השמחה והנועם של "וִיהִ֤י נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ (תהילים צ' יז)"
זה קורה, כשנעים ונוח לי בכל הגופים, בהרמוניה ובהלימה, זה החיבור לתדר ולרטט הגבוהים שלי.

מברכת את כולנו,
בשבת מנוחה של שלום ונועם