צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

'shir

שומדבר להתגאות בו
לפני 6 שנים. 21 בדצמבר 2018 בשעה 15:17

בערך שנה בכלוב ואני אוהבת את המקום הזה ובחיים לא אלכלך עליו, למרות שבאמת שיש פה דברים מוזרים ואת יכולה לכתוב פוסט לבבות שהתחתנת אמש עם בחיר לבך ומיד לקבל אדומה מזל טוב! נראה מצוין ומנוסה מחפש כלבה. ולמרות שלא תמיד בא לי להיות פה עדיין היה כיף ואני נורא אוהבת את החברים שלי פה ובכלל יש פה לא מעט אנשים חכמים ומעניינים שכותבים מצוין כי איפה איפה בחיים אני יכולה לקרוא דברים כמו של דוד הבלוק.

אז שנה בכלוב וקצת שנה חדשה. אני חושבת שהיא תהיה יותר טובה וזה פשוט בזבוז לא לבקש לכבודה משאלות אז הלוואי שאצליח: לעמוד שורה ראשונה בחוג ריקוד, להתאהב פעם הבאה במישהו שהוא לא הרבה מעל הליגה שלי וגם לחסוך מלא ולטוס לאפריקה 🐯

ובבקשה בבקשה שהשנה ארצה להתמקם בשביל מישהו כיותר מרק סובייקט סיבת האיוויי שלו. (או בפשטות יותר מחור. לאקאן הזה אולי היה שמוק מתנשא אבל קלט אותי). 

 


בהצלחה לי(: 

לפני 6 שנים. 10 בדצמבר 2018 בשעה 14:47

 

על 40 מעלות חום.

 

תזדיינו ככה

זה משהו לא מהעולם הזה 

אני חושדת שככה מרגיש לעשות סמים 😎

לפני 6 שנים. 10 בדצמבר 2018 בשעה 11:57

אני חולה. ובחופש. תמיד בחופש חנוכה אני חולה. וכל מה שהתעלמתי ממנו ביומיום מוצא את דרכו החוצה בצורת 40 מעלות חום שלא רוצות לרדת. אני חולה וגם משעמם לי.

וגם אני מתאפקת נורא כבר מלא זמן 

ארבעה חודשים בלי לקרוא מילה 

לא אצלו ולא אצלה.

ואני רוצה. אני חושבת שזה לא טוב לפחד, וזה עצוב לי להיות ככ שברירית שרק אם בטעות אני נתקלת בכותרת אני מתקפלת. אני רוצה להתחזק. אני רוצה להוכיח לעצמי שאני יכולה לזה. ושצריך להתמודד בחיים.

אבל אין לי אומץ לזה. אני מפחדת מעצמי. אני מפחדת בגלל מה שאני אעביר את עצמי אחר כך. אני מפחדת ממה שיבוא אחרי. אני יודעת מה המנגנון שלי. כל אותם ימים ושבועות אחרי מילות אהבה למישהי אחרת יהדהדו לי בראש והן לאט לאט ירמסו אותי עד שלא יישאר ממני כלום. הכל זה כי אני לא יודעת לנתב דברים כאלה החוצה. אנשים תמיד חושבים שאני טובה כי אני לא כועסת או לא מקנאה. אבל זה לא טוב. כי אני לוקחת את זה אליי. זה כמו רעל שיודע לחלחל רק פנימה, להרוס אותי מבפנים.

אז אני חושבת אולי לא תמיד כדאי להיות אמיצה? לא עם הכל צריך להתמודד? אני לא רוצה להכריח את עצמי לעשות את זה. אולי לפעמים זה בסדר לפחד ולשמור על עצמך גם אם זה להיות לא חזקה. 

לפני 6 שנים. 10 בדצמבר 2018 בשעה 8:19

 

זה ממש מעניין איך האישיות שלנו משתקפת דרך האתר

אני נמצאת פה כמעט שנה וכבר גיבשתי דעה על מלא אנשים שאת חלקם לא פגשתי בחיים

יש את מי שמשחקים אותה קשוחים אבל ברור בין השורות שהם משהו מהמם מאוד

ולהיפך. (שלא נדע)

ואנשים גיבשו עליי דעה, ומה שמעניין זה שזו לא דעה כללית כזאת אלא אבחנות ספציפיות

שמתי לב לזה בגלל שהרבה פעמים שולחים לי הודעה בשביל להתייעץ

עכשיו זה מוזר ומפליא מאוד

ביחוד ממי שבחיים לא דיברתי איתן.

(לא שזו תלונה או משהו, זה מתוק ומקסים ומרחיב את הלב ואני שמחה לעזור)

פשוט אנירק גיליתי את הבדסמ לפני שנה וקצת

וגם במהלכה עשיתי מעט מדי

אז נסיון אין לי

סתם מישהי בטרנינג שכל היום יושבת בסלון שלה אוכלת שטיחים חמוצים ומשחקת באינטרנט שש בש. 

וגם כל הבלוג שלי רק מיילל על זה שאני ילדה ושאני בחיים לא עושה כלום

ובגדול בחיי שאין מישהי שפחות מבינה בגברים ממני. זה ברמת הקונצנזוס.

ומצד שני זה תמיד מה שקורה לי

אני באמת מקשיבה מצטיינת וכנה עם כולם (חוץ מעם עצמי) ולוקחת סודות עד הקבר.

אבל זה מעניין שזה יצא פה, שהתרגישו נוח לספר לי עובר איכשהו

כאילו זה תדר שאני לא שולטת בו

תמיד ירדתי על עצמי שאני מחפשת להתעסק בחיים של אחרים,

אבל הנה לדעתי זאת ממש הוכחה שזה בא אליי מעצמו

וזה די משמח אותי.

 

נ.ב - אני בבית עם 40 מעלות חום שלא רוצות לרדת. הצילו

לפני 6 שנים. 1 בדצמבר 2018 בשעה 9:53

הבעיה איתו היא שהוא, והוא ממש סופר של בחור, רואה בי יותר מרק חור. 

ואמשאחרי שאכלנו מלא הוא הרגיש ממש כבד, ולא רצה שום סקס בכלל, ואני כמובן ברוב טימטומי התחלתי לבכות מזה. לבכות! (זה היה מאוד מביך אנחנו בקושי מכירים). 

כי נעלבתי שהוא לא רוצה אותי, ואני פשוט לא מבינה כשמישהו מתנהג ככה. זה מאוד מבלבל. בשביל מה. למה לו לבוא עד אליי ונשב ונאכל ונדבר והכל וזהו לישון.

אני לא מבינה ואני לא יודעת לתקשר אחרת ועכשיו הוא חושב שאני טרלללה. 

אז אני תוהה מתי יהיה הזמן הכי נכון לספר לו שייתכן ואכן יש שם איזה תסביך (קטן, לא משהו רציני, תסבוכונצ׳יק 😉 אבל לא כי בכיתי שהוא לא רוצה אותי, אלא בגלל שה-לא הזה ככ חירמן אותי שנהיה לי בתחתונים את אגם גארדה.

לפני 6 שנים. 24 בנובמבר 2018 בשעה 11:04

 

כבר התיישבנו בשולחן, הוא עיין בתפריט, אני עיינתי בו(: ובאנשים מסביב ובמלצרים ובמנות שהם החזיקו ובזר הענקי על הבר שהיה פשוט משגע וניסיתי להיזכר איך קוראים לפרח הזה ובכל מה שהוא לא התפריט. 

ואז באה המלצרית והוא אמר לה מה שהוא בחר לעצמו ואז שניהם הסתכלו עליי. והוא שאל מה את לוקחת? ואני חשבתי שעוד רגע אני מתחילה לבכות שם בשולחן. אבל רק הסתכלתי עליו ולא אמרתי כלום. ועוד פעם- שיר... את רוצה להזמין? ואני כבר מסתכלת למטה לרגליים שלי כי לא הצלחתי לא לבכות והדמעה כבר ירדה לי על הלחי. והמלצרית הזאת שואלת לחזור עוד כמה דקות? (כן!!!! לכי וגם אל תחזרי, פתאום היא נראתה לי ממש מגעילה) 

ואז הוא אמר לי מה קרה? אבל לא ידעתי איך להגיד שאני נעלבתי מזה שהוא לא מזמין בשבילי בלי שיחשוב שאני מטורללת פורטה ויקום ויילך אז שתקתי. ואז הוא קם לכיוון שלי. אני שונאת מסעדות גם בגלל זה. למה אני צריכה תמיד לשבת מולו, זה ככ רחוק. והשולחן הזה תקוע בינינו. הכי הרבה שאני אצליח זה לשלוח רגל. והוא לא אוהב כשאני עושה את זה. וזה כשמה שבא לי זה בכלל לשבת עליו. אבל בסדר אי אפשר. מסעדה. זה יראה מוזר. אז לפחות לידו. אבל היה צפוף שם מאוד. 

טוב אז הוא בא לידי כזה בזוית והתכופף ואני אמרתי והקול שלי רועד- רציתי שתזמין בשבילי גם. למה הזמנת רק לך? ולי לא? ושאני לא טובה בזה, בלבחור, ואני לא רוצה לבד. וככה זה כאילו בכלל לא אכפת לו ממני ואני יכולה לעשות מהשאני רוצה. זה עושה לי להרגיש לבד ואם הוא מסכים אז הכי טוב שיזמין בשבילי. אני אוכלת הכל חוץ מחריף ופירות ים ושומר. וחוץ מזה גם אפשר להתייעץ ולשאול אבל הוא שיחליט. 

(והוא פשוט קיבל אתזה ולא ידענו מה זה בדסמ ואחר כך כמעט שבע שנים הוא הזמין לי במסעדות ועדיין שנאתי אותן אבל קצת פחות)

לפני 6 שנים. 23 בנובמבר 2018 בשעה 15:42

השוק בגשם

חבילה אחרונה של נרקיסים

סביצ׳ה חמוץ חמוץ, שוקו חם 

גבר עם אטיטוד של take it or leave it 

לקחתי🙋🏻‍♀️

 

לפני 6 שנים. 22 בנובמבר 2018 בשעה 15:36

 

כל השבוע אני כבר לא בכיתי בכלל וגם לא חנוקה כמעט. אבל בלילה הדבר היחיד שגורם לי להפסיק לבכות ולהצליח להירדם זה להיזכר שוב איך הוא קיפל אותי בשמיכה הידק טוב טוב את הקצוות והרדים אותי עם ליטופים בשיער ונשיקות קטנות ומילים טובות. זה כזה גרוע אני יודעת אבל כל לילה מתישהו אני כבר מוותרת על להילחם ומתמסרת לזה. אני צריכה לישון.

לפני 6 שנים. 20 בנובמבר 2018 בשעה 6:36

 

בכל יום יש רגע שמתכווץ לי הלב בגללך

כל יום וכשאני מבשלת. אני יודעת לבשל טוב אבל חושבת שזה שעמום גדול אז שומרת את זה בסוד.

לך בישלתי. לא יודעת למה. הכי קל להגיד שזה בגלל שאהבתי אותך. הכי קל

להגיד בדיעבד

(גם לא)

 

לפני 6 שנים. 19 בנובמבר 2018 בשעה 20:45

האדם הכי חזק בחדר

זאת אני

וזה לא משנה שבתחרות הזאת אף אחד לא משתתף איתי.

הפסיכולוג שלי אומר שזה בסדר כי אני חיה בהישרדות

ושאני חושבת שאם אני אתן לעצמי קצת להיות חלשה הכל יתפרק לי אז זה נסלח ולא נורא.

 

מגיל פלוס מינוס שבע אני מגדלת את עצמי

בת להורים חלשים שלא ידעו לעמוד מול המנהלת ולהגיד לה שהיא  ט ו ע ה 

ומאז אני עושה את זה.

לא מפחדת מאף אחד,

ואם אני רק מרגישה את זה טיפטיפה 

נגיד שאני לא מתעקשת על דעתי רק כי מישהו הוא ממש עבריין או ממש בכיר או שניהם יחד

אני מיד חייבת להוכיח לכולם (ובעיקר לי) שזה ממש לא ככה.

העיקר לא להרגיש חלשה.

וכן כן אני עושה את זה בשביל הילדים אבל מתגנב לי כזה חיוך קטן שמסגיר שאני מרוצה

לפעמים נראה לי שאני אפילו ששה אלי קרב

נפוליאון הקטנה

בכל מקום

 חוץ מפה

 

רק פה אני יכולה לנוח

לחבק את הילדה הזאת,

להרכין את הראש ולהגיד

אני לא יודעת

תחליט אתה.