:)

מתארת בדיוק איך קטני מרגישה בימים האחרונים, רטובה תמידית, מחכה לעוד שישה ימים, ליום חמישי. היום הזה הוא מוטיב חוזר אצלינו, אצל צוות מס 1, כי היא יודעת מה יקרה בו. טוב, זה לא מדוייק. היא בערך יודעת. קצת. או שאולי בעצם היא לא יודעת כלום, כי היא תינוקת מבויישת ונסחטת, ואין לה צורך לדעת יותר מידי, היא צריכה לעשות פיפי וקקי בחיתול, לשחק בצעצועים שאתן לה, לאכול בלי בלאגן ולא לעשות צרות לבייביסיטר.

מה היא כן יודעת? היא כן יודעת שיהיו 20 דקות, ואז עוד 25 של משהו אחר, היא גם יודעת על מיקום אחד. היא לא יודעת מה יהיה בהתחלה, היא לא יודעת מה יהיה תוך כדי. היא לא יודעת איפה היא תהיה קשורה, לכמה זמן ואיך, צמודה אליי, חסרת אונים, על גבול המתחננת, מפחדת, רטובה וחסרת אונים טוטאלית. היא לא יודעת באיזו נקודה אני אחזר אחריה ואפתח לה את הדלת, כמו ג׳נטלמן, איפה אני אבחר שנאכל. אילו שיחות של ״גדולים״ נדבר במסעדה, או כשנלך קצת ברגל, כשהיא יודעת שהכל יכול להשתנות בשנייה, אבל היא תקבל את העולם ממני ויותר. היא לא יודעת מה אחליט עבורה לאכול, באיזה שעות ארשה לה לאכול. היא לא יודעת מתי תישן והיא לא יודעת על כל הדברים שיש לי בתיק שהכנתי ליום הזה. בתיק שיפנק ויכניע אותה, בתיק שיש בו הפתעות אבל גם כלים שיאפסו אותה, יביכו, ישפילו, יקשרו וישתיקו. והיא ממש לא צריכה לדעת מכלום, היא תגלה על הדרך. היא תגלה את הכל כשתהיה קשורה לידי, חסרת כל אפשרות בריחה, הידיים שלי מחזיקות אותה חזק, מרתקות את הגוף העדין והיפה שלה, מונעות ממנה בקושי לזוז, רק לנזול ללא הפסקה, לנטוף מהפושפוש, להפליג לעולם אחר שמתערבב עם המציאות של כאן ועכשיו, היא קשורה, כאן ועכשיו. חטופה ומוכנעת חסרת כל סיכוי, יכולת או אפשרות לברוח ממני, רק מחכה לדבר הבא, בלי לדעת דבר, כי תינוקות, ילדות קטנות, לא צריכות לדעת דבר. את תינוקת, שלא תעיזי לשכוח לרגע 😘

בנתיים היא עומדת טוב במשימות היומיות שלה, מפחדת לפשל כי יודעת מה ההשלכות, איזה מידע יש לי, ומה יקרה. יש לי הרגשה שאת עוד תפשלי בייבי, בא לי להתעלל בך עוד ובא לי להרים את מפלס הפחד וההשפלה. למרות שבתאכלס אני פשוט יכול לקחת בכח, בלי לשאול, פשוט להכניע…

קטני - רוצה פרס או עונש? זה לא משנה, גם ככה אין לך מושג מה יקרה ביום חמישי, כשהדלת תיסגר ואין שום דרך חזור, אין אפשרות לברוח. עוד שישה ימים, נסיכונת 👼🏻♥️👸