אתמול נרדמנו ביחד, היה מדהים להירדם ככה יחדיו, היא עדיין לא במצב שהיא צריכה להיות בו, עדיין חופשי מידי. דיברנו על שלל נושאים לפני ההירדמות, קצת על החרמנות, עוד 2 הקלטות מתוקות בקול שלה עם וידויים חושפניים נוספו לאוסף הסחיטה שלי, שהיא מתוודה שהיא אוהבת שסוחטים אותה ושהיא אוהבת שאני קושר אותה בכח. דיברנו על ביטחון, על הרגשת הביטחון שלה ועל המקום שלה ושלי, על כמה שאני שותף שלה, רוצה להיות ראוי כל יום מחדש, לא לשלוט על החיים שלה אלא על אספקט מסויים, מציאות סגורה של שנינו. אנחנו נחשפים עוד ועוד, מתוודים. לא מעט. היא מספרת לי שהיא נוזלת, למטה.. מספרת לי איך היא רוצה להיות קשורה, איך היא רוצה הכל, השפלה, כוחניות והכנעה, היא רוצה עונשים, היא רוצה, צריכה לעופף, היא מחכה ליום חמישי עם תחתונים רטובים כל הזמן. היא מחכה להיחטף ולהיסחט; להיקשר בכח, בתנוחה נוחה אבל לא נוחה - כמו נסיכה פינוקית ואני מבין אותה, כי לא משנה מה, היא לנצח תהיה הנסיכה שלי. נסיכה, קטני, מלאכית, חמודית.. היא תהיה ילדה מתוקה שמחכה וחוששת מיום חמישי. אנחנו לומדים עוד ועוד, בעיקר ניואנסים קטנים. מגלים ביחד מה עושה לה ביטחון, מה משפיל לה את הנשמה וגורם לה להאדים מבושה, הסודות נשפכים, היא מחכה ליום שהיא תוכנע (להיכנע היא לא רוצה כי יש לה ברירה, להיות מוכנעת, פה אין לה ברירה) אני אוהב את הקול המובך שלה, שמבקש, מתחנן לא להגיד משפט, לא להגיד את השם שלה, אבל זה כבר מאוחר מידי, כי כבר השם שלה נאמר. מוקלט לנצח והעונש מצטבר והיא רק מפחדת ומרטיבה מזה… אנחנו יחד יוצרים אינטימיות מיוחדת לשנינו שמבוססת על השפלה ועל יצירה בועה בטוחה, וזה מחרמן כל כך, אני מגלה עולם חדש בכל שנייה של שיחה איתה, אני שוחה בו ועדיין לומד כל יום סודות עליה, כמיהות ורצונות, עבודה קשה, גם לחנך אותה, להעמיד במקום, להישאר אוהב ודואג אבל להבהיר לה בכל מילה את הכוחניות, את החוסר ברירה שלה, גם אם לא בא לה פתאום, זה לא באמת משנה, היא עמוק במלכודת, והיא איבדה כל סיכוי לברוח.
העיקר שהפושפוש שלה נוטף כל הזמן, וכל הכלוב נחשף לכמיהות שלה, שגורמות לה להתכווץ ולנזול בכמויות. דווקא מזה שהמבוכה שלה נהיית פומבית.
ואם היא תעשה פאדיחות, כל הכלוב יזכה באחלה הצצות לבושה של התינוקת. והיא מפחדת מזה
