:)

היא התחצפה אליי.

טוב, לא ממש התחצפה אלא יותר השתובבה, עשתה טיזינג ולא עשתה את מה שרציתי, עשתה לי מלא ״נהה בננה, תחת של בננה!״ בוואטסאפ ושרה לי ״לא לא לא ולא!״ בכל הזדמנות, אחרי שהזהרתי אותה מלא פעמים שהיא תחטוף על זה, קטני הייתה מאד אמיצה בהתכתבות מולי והתריסה בכל הזדמנות ואפילו שכחה לעדכן אותי מתי יצאה מהעבודה והשאירה אותי דואג יותר מידי. אני לא אוהב התנהגות כזו, אני חושב שילדות קטנות זקוקות למשמעת חזקה שתלמד אותן איך להקשיב לדאדי שמסביר להן לאט ובסבלנות איך להתנהג ולמרות שאני דאדי מאד סבלני, הפעם היא קצת חצתה את הגבול של המרדנות. היא הרי תינוקת, לא נערה בת 16. כשהגעתי אליה איפסתי אותה בשניה עם הצמדה כוחנית לקיר, היצמדות פנים אל פנים וכאשר היא ניסתה להזיז את האף הקטן והיפה (תיזהרי להגיד משהו. תיזהרי!) שלה כנגד שלי במין נשיקת אסקימוסים חמודה, אמרתי ״לא״ חד שגרם לה לפחד לשניה. עכשיו לא זמן לחמודים אלא למשמעת, קטנה. 

הרמתי את גופה הקטן בשתי ידיי והיא ניסתה למחות ולבעוט, הנחתי אותה על ברכיי והורדתי בכוח את המכנסיים שלה, כאשר היד שלה ניסתה להגן על הטוסיק הלבן שלה, העפתי את היד והטוסיק נהיה ורוד-אדמדם מהר מאד, היא התחילה ליילל ולהתבכיין, לבקש דיי והבטיחה שתהיה ילדה טובה, שתתנהג יפה מעכשיו ותעשה כל מה שצריך, זה לא ממש עזר לה כי העונש הנכון על המרדנות שלה היה מעבר לפינה. אחרי שהפלקתי לה טוב טוב בטוסיק הושבתי אותה על שרפרף קטן, על הטוסיק שלה שבוער מהספאנקים, קצת כאב לה אבל לא נורא, מול המראה ככה שהיא רואה את עצמה ואת התנוחה שהיא ישובה בה (וגם את הפושפוש שלה), לקחתי את היד שלה, תפסתי את האגודל שלה ודחפתי לפה שלה, ״שלא תעיזי להפסיק למצוץ את האגודל למה לא תוכלי לשבת שבוע ואוי ואבוי לך אם תעיזי לא להסתכל במראה אפילו לשנייה!!!״ ככה היא תלמד להיות ילדה רגועה כשדאדי רוצה, היא מהפחד התחילה למצוץ, מבינה שרק יכאב לה יותר, הישבן עדיין אדום ואני רואה אותה מסתכלת בהשתקפות שלה במראה, הלחיים שלה מאדימות ובחדר מתפשט הריח המדהים הזה של החרמנות המהולה בבושה שלה, של הפושפוש הנוזל, הנוטף, המאבד שליטה הזה ואני רואה את הלחיים בוערות מבושה ומהשפלה, העיניים שלה בורקות, טובעות בהשתקפות של עצמה, הנפש מגשימה את כל הרצונות הקדומים והטהורים שלה, הפה הקטן מוצץ את האגודל ואני שומע גניחה חרישית, עיניים נוצצות והיא מתחילה לאבד את עצמה בתוך הבועה שיצרתי לה, מרחפת לה, ילדת חלל שלי, כזו יפה עם אגודל בפה… ואני עומד מאחורי, מסתכל מלמעלה, נוכח מעליה. ככה היא, תינוקת של השפלות, ילדה של מבוכה, נסיכה של דאדי.

כמובן ששמתי לה את הכתר על הראש, אמרתי לכם, היא נסיכה 🥰👸♥️

(בפעם הבאה היא תשב בחיתול מלא ככה מול המראה, תאמינו לי היא תגמור רק מהמחשבה על זה)