אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לומדת את עצמי לדעת.

לפני 6 שנים. 14 באפריל 2018 בשעה 9:13

 

אתה לא יכול להיעלם...

אם לא היית. 

 

 

לפני 6 שנים. 9 באפריל 2018 בשעה 21:50

אתה בטח תקרא את הפרופיל שלי, או שלא...
תראה שאני מחוברת ותרשה לעצמך לפנות עם איזה משפט "שנון"...שאשים לב אליך.
שאראה כמה אתה "מיוחד".
אם יתמזל מזלך, וואלה..אענה.
ואם לא "מחק", הכפתור שנמצא אצלי על אוטומט.
יש הטוענים שאני קשה, סנובית, אפילו מגעילה...צודקים תכלס. יש בי את השולטת עדיין, מביאה אותה איתי לכל מקום, היא שומרת עליי שפויה. מאנשים כמוך.
אני טוענת "לא נגישה", וכך עדיף. לי.
בוחרת בקפידה, גם אם הופנת להאנג, זה עדיין לא אומר שנבחרת, שאתה ראוי.
(כן, אתה צריך להוכיח שאתה ראוי, תתקדם!)
גם שם - בהאנג, לא יהיה בקצב שלך, רק בשלי (שוב, תתקדם אם נפגעת שאתה לא הקובע)...

אז לפני שאתם פונים, לא פנויה לזיוני מוח, לא פנויה לבולשיט.
אתם מעייפים מעצם היותכם.

אחרי שאמרתי מה לא, אומר גם מה כן. (אדם חיובי סך הכל...)

יש בי עוצמות, אני מרגישה - עד העצמות.
שאני אוהבת, מתאהבת - יהיה עד הסוף.
שאני שונאת - תתרחק.
יש בי סקר שטרם התפרץ.
יש בי כנות שכואבת וצורבת גם את עצמי.
יודעת לשאת בתוצאות, ויודעת לעמוד מאחורי המילים שלי.
שאני עושה קאט - זה סופי. לא תחזור לעולם למקום שהית בו, עם זאת, אדע לתת הזדמנויות.

אז בבקשה פשוט אל...
אל תפנה אם אתה אל חצי קלאץ', מחפש שעשוע? יש פה מספיק נשלטות שישמחו לרדת על הברכיים אחרי הודעה השניה.
מתכוני אינגסטנט...לא אצלי.
אל תבזבז לי זמן יקר - אני מנצלת אותו לחיות, לנשום ולקרא חומר איכותי מיחידי סגולה.
אל תשחק משחקי קקה כי אדע, מריחה מקילומטרים...תעוף מאותה דלת שנכנסת ולא אבדוק אם גידלת כנפיים.
אתה פשוט תסריח מהבולשיט של עצמך, אבל גם לריח חרא מתרגלים. יש כאלו שעדיין רגישים....

קיצונית קראו לי...האמנם?

לפני 6 שנים. 26 במרץ 2018 בשעה 9:26

 

לפני 6 שנים. 18 במרץ 2018 בשעה 13:32

נכתב על ידי חבר, שולט, מוביל..

 

"היא" (אני...)


יהלום לא מלוטש
היא לא פחות היא יותר
היא מעל כולן ומולי
היא יציבה
היא מתענגת על היד שאוחזת
היא יפה בעיני עצמה
היא בטוחה בדרך
היא נגד הגדרות והכרזות
היא יודעת בדיוק היכן היא ממוקמת
היא מחייכת אותי ואותה
היא יודעת לקבל
היא חכמה שנונה
היא יודעת בדיוק מתי
היא חזקה ובאותה מידה שברירית
היא סקסית כשמתבוננת במראה
היא סקסית כשאני מביט בה
היא מביטה בעיניים
היא נרטבת כשדומעת
היא חושבת תמיד
היא יודעת לקרוא אותי
היא נותנת מקום ובטוחה בשלה
היא ציפור חופשיה
היא נכנעת לא כנועה
היא סוררת בדיוק עד ש..
היא אוהבת אדם
היא אהובת האדם
היא מכורה למגע
היא אשת שפה
היא כותבת מילים
היא האחראית על אושרו של זה

הגזמתי ?
ממש לא !
פותח צוהר קטן ,אכן טעם נרכש.

לפני 6 שנים. 17 במרץ 2018 בשעה 14:54

שולט טוב הוא שולט סבלני.

שמבין שדברים טובים באים לאט. 

שמבין שצריך לתת לנשלטת להוביל בהתחלה, בקצב שלה. 

שיודע לכוון לאן שרוצה אותה, אך לא ישירות... תמיד בכבוד, בסבלנות ועם רגישות גבוהה. 

שולט טוב, הוא שולט שיודע להיות חבר, להקשיב ולהעצים.

שיודע למנוע, לרסן ולהעניש שצריך. 

שולט טוב, הוא שולט שיודע לשלוט בעצמו קודם כל, ואחרי זה באחרת. 

יודע להוביל, לשנות סדרי עולם אצל הנשלטת, יודע לתת לה מקום להתבטא ולא רק במילים. 

שולט טוב הוא אותו שולט שייתן ויקדיש, ולא יצפה רק לקבל ולהשתמש. 

שיבין, שידריך ושיוביל לפי תפיסת עולמו. 

שלא יפנה את גבו ויעמוד איתן גם במשברים. שלו או שלה. 

שיידע להישתלט על כל בראט באשר היא. 

שולט טוב, הוא אותו שולט שמבין ומקבל שהנשלטת שלו היא לוחמת, מלכה ואישה חזקה מול העולם, וממקומו יחזק תכונות אלו. אבל איתו היא הסאב, המתמסרת, הכנועה, הקטנה. 

שולט שמבין שמצא נשלטת שמתאימה לא ייתן לה ללכת, לא ישחרר אותה בקלות גם מול סערה בודדת. יבין שהיא תעמוד איתנה לידו, שתעטוף אם צריך, ותהיה תחתיו כשהוא זקוק. 

 

בנשלטת חזקה זוכים, מראים לה כמה הוא ראוי לה, נותנים לה זמן לסמוך ומוכיחים לה שהיא בחרה נכון, כל יום. 

 

לא כל שולט נמנה בתכונות אלו, ואלו שחושבים שכן - כל שקר סופו להתגלות. 

נשלטת שיודעת מה היא שווה, לא תיתן מקום לשולט שרק קורא לעצמו כך, ותריח חרטא מקילומטר. 

נשלטת לא מתמסרת לכל המרבה במחיר. 

התמסרות לא מגיעה ממקום של לחץ או רצון של השולט. 

התמסרות מגיעה ממקום של ביטחון, חוזק, אמון ורצון להיות מובלת על ידי שולט ראוי. 

לפני 6 שנים. 7 בפברואר 2018 בשעה 19:17

זוכרת שפעם כתבת לי כל בוקר. 

נהנתי לקרא אותך, חייכת אותי. 

זוכרת שפעם דברנו ארוכות.

על מה? סתם, על החיים. 

הרגשתי שאתה מתעניין. 

משתדל. 

זוכרת שפעם נפגשנו. 

הבטת לתוך עיניי שקט ושלו.

מרוכז בשיחה שהתנהלה בין מבטינו. 

הרבה אמרנו, הרבה רצינו לומר...

זוכרת שפעם התנשקנו. 

לא יכולנו להפסיק. 

לא היה אכפת מי צופה. 

רצינו לזכור את הטעם, שוב ושוב.

בלעת אותי בשפתיך, נהנתי. 

זוכרת שפעם רציתי שתכאיב.

שתניח עליי יד, בקשתי. 

נתת לי לרצות, שיחקת איתי משחקי כח ושליטה. 

הכאבת מעט, טעימה מלאה בעונג. 

בקשתי עוד, השארת אותי תוהה. 

סקרנית לעוד, התאפקתי לא להיות כולי שלך. 

זוכרת שפעם דברנו בדרכנו הביתה. 

על מה היה אם...

ועל מה לא יהיה כאשר...

צחקת, הזכרת לי מול מי אני. 

אהבתי להיות המלכה תחתיך.

תמיד הרגשתי הכי למעלה.

סרבתי להיכנע לך.

אך תמיד כנועה בשקט אחרי שהראית לי את דרכך.

זוכרת שפעם חיבקת.

ושתקנו. מול הרוח, השמש והים. 

בתוכי בחרתי בך להיות המוביל, השולט. 

כמו ילדה סוררת, לא מודה.

מושכת. 

בועטת בעיטות אחרונות של חופש. 

אבל יודעת, שזהו זה. 

זוכרת שפעם בקשתי שתכאיב.

אבל בגוף. 

לא בנפש. 

קצת פגועה, מודה. 

כל זה היה פעם, רחוק רחוק. 

נדמה שעברו שנים, שבפועל רק כמה שעות. 

 

תמיד צחקנו שקללתי, אז עכשיו אני כבר לא מחייכת. 

בן זונה. 

 

 

 

לפני 6 שנים. 16 בינואר 2018 בשעה 19:30

כי מגיע לי טוב. 

מגיע לי לחוות, ללמוד ולהנות.

מגיעה לי הקשבה, והקדשה.

ולא כי חייב, אלא כי רוצה. 

 

על מה ולמה? 

על מה מגיע לך אותי? 

ידעת רק לפרוק, ולקחת.

להשאיר אותי בלי אויר ואנרגיה. 

שהייתי צריכה, לא הית. 

"אני מצטער" 

סובבת לא פעם...

ועכשיו מה? קרעתי את השרשראות, השתחררתי. 

לא רוצה לחזור, לא רוצה להביט אחורה. 

מרגישה מנוצלת, מרגישה מרוקנת. 

זה נגמר. 

אהיה שוב טוטאלית, אבל רק עם עצמי. 

אהיה גם ישרה והוגנת, אליי. 

כי רק אני חשובה. 

אהבה אמרת...אז אמרת. 

 

נושמת שוב. נושמת עמוק.

משחררת אויר, פוקחת את העיניים כאילו פעם ראשונה. 

 

רואה, יד מושטת אליי. 

 

אני במקום טוב, שליו.

לא ממהרת. יש לי את כל הזמן שבעולם. 

לפני 6 שנים. 15 בינואר 2018 בשעה 13:23

תמיד אתה שם, תמיד בזמן, תמיד נכון. 

מוכן להכיל, מוכן להגיד את המילים המדויקות.

לא שופט, לא מתיימר. 

לא אכפתי, אבל תמיד דואג...

מקרי בהחלט, אבל תמיד מתוזמן. 

מדויק להפליא, ועם זאת תמיד מופרע. 

לא התכוונתי, לא רציתי אבל עם זאת נפגשתי.

שאלתי את עצמי "מה את עושה? תחזרי מאיפה שבאת, הכי מהר. אל תביטי לאחור..גם ככה הוא לא יתרגש"

אבל לא הצלחתי. הייתי חייבת לבדוק. 

בספונטניות הגעתי, ואתה גם - חיכית לי. כזה מקסים, כזה כובש כזה טוטאלי. 

נשיקה רכה על השפתיים, לקחת אותי יד ביד. 

בשקט בשקט..לא אמרתי, אך לא ציפיתי לפחות.

 

מסתכלת לצדדים, לא בטוחה. חושך, מוזיקה ושתיה. 

גורם לי להרגיש בנוח, גורם לי להרגיש בטוחה. 

אתה קורא לי מלאך, קורא לי בובה, צוחק כמה אני תמימה...

נו...טוב.

שומרת לעצמי בסוד, סוד ממש שובב. 

לא מגלה לך הכל, לא מגלה לך בכלל. 

שאתה חלק מפנטזיה, שמזמן נבנתה. 

 

הזמן עצר מלכת, הלכנו לאיבוד.

לא היה כלום מסביב, רק החיוך שלי, ורק השפתיים שלך. 

בקשתי שתכאיב, שתניח עליי יד. 

לא הית מוכן.

 

מוכן תמיד, בתנאים שלך. 

 

התנאים שלך קשים לי..שכן ברגע שאסכים

כלום לא יהיה שלי יותר, רק שלך. 

אמנם הייתי בתוך פנטזיה, אבל הרגליים עמוק באדמה. 

 

רוצה לגמרי להשיב לך בחיוב, אך הפחד משתק, השליטה עדיין חזקה,

אוחזת בי ומונעת ליפול לידיך, להיסחף לתוך עולמך.

 

עולם בעייתי, עולם מסובך, רכבת הרים..אבל העולם שלך.

 

לפני 6 שנים. 7 בינואר 2018 בשעה 14:58

 

אתה זה ההוא, שלא רצה ולא התכוון.

שלא שם לב, ונכח.

ואני זו ההיא, שהסתכלה מהצד ולא העיזה.

הסתכלה והשפילה מבט.

תמיד הופעת שם, ונשימתי נעתקה...

כזה מרשים, כזה מחוזר.

למה שתפנה את המבט אליי? למה בכלל שתרצה?

עם חיוך ביישן הצלחתי ליישר מבט,

ואתה באופן מפתיע החזרת חיוך.

שמת לב אליי.

מאז, עברה תקופה לא מבוטלת.

אתה לא מפסיק לחייך – אליי ובגללי.

לוקח ממני אויר, מחזיר אותו בניחוח עדין שלך.

מחייך, מאתגר אותי ומפתיע בפשטות.

 

אך אסור להסית מבט ממך, אסור לא להיות דרוכה.

אוהבת להיות בהיכון, אוהבת להרגיש חלשה תחתיך.

תנועה לא נכונה, מילה אחת יותר מידי

ואני לא שלי, אני שלך.

אמצא את עצמי אבודה בתוכך...

שזה לא כזה רע... :)

לפני 6 שנים. 4 בינואר 2018 בשעה 11:00

איך להסביר לך?

איך להסביר לך שאני צריכה אותך?
שתחמם, שתאהב ותנחם.
שתכאיב, שתצליף, שתתפרק.
ואתה לא שם.

מבקשת תרים אותי גבוה, ולא תיתן לי ליפול.
בקול חרשי, מתחננת שתגן עליי, שתאהב, שתשבור לרסיסים ותמלא את עצמך בי, אך אתה כבר עמוס.

איך להסביר?

שאף אחד אחר, לא יגרום לי להיות מי שאני בשבילך.
גם אם תרצה למעני, גם אם תרשה.

איך אוכל להסביר לך?

שכל יום נופלת, שכל יום קמה.
שאתה נוגע במקומות הכי עמוקים, ששורף לי.
אתה צריך עמוד טווח, ואני בקושי מחזיקה את עצמי מעל פני המים.

חייבת לשחרר, חייבת לתפוס ולהיאחז.
חייבת להיות אמיצה, אבל אני לא מספיק חזקה.

אני עלי נידף ברוח..
ואתה...? בטוח, שאני העץ ההוא עם השורשים עמוקים, עם השורשים האימתניים.

מוצאת את עצמי כותבת, מה שאין לי יכולת לבטא.
המחשבות מתבלבלות, החושים מטושטשים.
כל מה שידעתי, איננו עוד.
כל מה שהנחה אותי, לא קיים שאני מולך.
הקרקע הבטוחה נשמטת, נופלת מהצוק שנקרא שליטה.

רוצה לבכות, רוצה לצעוק, רוצה בעיקר לעזוב אותך.
הדמעות לא יוצאות, הקול נעלם.
ולא אוכל, לא אהיה מסוגלת להחזיק דקה.
כי אני יודעת שאני שלך, חייבת להיות העץ ההוא, חייבת להיות האמיצה. בשבילך.

מבטיחה לעצמי למצוא אותי בסוף הדרך, את הקול הזה שנעלם.

הבחירה בידינו.
לשחרר או להיאחז.
לפרוץ או להיכלא.
לשלוט או להישלט.

אני בחרתי.
בחרתי להיות חלק, בחרתי לחזק אותך.
יודעת שחייבת להיות שפויה, בעולם המטורף שלך.