צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עולם חדש ומופלא

לפני 4 שנים. 11 בנובמבר 2019 בשעה 12:56

לא האמנתי שהתחושה הזו תגיעה.

הגעגועים האינסופיים, הפרפרים בבטן, החיוך העצום שלך, הציפייה הזו לראות אותך כל יום שעובר,

הדגדוג הזה בגרון שלא מרפה, החיבוק שאני מחכה לו.

אפילו כשהמבטים שלנו נפגשים אנחנו יכולים להבין אחד את השניה גם בלי לומר מילה.

אז הנה אני שוב נופלת לאהבה האסורה הזו שלא רוצה לשחרר ממני.

ושוב אני אשאר לבד.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י