תשאירי לי מקום לחבק אותך

לפני חמישה חודשים ישבתי מקופלת במגרש חנייה תת קרקעי והחזקתי את עצמי ובצביטות קטנות הזכרתי לעצמי שהכל חייב להמשיך. והיום אני לובשת את החצאית המתנפנפת שלי עם חולצה לבנה ושרשרת ואני נקייה מבחוץ ומבפנים. 

אין לי הרבה מה להגיד. אני שמחה שהמשכתי. אני נרגשת לכבוד אפשרויות חדשות. אולי בסוף הכל יהיה בסדר.

אני עדיין לבד. אבל פתאום זה לא משתק כל כך.

(זה רק זמן ונשכח.)