את מחפשת אבא שיהיה גם החבר הכי טוב.
אני מתגאה בך כל פעם מחדש כשאת מתחילה לכתוב, אני חושב שאת נרתעת מחלק מהדברים שקורים כשאתה הופך מישהו לאדם הכי קרוב.
כי האמת היא, שהפחד הוא לא לגבי היכולת "להחזיק", אני רחוק מלהיות מושלם אבל בזה?
אני הרבה יותר מטוב מספיק.
מעטים האנשים בעולם שבכלל יש להם את הכלים לתת את מה שאני מעניק.
שלא נדבר על רצון, את המקום שיש בתוכי תמצאי אולי רק בחלל החיצון.
אז מה בכל זאת לא יושב מספיק נכון?
שאני לא אבא, ואני לא רוצה רק ילדה.
והאמת היא שאני גם לא חושב שאת כזו אבודה, אני ממש מקווה שאת השיעורים שאנחנו לומדים ביחד נכתוב בדם.
מה הקטע בדת?
שיש על מי להשען כשאת קטנה מדי בשביל לדעת, את מחפשת את אלוהים בבני אדם וכשאת לא מוצאת את משתגעת.
אני באמת חושב שאת צריכה אבא, ושאת מחפשת אותו במקום הלא נכון, כי אבא זה לא רק מישהו שתופס אותך חזק מהגרון.
זה מישהו שמשדר תמיד שהכל בסדר, שנותן מקום רק לך בחדר, אבא, הוא כל מה שאישה רוצה בגבר.
אבל בקשר,
יש שני צדדים.
אז איפה הצרכים של הגבר עומדים?
הוא חייב להרגיש שמכבדים, שמעריכים את מה שהוא, זה יותר מלהוריד לכבודו בגדים.
וואלה גם גברים מפחדים, אלו שאומרים שלא פשוט לא מתמודדים, ואז הם מתבודדים, ואז צריכים אישור מבחוץ לזה שהם גברים, רוצים לראות עדים.
גם לגבר יש שדים, אי אפשר לרצות לקבל רק חלק מהצדדים.
אהבת אמת לא תופסת נפרדים.