יומן חלל

יש כל כך הרבה דברים שאני "לא"...

יש כל כך הרבה דברים שאני "כן"...

למה זה כל כך פשוט לדבר על כל מה ש"לא"?

כשאני מתחילה עם ה"לא" אני בעצם מתגוננת, עוטפת את עצמי בעוד הגנות, הודפת ממני אנשים על דרך השלילה.

כשאני מדברת על כל ה"כן" אני מרגישה חשופה, כל פינה רגישה נחשפת בפני, ועוד לפני התגובה, אני תמיד מתמלאת מבוכה, כל חשיפה אפילו הקטנה, מביכה אותי, מעמידה אותי מול עצמי, ואני שופטת את עצמי לחומרה, תמיד מצפה לשפיטה מהצד השני...

אז אני מדקלמת את כל ה"לא" בכל הזדמנות, אוטמת את כל הפינות הרגישות, נמנעת ממבט פנימי כדי לא להתמודד עם עצמי...

אני לא מסוגלת להתמודד אם עצמי, יותר מידי מפחיד אחרי כל כך הרבה שנים להסתכל פנימה ולשחרר את השדים שמגרדים את נשמתי וצובעים אותה בשחור...

שוב המחשבות שגוררות אותי למטה...

שוב התחושות שגורמות לי להנעל בתוכי...

אני כל כך לא...

^{עבר יותר מידי זמן}

^{מאז הפעם האחרונה שהרגשתי}

^{את ידייך צורבות בעורי,} 

^{את שינייך ננעצות בבשרי,}

^{את שערי נמשך לאחור,}

^{את נשימתי נעתקת,}

^{כל נשימה נמדדת,}

^{את אברך פורץ את חורי,}

^{את גמירתך ממלאת את אחורי ...}

^{עבר יותר מידי זמן}

^{מאז שחיבקת חזק}

^{ולרגע כל העולם לא קיים}

^{מאז שנגעת לי בלב רק לרגע,}

^{ואני רק רוצה להרגיש עוד פעם...}

יש ימים שהחוסר בהכל מורגש יותר...

חסר אור

חסר צבע

חסר חיים...

הבזקי מחשבות, כלום לא ממש ברור...

פעם מחוזקת

פעם נופלת

זה לא שבאמת יש אחיזה במשהו...

אני רוצה להפסיק להאחז באוויר...

מחשבות על לוותר...

אולי זה לא שווה את המלחמה?

כל יום שעובר אני נכבת יותר...

אל תדאג על כל שניה של חושך בחיי אתה תשלם בשנים של אומללות!

כל השקרים שלך עומדים להתנפץ לך בפנים!

אמת יש רק אחת, ואתה כנראה שכחת איך היא נראת...

היום אני אולי נראית מובסת, אבל זה רק גליצ' במערכת...

עוד קצת...

וכשהאור שלי תחזור אלי אמלא את חייך בחושך!

הפעם לא תזכה לסליחה...

שקט!

הרבה זמן שאני מחכה לשקט הזה...

כבר כמה ימים מאז שחזרתי לדבר "איתו" , הוא נכנס בי חזק, העמיד לי מראה אכזרית מול הפנים, ולהניח לי עד שהכל יצא,

עד שהסכמתי לקחת את היד המושטת אלי ולהעזר בו לצאת מביצת הרפש המנטאלית בה שקעתי העברתי את עצמי בעיקר, שבעת מדורי גיהנום...

לא רציתי עזרה, לא רציתי לקום, לא רציתי כלום!

אבל גם לא רציתי לאבד את האדם האחרון שעוד מאמין בי, אז שחררתי, נתתי לו להגיד הכל, וזה לא שהוא צריך הרבה מילים, לפעמים מילה אחת שלו זה כמו משפט שלם, רק צריך להקשיב ולהפנים...

היום אחרי שיחה ארוכה כל הבוקר, אחרי שהוצאתי את כל הפאסיב אגרסיב, אחרי כל המילים והדמעות, הגיע השקט...

הוא ראוי להערצה, הוא לא נבהל ממני, לא מתקפל ובורח כשאני תוקפת בלי לראות מי מולי.

ועכשיו כל מה שאני רוצה, זה לשקוע בחיבוק שלו, לשים ראש על החזה שלו, ולהרדם למנגינת פעימות ליבו...

אולי פעם אקבל אומץ ואבקש ממנו להיות שלו באמת...

בינתיים יש לי שקט בראש, שקט בנשמה, הוא אולי רחוק פיזית אבל הוא בתוכי תמיד, זה מרגיע...

תודה לך שאתה פה, תודה שאתה רואה בי את כל הדברים שאני לא רואה, תודה שאתה מראה לי את הדרך חזרה אלי...

הולכת לנצל את השקט הזה ולנסות לישון קצת...

המשך שבת רגועה

💜

שישי בלילה...

כל כך הרבה דברים יכלתי לעשות היום ואת כולם דחיתי בתירוצים שונים...

אין לי כוח לאנשים היום, כולם מעצבנים אותי בסופו של דבר, ואני מתעצבנת בקלות ומשטויות...

מרגישה כמו הר געש לפני ההתפרצות...

קשה לי להסביר מה אני עוברת, קשה לי להסביר למה אני מתרחקת...

זו תקופה מחורבנת... ומצד שני כל החיים שלי מחורבנים אז התקופה הזו מתארכת לה כבר כמה שנים...

אז ככה זה מרגיש כשמאבדים את שמחת החיים...

עצב מתמשך, דמעות שזולגות מעצמן, חוסר תיאבון, אין לבידו, אין חשק לכלום...

לא חשבתי שזה יקרה לי, נשבעתי לחייך תמיד, נעלם החיוך מזמן...

מרגישה שהזדקנתי בעשר שנים החודש...

אולי באמת לא נשאר בשביל מה להמשיך?

אני מתגעגעת וזה כואב!

זה לא כאב רגיל,

זה כאב שזוחל בכל הגוף,

מתפתל כמו העורקים,

מתפצל כמו הוורידים,

ומתפוצץ כמו נימים קטנים לכל מגע קל...

אני נבלעת בתוך הגעגוע,

לא מצליחה לחשוב על כלום מלבד זה. 

המחשבות במרוץ,

הרגשות על הקצה,

והתחושה היחידה שחזקה מהכל היא

כ ע ס !

אני מחזיקה את עצמי לא להתפוצץ,

פורקת את הלחץ והכעס דרך הדמעות,

בכל פעם שחשבתי שהמאגרים התייבשו,

הן זלגו מעצמן, מנקות טיפות של כעס מתוכי,

כאב הגעגוע אז מתגבר,

הגעגוע הופך לכעס,

הכעס הופך להר געש של רגשות,

כל מה שאני רוצה זה להעלם,

להפסיק את הכאב...

להפסיק את מרוץ המחשבות,

לעצור את הדמעות

לתת לנפש קצת לנוח...

איבדתי הרבה דברים בחיים שלי, 

הרבה חפצים, דברים יקרי ערך כספי, ודברים בעלי ערך רגשי...

אנשים נכנסים ויוצאים מחיי, ולרוב, לא מרגישה שאיבדתי משהו כשהם יצאו מחיי, תמיד ישנה צביטה קטנה של אכזבה, אבל גם היא נעלמת מהר. 

לאחרונה, לא נותנת להתקרב אלי יותר מידי, ומי שהיה קרוב מרחיקה ממני כמה שיותר.

לאחרונה קרעתי מתוכי את פיסת האהבה האחרונה שנותרה בי, ופגעתי באדם היחיד שבאמת היה לצידי כל הזמן...

לא יודעת למה שוב פתחתי במסע של הרס עצמי, לא יודעת למה בתקופה שאני הכי זקוקה לו, לאדם היחיד שבתקופה האחרונה ראה אותי, מעבר להררי החרא שמילאו את חיי, שלא וויתר עלי, ותמיד תמך בי, דווקא אותו הרחקתי ממני ברשעות, בתוקפנות, ובחוסר כבוד...

היום איבדתי הכל בחיי, ולא נשאר בשביל מה להמשיך, גם אין מי שיראה אותי באמת...

גם אלף סליחות לא יעזרו הפעם, ובכל זאת אני מבקשת את סליחתך (שוב) מקווה שיום אחד תסלח לי, ולו רק בגלל שאני אוהבת אותך...

ס ל י ח ה !

היום הפסקתי להלחם,

נותנת לעצמי ליפול,

אין בשביל מה להמשיך...

הלילה שוב לבד (מבחירה),

הפעם במיטה הגדולה שלי ולא על הספה...

הלבד מודגש הלילה בין בליל המחשבות, הרגשות, והתחושות...

חודש של ניתוק מהאנרגטית שלי התחיל להראות את אותותיו, מרגישה שהגעגוע מעביר אותי על דעתי, הכאב שנלווה לכל זה רק מוסיף לתחושת הכעס והבחילה שמלווים אותי כבר חודש...

הנקמה לא תאחר להגיע, זה כל מה שמניע אותי כרגע, לא ישנה, לא אוכלת, מתכננת כל פרט, יודעת כל נקודה כואבת...

על כל שניה של נתק, מתוכנן משהו אחר...

על כל לילה ללא שינה, מתוכנן כאב אחר...

על כל דקה של געגעוע, אין סליחה ואין מחילה!

אני לא אוותר עד שאראה את עורו מופשט ממנו ואותו צורח לאלוהימה שתציל אותו... 

מנסה לעצום עיניים אולי אצליח לישון...

הגשם בחוץ מרגיע את מחשבותיי...

מחר יום חדש לנקמה...

💜

יום מגעיל עבר עלי,

הערב לא יותר טוב...

מחשבות טורדניות, אובדניות, צצות ברגעים כאלה...

חוסר ביטחון עצמי,

נפילה לבור ללא תחתית...

אין רשת ביטחון, אין מה שיעצור את הנפילה...

בא לי ללכת לשום מקום...

ללכת בלי לעצור, עד שהגוף יקרוס,

עד שיגמרו כל המחשבות

עד שיהיה שקט...

אני צריכה שקט

בראש,

בגוף,

בנשמה...

💜

שוכבת במיטה ולא מצליחה להרדם...

אין לי מחשבות טורדניות, הפעם מחשבות נעימות...

הרגשה כזו שלא הרגשתי מזמן...

יש רוגע שמתלווה להכל...

ועדיין אני לא נרדמת...

חושבת על מה היה אם... 

חושבת על כל מה שבא לי...

חושבת על החיוך לפני השינה...

שוב הגשם הופך למפתה...

הטבע חוזר למקומו בתוכי...

עוצמת עיניים,

מדמיינת ידיים חזקות שמחבקות חזק...

עכשיו אפשר ללכת לישון...

לילה טוב

💜