"הוא אחלה. עם הסטריליות שלך הוא מתאים בול."
לא נוהגת לקחת המלצות מחברות או צעצועים שהן משתמשות בהם.
אותה, אני אוהבת ומכירה לעומק, סומכת ומאוד פתוחה איתה. לקחתי.
חיטטתי בתיבת ההודעות שלי. זכרתי שפנה אלי מזמן.
פניתי אליו.
צפיתי בהיסטוריה וגיליתי שנחתכה די מהר. נראה שהמשכנו למייל ו/או למסנג'ר.
מאז, עברתי כמה מחשבים ולא היה טעם לחפש היסטוריה.
הוא ענה, לא זכר שתקשרנו בעבר.
קבענו ובא לקחת אותי. אם לא היה בגדר המלצה, לא הייתי מגיעה אליו הביתה.
נעשו לו כמה קיצורי דרך. ללא ספק.
נקישות עקביי על הפרקט בדירתו חרמנו אותי. משהו בסאונד הזה מאוד מדליק אותי. רק שהן שלי.
החלטנו לנסות וויסקי שלא הכרתי. אני התמקמתי על הספה אחרי שהכנסתי דיסק למערכת.
הוא מזג והביא.
בשיחה שהתגלגלה גילינו תחומי עניין משותפים נוספים.
הגענו לשאלת הגבולות וכו'. מיקמתי בטבעיות את כפות רגליי על ברכיו והמשכנו לדבר.
אחרי שנשלח למטבח להביא מים, ניסה לחזור לשבת על הספה.
"לא. תשב כאן." הצבעתי למרגלותיי.
לשונו החלה לטייל עלי. היה נעים.
לבשתי חצאית. מה שאומר: נו פנטיז. לא אוהבת את הפס שלהם שקוטע את קו הגזרה.
הוא הגיע לאזור והחל ללקק מסביב.
מהר מאוד הבנתי שהוא מוכשר. אוהב את זה. אם לא אוהבים, זה לא זה.
כשהגיע ליהלום שבכתר, החל מלקק ומוצץ. האצבעות שלו חדרו לכיוון נקודת הג'י שלי.
דחפתי את השולחן, פיניתי את הפרקט והשכבתי אותו על הגב. שתיתי עוד כוס מים בג'לוק והתיישבתי על פניו כשאני חוסמת לו את הנשימה
עד הפרפור הקטן הזה שאני אוהב להרגיש אחרי שהם שואבים אותי בניסיון נואש לאוויר. שחררתי לרגע ושוב.
הרבה מתלהבים משפיכה נשית אבל, בריל טיים, מעטים מסוגלים לבלוע הכל.
הגיע הרגע לבדוק את יכולת הספיגה שלו. הרגשתי את זה מגיע. לחצתי על הנקודה ההיא מעל הכוס וזה עף לי. הוא בלע הכל.
אף לא טיפה אחת נזלה על ירכיי. חייכתי את החיוך הטישאי שלי. הוא לא ראה.
המשכנו, טיפסנו לספה, זזנו לפה, היינו שם. לא שמנו לב לזמן.
הוא, ככלב מאומן, שתה אותי בשקיקה. מידי פעם ירקתי בפניו וסטרתי לו.
יש לו זין יפה. התחשק לי למצוץ לו. נפל ביום טוב. תפסתי את אשכיו ושיחקתי בהם. ציפורני ננעצו, האצבעות טיילו.
התיישבתי מעליו ושאבתי אותו. התענגתי על הצעצוע המוצלח.
אחרי עוד כוס וויסקי ועוד מים ועוד... החזרתי אותו למקומו הטבעי בין רגליי.
הוא הטריף אותי. בלע, מצץ וליקק. אצבעותיו בתוכי. נהניתי.
כבר לא הבחנתי אם אני משפיכה לו בפה או משתינה לתוכו.
המחשבה הזאת וההרגשה הפיסית גירו אותי יותר ולקחו אותי למחוזות אהובים ורחוקים.
שיתקתי לו את הפה לימים הקרובים.
בצורה סוטה ומדליקה, אני על שפתיו בכל רגע נתון.
"אני מלקק את פצעיי. השפתיים במצב ביש." סימס לי.
"החלמה מהירה." עניתי מלאת אינטרס כמובן אבל, לא רק.
הסברתי לו שהוא יתרגל. הכל עניין של תרגול ואימון. ובאימונים צריך להתמיד.
עכשיו, יש לי ולה צעצוע משותף. תודה כפרולה. }{
למרות שאני בת יחידה ומפונקת, נראה לי הכי טבעי וכיף לחלוק בו.
לפני 16 שנים. 4 במאי 2008 בשעה 17:25