ורבאלית

היה לי יום עמוס בעבודה. חזרתי הביתה, מלאתי אמבטיה. קצף, מלחים, שמנים. רוטינה מרגיעה שכזאת.
לפעמים, נראה שההתעסקות בעניין מרגיעה יותר מהמוצרים עצמם.
הנחתי את השרפרף הקבוע עם הספר, הקפה והקאמל שלי, הדלקתי נרות וצללתי לתוך עצמי.
נרדמתי.
צלצול הנייד העיר אותי. איש הפלסטלינה.
"מלכתי, קבענו ב8:00?"
"תמתין" סיננתי וחיפשתי שעון בתווך ראיה לקלוט מה השעה. 8:30. לא מתרגשת. כרגיל.
"תמתין לי למטה."
אחרי שעה ירדתי, נכנסתי לרכב ונסענו.
"אתה יודע לאן אנחנו נוסעים?"
"לא מלכתי. לאן?"
"סע צפונה. אכוון אותך. ובפעם הבאה שאתה לא יודע משהו, תשאל. אתה לא כזה חכם שאסמוך עליך."
חושך בחוץ וחם. מאוד לח. אני אישה של חורף אירופי.
הגענו למקום שרציתי.
פלסטלינה ניגש לתא המטען והוציא את מה שהוריתי לו להביא.
"קח את הדברים ובוא אחרי."
הלכתי לכיוון העצים הסבוכים. מצאתי קרחת יער קטנטונת והוריתי לו להניח את הדברים.
"תבחר עץ. זאת זכות הבחירה היחידה שתינתן לך הלילה. נצל אותה."
הוא בחן אותם כאילו מחר הוא לוקח אחד מהם לאמו להציג בתור כלתו הטרייה.
"נו? מה לוקח לך שעות?"
"זה" אמר כהרגלו בחצי לחישה.
"תוציא את החבלים הירוקים מהתיק ותתפשט."
שאפתי את ריח מרכך הכביסה שיצא מהחבלים והתערבב בריח הטבע. שילוב נעים.
הפלסטלינה שלי כבר היה מרוח על העץ ערום ומוכן.
תחילה, קשרתי את ידיו ורגליו לעץ.
הקשירה התפתחה כריקוד וכשסיימתי, כולו היה דבוק לעץ ללא שום יכולת תזוזה.
גווני העץ, הירוק של החבלים והגוף השחום שלו נראו ביחד כמו משהו יפיפה שהטבע יצר בעצמו.
קלטתי ענף שעמד במאוזן לקרקע מעלינו. חייכתי לעצמי ולקחתי חוט קשירה דק.
הוצאתי את גלגל הכאב ומבלי להתריע, העברתי על גופו. זה חירמן אותו. מאוד חירמן.
הזין שלו נעמד. לקחתי את חוט הקשירה וליפפתי כל אשך בנפרד. בסיום, חיברתי בין שניהם.
המשכתי את הקשירה על הזין עצמו. לקחתי אבן וקשרתי לקצה החוט. הסתכלתי על הענף מעלי וזרקתי את האבן שמשכה את החוט והקיפה את הענף.
תפסתי אותה ואחזתי. משכתי קלות. הוא ניסה להפריד את עכוזו מהעץ ולהתרומם על קצות אצבעותיו להקטין את הכאב, אבל החבלים מנעו זאת ואנחת כאב חדה נפלטה מפיו.
שיחקתי עם גלגל הכאב על הזין והאשכים. לקחתי נוצה וצרפתי למשחק.
"בבקשה מלכתי, אני לא יכול לעמוד בזה יותר."
"יש לך מילת בטחון. שתמצא לנכון, תשתמש בה." אמרתי ושלפתי כיסוי עיניים מהתיק.
יכולת הראייה נשללה ממנו ואת הצלפת שוט הזנבות שלי הוא התחיל להרגיש. בעדינות בתחילה. מתחזק.
הסימנים שאני כל כך אוהבת, החלו לבצבץ על העור השחום.
פתחתי את הצידנית שהביא והוצאתי ממנה את קוביות הקרח שהצטרך להכין בקופסה נפרדת.
לקחתי קובייה שעדין נראתה מגובשת ושיחקתי בפטמות. הקור העמיד אותן וגרם לו להתכסות בעור
ברווז ולרעוד בקטנה.
פרמתי את הקשירה מהזין והביצים. הזין שלו עמד חלקית. הפלקתי לו על הזין ובידי השניה על הלחי, מה שהעמיד לו בגאון.
המשכתי לפרום. בסופו של דבר, עמד הפלסטלינה דבוק לעץ, ערום, שפוף ומכוסה עיניים.
השכבתי אותו על השמיכה שהיתה פרוסה על הקרקע.
הורדתי את התחתונים ונעמדתי מעל אפו.
"תריח ושלא תעז להתקרב."
הורדתי לו את כיסוי העיניים והתיישבתי על פניו. הוא הוציא לשון והחל לענג אותי.
גמרתי לו בפה. הסתכלתי עליו וראיתי את כל המיצים שלי מרוחים על פניו וצווארו.
אספתי אותו אלי. התכרבלנו לנו על השמיכה.
"דיטה?"
"דיטה מלכתי. מתאים לי הכנפיים שהם מכינים."
"כנפיים My ass – אתה אוכל סלט!"
"כן מלכתי."