ורבאלית

.
.
.

"סיגריה."
הוא שלף אחת מהקופסה שנמצאה על השולחן והצית אותה.
"על הברכיים, זקוף."
שמתי דיסק של מרלה גלן, היא מגיעה במצבי רוח מאוד ספציפיים.
שלפתי את חוטי הCBT והתחלתי בקשירה.
תחילה, קשרתי כל אשך בנפרד. חיברתי בניהם כשהם ספק נוגעים אחד בשני.
הזין שכבר נעמד, נקשר מסביב כשמכיפת הזין אני מעבירה את החוט מעל לכתפיים לסיום.
"על הברכיים".
התיישבתי על גבו כשחוטי הCBT כמושכות בידיי.
סימנתי לו בלחיצות קלות ברגליי על מותניו.
"לאן גבירתי?"
לך לכיוון האגרטל בו הקיינים. הוא זחל ביציבות לעברו. לקחתי אחד.
נתתי לו הצלפה קטנה בישבן ומשכתי בחוטים. הוא נעצר לרגע.
"דיו. סוסון, למה נעצרת?"
הוא המשיך מבלי לענות.
משכתי שוב. הפעם קצת יותר חזק.
"שאלתי אותך משהו. תענה!"
"סליחה גבירתי. לא ציפיתי... ".
"גם סוליקו וקרולינה לא. תמשיך. לך לכיוון דלת הכניסה."
הגענו לדלת וסובבתי את המפתח.
"את לא מתכוונת שנצא מהבית ככה.... גבירתי..."
חייכתי חיוך שהוא לא יכל לראות וסובבתי את המפתח.
פתחתי את הדלת. חדר המדרגות חשוך.
"לך לכיוון הכפתור של האור."
הוא נעצר לשניה והמשיך בזריזות.
לחצתי עליו. האור נדלק.
"בבקשה גבירתי, בוא נחזור פנימה."
משכתי שוב בחוטים ופלטתי אנחת אכזבה.
"טוב. בכיין שכמותך. פחדן."
כשנכנסנו בחזרה נעמדתי לצידו. משכתי שוב בחוטים והצלפתי עם הקיין בישבנו.
פרמתי את הקשירות ושחררתי את חלציו לחופשי.
"אתה יודע כמה מדרגות נחסכו ממך כרגע?"
"לא גבירתי. 50 אולי?"
"64. תתחיל לספור!"
"אחת. שתיים. שלוש...."
ההצלפות התגברו והסימנים שצצו העלו את החיוך הזה. שוב הוא לא יכל לראותו.
"37 תודה גבירתי, 38, 39 ... רגע גבירתי. כואב."
"יש לך עוד 25. תמשיך."
40 גבירתי. 41 " שכבר בקושי יצא.
"אם תפסיק לספור נצטרך להתחיל מהתחלה. תחשוב אם אתה מעדיף עוד עשרים ומשהו או עוד 64."
"42 תודה גבירתי. 43, 44"
משכתי אותו טיפה יותר והגברתי עוצמה. הוא המשיך לספור.
כשהגיע ל64 נמרח על פניו חיוך מנצח.
"תמחק את החיוך הדבילי הזה מיד."
ירקתי בפרצופו וסטרתי לו כמה סטירות שהשאירו את סימני האצבעות שלי על הלחיים.
דחפתי את פניו בכף רגלי, השכבתי אותו על גבו והתיישבתי.
התחלתי לנוע ממצחו ועד לסנטר. הלוך ושוב.
הוא ניסה למצוץ ואני הקשתי. הוא התעקש ולא ויתר.
לבסוף כשהתמקם, החל לינוק אותי. חסמתי לו את דרכי הנשימה. מידי פעם שחררתי ואפשרתי לו לנשום.
לא יותר מידי. בדיוק מה שיצטרך עד 'כמעט שייחנק' בפעם הבאה.
גמרתי על פניו ומבלי לקחת נשימה בין לבין, שחררתי את שלפוחית השתן שלי לחופשי לתוך פיו.
"תבלע הכל. אתה לא רוצה לדעת מה יקרה אם תפספס."
הוא בלע.
הכל.



לונדון. העיר הזאת טובה אלי.
אבל לא שלום ואני לא נוסעת.
כי היא לא מחכה לי ופה, אני לא לבד.