ורבאלית

בדר"כ אני לא מגיבה באגרסיה למשחקי כדורגל.
אתמול בערב, בית"ר ירושלים זיינו לנו את צורה. גם כך הלכה לנו העונה, אבל ככה להשפיל?
4 – 1.
בהיתי במסך שלושים וארבעת האינץ' שלי והחלטתי שחבל.
צלצול הנייד ניתק את המחשבה הזאת סופית.
לא זיהיתי את המספר.
"כן".
"זה אני, החליפו לי את המספר מהעבודה."
זיהיתי את הקול.
משחק הכדורגל עשה קאמבק עצבני לראשי ולו בגלל עצם היותו של הבחור ירושלמי במקור.
אני יודעת, זה קטנוני וילדותי אבל אני, חיפנית פטריוטית שלא מגיעה לביקור מולדת אלא, אם ממש אין ברירה, מקבלת דחף נקמה בלתי מוסבר לבחור ירושלמי לשעבר שקרוב לודאי, לא צפה במשחק ולא ממש יודע מי נגד מי. אבל למה לא להנות אם אפשר?
"תגיע. חצי שעה אתה פה. ותביא *רד בול."
לבשתי שמלת תחרה כזאת של בית והחלפתי דיסק.
שמעתי רחש מכיוון הדלת.
הסתכלתי דרך העינית וראיתי אותו עומד מחוץ לדלת הכניסה. ממתין.
בדקתי בנייד וראיתי שעברו 25 דק'. יש לו 5 נוספות לחצי שעה שהקצבתי לו.
בתזמון מדהים הוא דפק בדלת. פתחתי.
"תתפשט ותרד על 4. אין לי כח לסאגת נימוס הערב."
הוא פשפש בתיק שהביא, הוציא ממנו קולר ורצועה, התפשט, כרע לרגליי והגיש לי את הקולר.
ענדתי לו אותו והובלתי אותו לסלון.
נעצרנו ליד השולחן.
התיישבתי על הספה וסטרתי לו.
"אבל מה עשיתי, גבירתי?"
"אתה ירושלמי! זה מה שעשית."
הפרצוף ההמום שלו הביע את מה שחש אבל בכל זאת הביע את תדהמתו בקול: "מה הקשר, גבירתי?"
"אני מוצאת קשר וזה מה שחשוב." אמרתי ודחפתי לו את כף רגלי לתוך הפה.
דקות ארוכות התענגו כפות רגלי על פניו ובתוך פיו.
לקחתי את אחד הקיינים שעמדו באגרטל ליד והתחלתי לשחק בו ובזין שלו שהתחיל להפגין נוכחות.
"תעלה לספה ותשכב לי על הרגליים עם הישבן כלפי מעלה."
הזין שלו שכבר הפגין נוכחות מלאה, נכנס לי בין הירכיים והתחת שלו היה מופנה כלפי מעלה.
הספנקים שלי התחילו לאט ובעדינות. יד אחת מחטיפה והאחרת מלטפת.
לאט לאט הגברתי את הספנקים. התחת שלו התחיל להאדים וההורמונים שלי התחילו לשאוג:
"יאללה מכבי חיפה".
הצעקות שלו החזירו אותי לסלון ביתי.
מחשבה פולנית עברה לה בראשי (בכל זאת יש רבע). את אדם מתורבת.
Don't even go there.
חייכתי אליו ונשקתי לו על המצח.
לא יודעת מה יש לי עם תחתים.
בכלל, הפוזה של גבר על 4 עם תחת מורם שהביצים והזין מגולחים בקפידה ונתלים בין רגליו, מחרפנת לי את כל רמ"ח אברי, תאי הדם והצ'קרות למינהן.
חזרתי לתחת הנוכחי וראיתי שהוא אדום ונפוח. דחיפה קטן ברגל והוא הבין וחזר לשטיח.
התיישבתי על קצה הספה ודחפתי את ראשו בין רגליי.
"תלקקי בעדינות, זונה."
הוא מכיר אותי ואת הנקודות הרגישות שלי.
הסתכלתי עליו מלמעלה מוצץ ומלקק, שקוע כולו בכוס ובדגדגן שלי שהתחיל להתנפח ולהראות כמו זין קטן.
החתול שלי הגיח לרגע, נעמד על השולחן מולי ותקע בי מבט מאשים.
אותי סירסת אבל תהני, למה לא. ככה זה, תמיד דופקים את השחורים.
והלך.
הוצאתי לו את הפנים מבין רגליי. הוא היה מרוח כולו במיציי וזה הדליק אותי.
הוא היה שיכור. לא מאלכוהול.
סטרתי לו כמה פעמים, ירקתי בפניו ודחפתי את ראשו בחזרה לתוך הכוס שלי.
הפעם הוא הלך על זה עד הסוף.
הרעידות, ההתכווצויות, השפריץ שלפעמים רק נדמה לי שיוצא, אבל הפעם הוא יצא. בגדול.
הוא הדליק לי סיגריה ומזג לי ייגר עם מעט רד בול.
התפננתי לי ושוב המחשבות שלי נדדו למקום אחר. למישהו אחר. לתחת אחר.
חזרתי.
לקחתי את הסיגריה הבוערת והתחלתי לשחק בה צמוד לעורו. הוא התפתל אבל ידע שכל תזוזה לא צפויה,
עלולה לגרום לכוויה. צרפתי נר למשחק וטפטפתי עליו שעווה.
תוך כדי, קלטתי שצבע הנר ירוק. בחיי שלא תכננתי. אוהבת שהתת מודע שלנו מביא לנו בקטנות.
איפרתי מידי פעם במאפרה, כן במאפרה אמיתית – לא בפיו והמשכתי עם משחק הסיגריה עד שזאת הסתיימה.
נעמדתי מעל, אחזתי בשוט הזנבות שלי והתחלתי להצליף בישבנו שהיה עדין אדום ונפוח מהספאנקינג.
הוא נאנח. עוצמת ההצלפות גברה והתחת שלו האדים יותר למרות שלא חשבתי שהאופציה קיימת.
הוא לא ספר. לא התחשק לי לשמוע "אחת, גבירתי, שתיים גבירתי..." אבל היו שם בערך 50 או 60 ההצלפות.
דחפתי את ראשו בכף רגלי כלפי הרצפה והוריתי לו להרים את התחת למעלה.
נעמדתי מאחוריו. התנוחה הזאת, זאת שהוזכרה כאן קודם.... Pרייז ד'ה לורד!
שמתי כפפת גומי ומרחתי אותה בלוב'. פתחתי לו את הישבנים ודחפתי אצבע.
חשבתי לקרוא לכל אצבע שנכנסת ע"ש שחקן אחר במכבי חיפה אבל גם לי יש גבולות.
דילגתי על האצבע השניה ודחפתי שלוש. הוא השתנק.
"הפתעה."
אחזתי בשק האשכים וצרפתי אליו את הזין תוך כדי גירוי בלוטת הערמונית.
הוא נאנח בלי סוף.
לפי שפת הגוף הבנתי שהוא עומד לגמור.
אני לא מאלה שסופרות ומקציבות זמן גמירה אבל, הפעם זה התיישב לי טוב.
"בספירה שלי לאחור. עשר, תשע, שמונה..."
עשיתי פאוזות ארוכות וארוכות יותר בין סיפרה לסיפרה.
כשהגעתי לאחת הוא גמר.
בלי שהצטרכתי לומר מילה, הוא ליקק את השפיך שלו מהרצפה.
כשהוא בתנוחה הכל כך דורשת הזאת, לבשתי את הסטרפאון שלי ונכנסתי בו.
אני מאמינה שהוא נהנה. הרצפה הבריקה ואני המשכתי.
הוא שוב נאנח.
הפכתי אותו וראיתי שדמעות זולגות מעיניו. משכתי עוד קצת וקמתי.
הוא נשק לרגליי.

נכנסתי להתקלח. הוא אחרי.
ישבנו על קפה וסיגריה. פטפטנו שעה. אולי יותר.
סגרתי את הדלת אחריו והתיישבתי בסלון.
התחת ההוא שפלש לי למחשבות מקודם, חזר. לא גירשתי אותו משם. נתתי לו להיות.
נכנסתי למיטה.
על הספרייה שלי ישב הדובי של מכבי חיפה שפעם קנו לי ליומולדת. שכחתי ממנו...
לקחתי אותו ומיקמתי אותו על הכרית לידי.
כייף לישון עם דובי. גם אם זה בגיל 37.



* חברות המעונינות בפרסום מוסווה אצלי בבלוג מתבקשות לפנות אלי לפרטי.