למה אני כותבת בלוג בכלל?

תשאל אותי מה מצחיק אותי
תשאל אותי מה מעציב אותי
תשאל אותי מה הייתי לוקחת לאי בודד
תשאל אותי מי האמן שאני הכי אוהבת כרגע
תשאל אותי מה הצבע האהוב עליי
תשאל אותי איך אני אוהבת את הקפה שלי
תשאל אותי מה הספר שהכי השפיע עליי
זה יסביר לך הרבה יותר מי אני מאשר "ספרי לי קצת על עצמך" , כי זה לא יסביר לך שום דבר על מי שאני באמת.

קראו לה הילה, וכשמה כך הייתה. לכל מקום אליו הייתה נכנסת, ההילה שלה הפיצה טוב ושמחה, מסוג האנשים שתמיד כיף לראות אותם. היא הייתה יפייפיה ותמיד קינאתי בה, היא לא הייתה צריכה להתאמץ.. כל דבר שעשתה גרם לה להיות יותר יפה. היא הייתה הכי יפה כשהיא הייתה בוכה. האיפור השחור שנמרח לה מסביב לעיניים הדגיש את צבען הכחול הבוהק. תמיד אמרתי לה שאפשר ללכת בהן לאיבוד. השיער הבלונדיני הארוך מכסה את פרצופה יותר ויותר ככל שהיא ממשיכה להתייפח. פשוט מהממת. גם כשהיא בוכה גם כשהיא צוחקת וגם כשהיא צוחקת תוך כדי שהיא בוכה.
אני לא יודעת איך פספסתי את זה, הרי כשילדה כל כך יפה כשהיא בוכה זה לא מסתדר שככה היא גם תמות? בוכה וכאובה מפצעים של הנפש.

אני אוהבת את השתיקות איתך. יש משהו מחמם בלשבת ולשתוק בלי תחושת המבוכה. לפעמים זה מרגיש לי כאילו העיניים שלי מספרות לך את כל מה שרץ לי בראש מאז הפעם האחרונה שנפגשנו. זה קורה לעיתים רחוקות מאוד, שאתה פוגש אדם שנוח לך איתו מספיק כדי לשתוק. שיודע בדיוק מתי ואיך לגעת. בין אם זה ליטוף עדין או חיבוק חזק. לא קל לזייף את זה, ולשם אני תמיד שואפת, לשתיקה המחבקת הזו. לשקט הרועם, למגע המנחם.
איתך זה קרה די מהר, ונגמר אפילו יותר מהר ממה שזה התחיל. אין מה להגיד, נכנסנו לסיטואציה מסובכת ויצאנו פגועים.
בסופו של דבר זו אשמתנו בלבד.
באותו הערב כשהלכנו בטיילת, מחזיקים ידיים, העולם היה שלנו. היינו אני ואתה לבד בתוך הבועה המושלמת שיצרנו לעצמנו. נשיקות ארוכות, נגיעות שובבות וצחוק מתגלגל. לא היינו צריכים יותר מזה.
אבל המצב היה מורכב, ובחרנו להתעלם. כי לך חיכה הרעש, ולי חיכתה הבדידות. אולי לפעם הבאה אלמד ואהיה חכמה יותר. ואולי איישם את מה שלימדת אותי, מגיע לי לחוות את השנים היפות האלו. מגיע לי להנות.

עמדתי שם מולך,עירומה מכל הבגדים והמסיכות, מכל ההצגות והעמדות הפנים. התקרבת אליי באיטיות ומשכת את פניי הנפולות למעלה. לחשת לי באוזן כמה שאתה רוצה אותי,בעדינות שנשמעה כמו שיר ערש.
ליטפת לי את הלחי ברכות ואני נתתי לראשי לפול לתוך כף ידך המחוספסת. הייתי שלך, רקדתי את הריקוד שאתה הובלת בשלווה. עיניי החלו נעצמות ואגודלך טיפס אל שפתיי. כאב חד שהתלווה ברעש צורם של מכה החל לתקוף את לחי ימין שלי ויבבה קטנה של כאב השתחלה מבין שפתיי. הרגשתי את הדם זורם לי אל הפנים, שעכשיו היו סמוקות יותר מתמיד. תפסת אותי באגן וסובבת אותי בחדות אל השולחן שהיה מאחורינו כאשר ישבני מופנה אלייך. "תחת גבוה" ציווית בשקט,ואני קיימתי. העברת את ידך על אחוריי, כמו מכין את השטח לסערה שתגיע. הזמן הקצר הזה הרגיש כמו נצח, ואני? מחשבות של שיגעון וטירוף חושים מתרוצצות לי בראש, משתלטות לאט על כל גופי. המכה הראשונה נחתה על ישבני וצעקה לא רצונית של כאב השתחררה ממני. "איפה התודה?" שאלת, "תודה" השבתי בשקט, "תודה על מה?" אמרת בטון לא סבלני, "תודה שאתה מחנך אותי". וכך חבטות נוספות נפלו על עכוזיי.
התמלתי בתחושות שלא הרגשתי בחיי, לצד הכאב התגנבו תחושות של תאווה, כמיהה ואיזה סוג של סיפוק לא מוסבר, בעוד שאתה ממשיך לחנך אותי, הרטיבות החלה מתגנבת אל ערוותי אט אט. האצבעות שלך החלו לטייל באזור חלציי, בוחנות את תגובתי למצב. יכולתי להרגיש את החיוך שלך דרך אצבעותייך כשהבנת עד כמה הסיטואציה מחרמנת אותי. משכת אותי מהשיער בתנועה חדה שהכריחה אותי להזדקף, הצמדת את ישבני האדום והכואב אלייך ונשכת את צאוורי בתשוקה, ברגע זה התאווה אכלה אותי, ומבטי השתנה בשניות למבט של רעב, רעב אלייך. למגע המשכר שלך. רגליי רעדו ספק מכאב ספק מהרצון להרגיש אותך בתוכי. השפתיים הרכות שלך ממשיכות לנשק אותי לכיוון העורף ומדי פעם שינייך נוגסות בי,מוציאות ממני קולות קטנים של הנאה. הרגשתי כאילו מרחפת באוויר והריח המתוק שלך עטף את אפי. אחיזתך התהדקה על מתניי והצמדת אותי חזק עוד יותר אלייך. הרגשתי אותך מתקשה יותר ויותר מרגע לרגע וקול הנשימות שלך התחזק באוזניי, מה שגרם לי להתחיל לטפטף את תשוקותיי על המכנס שלך. בפתאומיות עזבת את אחיזתך ומכנסייך נשמטו אל הרצפה. נעמדתי בפישוק מתוך התקווה להרגיש אותך סוף סוף חודר אותי. הנחת יד אחת על הבטן שלי, מקרבת אותי אלייך במהירות. ידך השניה לפתה את צאוורי. גבי הקשית ונאלצתי לעמוד על קצות אצבעותיי. אגנך זז לאט, כמעט נכנס עם כל תנועה, לא יכולתי לשלוט בקול שלי וגניחות ארוכות ברחו מגרוני, מתחננות שתכנס.
הרגשתי את ידך עולה ותופסת לי את השיער, נותנת לך שליטה מלאה בתזוזת הראש שלי. סובבת את ראשי לכיוונך ונישקת אותי קלות, התחלתי להתמסר לנשיקה להרגיש אותך נהנה ממנה. אחרי כדקה ארוכה הרגשתי אותך חודר אותי בחוזקה, הכי עמוק שרק אפשר.
זרמים של עונג עברו בגופי וגניחה חזקה נפלטה ממני. עזבת את שערי והעונג לא נתן לי אלא להשכב על השולחן.
עם כל תנועה שלך נפלה עוד טיפה ועוד טיפה מהכוס הרטוב שלי אל הרצפה. הרגליים שלי רעדו ולא הצלחתי להחזיק את עצמי.
היית עדין וחזק, נכנסת אליי בתנועות עוצמתיות וארוכות ולא הצלחתי לשלוט על גופי, יצאו ממני קולות שלא יכלתי להשתיק והרעידות כבר לא יכלו לשקוט. הרגשתי את סף העונג שלי עולה... הייתי חייבת לגמור כל עוד היית בתוכי. כל תנועה שלך הרגישה כמו מיליון אורגזמות קטנות ופשוט חיכיתי להתפוצץ עלייך. שלחת את שתי ידייך ותפסת את אגני, מצמיד אותי אלייך אף יותר עם כל חדירה. אצבעותייך ירדו מעט למטה והחלו משחקות לי בדגדגן,התקשתי להחזיק את עצמי, ידיי התקשו לאגרופים וכפות רגליי נמתחו כמה שרק יכלו. מחשבותיי כבר לא היו צלולות ועם כל חדירה קירבתי את עצמי אלייך כמה שרק יכולתי."אני כמעט שם" אמרתי, ואתה יצאת ממני משאיר אותי רכונה על השולחן ומטפטפת.

-"אני לא מבין איך עדיין אין לך מישהו"

*"מה הכוונה?"

-"קל להתאהב בך.. את יפה ומוכשרת, עמוקה ושטותית, חכמה וכיפית... לא מבין איך את עדיין לבד"

*"מאיפה זה מגיע פתאום גיא?"
-"לא יודע, אתמול חשבתי עלייך והגעתי למסקנה שאת פשוט הבזבוז הכי גדול של כל גבר שהכיר אותך ולא יצא איתך"

*"אתה גורם לי להסמיק! די כבר.. אני באמת לא חושבת שכל המחמאות האלה מגיעות לי..חוץ מזה, פשוט קשה לי למצוא מישהו שלא רוצה לתקן את השריטות שלי."

-"לא מבין למה אנשים מנסים לתקן את השריטות שלך, הן עושות אותך מי שאת.. אני לא חושב שאת אפילו מבינה איזה שובל של גברים את משאירה מאחורייך"

*"אני יודעת, אבל אף אחד לא מהם לא באמת יכול להתמודד איתי"

-"את תתפלאי לכמה אנשים מסוגלים"

*"גיא.. אני לא מבינה למה אתה אומר את כל הדברים האלה.. אני עוד אחשוב בטעות שהתאהבת חחח"

-"אני כן, כלומר, התאהבתי.."

*"שיט."

כשהברזל של החזיה מחליט שהוא קופץ החוצה
כשהשקית זבל מטפטפת
כשאנשים מתעצבנים על הכביש
כשמנסים להוכיח לי שאני טועה, למרות שאני צודקת
כשחם מדי בחוץ
כשמעירים לי שאני לבושה חשוף
כשמטיפים לי אמונות
כשמטיפים לי השקפות
כשהטלפון נתקע בדיוק שאני צריכה
שכזבוב מחליט לעקוב אחרי
כשעלים נתקעים לי בשיער
כל אלה מעצבנים אותי. אבל פחות מכשאני נותנת לשריטות שלי להשתלט לי על החיים.

אני לא אשכח את הפעם הראשונה שקראתי ספר מההתחלה ועד הסוף. זה היה ספר מקסים על ילד קטן שהלך לאיבוד בתוך תחנת רכבת. הספר תיאר ב300 עמודים מסע של שבוע בחזרה הביתה. כשסיימתי את הספר ישבתי ריקה ותוהה על המיטה. איך ממשיכים אחרי דבר שכזה? ימים שלמים עכשיו ישבתי וקראתי, נכנסתי עמוק לתוך המילים הכתובות ולא הצלחתי למשוך את עצמי החוצה.
התחלתי לחשוב כמה קשה זה לכתוב ספר, כמה יצירתיות צריך כדי לתאר הכל לפרטי פרטים וכמה נשמה צריך כדי לגרום לקורא להתרגש. הבנתי שאני רוצה גם. רוצה לרגש ולסחוף, לגרום לאנשים להשאב לתוך המילים שאני מניחה ברכות על הדף. ומאז כתבתי אחד או שניים, לא כאלו ששווה לקרוא, אבל כן עבדתי עליהם מאוד קשה. עכשיו אני בדרכי לשלישי, ואותו אני לא אשמור במגירה. רק מקווה שיש בי מספיק נשמה.

יש שירים שמחזירים אותי אחורה בדיוק לפעם הראשונה ששמעתי אותם. שירים שמתקיפים אותי בנוסטלגיה ונחמה. שירים שמרגיעים אותי ומכניסים אותי למקום הבטוח שלי. את השיר הזה לדוגמא שמעתי ביום שבו הבנתי שהתגברתי על האקס. בפעם הראשונה שחשבתי עליו בלי שהדמעות התחילו לטפטף לי מהעיניים לבדן. אפילו אפשר להגיד שכבר לא כעסתי עליו. זה היה יום שני, ישבתי באוטובוס במושב שנמצא ממש ליד הדלת האחורית,על הכיסא השמאלי. ניסיתי להתעלם מכמות הריחות השונים והמשונים שיש בכלי תחבורה ציבוריים. לידי ישבה בחורה צעירה ששייפה את הציפורניים בצורה בלתי נסבלת. לבשתי ג'ינס כחול וחולצת טריקו לבנה, היה מאוד חם באותו היום. השיר הזה התגנב לי לפלייליסט בדרך שעד היום אני לא מבינה, וטוב שכך. הרגשתי תחושה של חמימות עוטפת אותי, כאילו יוצרי השיר הכירו אותי מאז ומתמיד וידעו להביא לי חיבוק ענק בדיוק ברגע הנכון. בפעם הראשונה מאז שנפרדנו ידעתי שהכל יהיה בסדר.

ככל שהזמן עובר אני קולטת פתאום שאין לי עם מי לדבר. ואני לא מתכוונת לשיחות חולין. אני מדברת על שיחות עמוקות, עם הרבה צחוק ובלי אינטרסים. שיחות שיכולות להמשך שלוש שעות ולהרגיש כמו שלוש דקות. שיחות שיכולות לגלוש מהנושא הכי כבד לשטויות הכי קטנות. יש לי צורך אמיתי באיש/ת שיחה אמיתית וכנה כי אין דבר שאני יותר אוהבת מאינטרקציה עם אדם מעניין. שיחה בלי כוונות מעבר להקשבה הכלה ורצון להצחיק ולצחוק. אז אנא מכם אם אתם חושבים שאתם מתאימים לתפקיד, צרו איתי קשר :)

בא לי לשבת עם אנשים טובים, לשמוע מוזיקה טובה ולצחוק. בא לי לשתות איזו בירה קרה או שתיים ולאכול פיצה. בא לי חורף וגשם. בא לי לראות מקומות יפים. בא לי שיחת טלפון טובה עם מישהו שאני לא מכירה. בא לי לאהוב, לא אהבה רומנטית, סתם לאהוב. בא לי לשבת בפיג'מה ולקרוא ספר, אחד טוב כזה שיסחוף אותי לבפנים. בא לי ללכת לים, לשבת על החוף ולהביט על הגלים, אבל רק בלילה כי אז הירח משתקף בצורה הכי יפה על המים. בא לי גלידה טובה, אבל לא בטעם שוקולד. בא לי חיבוק טוב ומנחם, אחד כזה שיעטוף את כולי. בא לי לראות סרט טוב, אבל רק בבית ומתחת לפוך. בא לי למצוא פינה שקטה עם מלא טבע ירוק שהיא רק שלי. בא לי לכתוב ספר, אבל אחד כזה שנשאר במגירה. בא לי להכיר אנשים חדשים ובא לי על הקציצות של סבתא.
כלכך הרבה דברים באלי, ואת כולם אני יכולה להגשים.