עליתו של האביר האפל

היא הייתה מים עמוקים ואפלים. לא שקטים, אלא כאלה שמסתירים בתוכם עולמות שלמים.
פנתה בשאלות מדויקות, חדות, כאילו כל מילה נועדה לגעת במקומות שאחרים פחדו מהם.
התמסרה - ובאותה נשימה התעקשה. ביקשה תשומת לב, אך לא מתוך חולשה אלא מתוך כוח, מתוך רצון אמיתי להרגיש.

האמנתי בה. לא משום שהבטיחה, אלא משום שהייתה בה אמת שקטה, כזו שאי אפשר להסביר במילים.
עם הזמן, השאלות שלה הפכו חודרות יותר, חשופות יותר, עד שכל המגננות נשרו שלי ושלה.
נוצר חיבור שאי אפשר היה להגדירו. מילים לא הצליחו לתפוס את מה שנמצא בין העור לנפש - רק תשוקה, הבנה, הערכה לחום הבוער שעלה ממנה.

היא רצתה לא רק להיכנע, אלא גם לעטוף. לחבק, לגלות, להרגיש.
והכל קרה בין הצללים - מול חנות גלידה, כאילו הסצנה נלקחה ממקום אחר, רחוק מהמציאות.
ראיתי אותה מרחוק. סריג ורדרד, מכנס שחור, עקבים. היא לא ראתה אותי, אבל האנרגיות שלה האירו את הרחוב.
וכשנפגשו מבטינו, הזמן נעצר.

החיבוק היה ארוך, אמיתי, כזה שמוחק את העולם סביב.
באותו הרגע נולד עולם אחר - קטן, אינטימי, שבו יש רק ביטחון הדדי.
המגע לא ביקש רשות, הוא ביקש משמעות.
הרצון לגעת ולא לגעת, לשחרר ולהחזיק, לנשום ולהתמסר.

העיניים שלה דיברו.
הנשימות הפכו לשפה.
והגבולות - אותם גבולות ששולט מחויב לשמור - הפכו לשדה עדין של אמון.
היא רצתה להרגיש את השליטה בעומקה, ואני - להחזיק בה ברוך ובכוח בעת ובעונה אחת.

בין מילה למבט, בין שקט לנשימה - שעה חלפה, עטופה בחום, בעור, באמת.

יש גבול דק בין תשוקה לשליטה, בין חופש להתמסרות.
זהו הגבול שבו נבחנת הנפש - עד כמה היא מסוגלת לוותר כדי להבין,
ועד כמה היא יכולה לרצות מבלי לאבד את עצמה.

התשוקה בוערת, אך אם אינה מרוסנת בתבונה - היא מכלה.
והשליטה, אם אינה נובעת מהקשבה - היא כלא.
האיזון ביניהם הוא האמנות של הנפש: לדעת מתי להוביל ומתי להיסחף,
מתי לשחרר ומתי להחזיק.

כששולט ונשלטת מוצאים את האיזון הזה,
נולדת הבנה שאינה תלויה במילים, אלא בתחושת אמת פנימית.
זו אינטימיות שאינה מבוססת על כוח, אלא על שקיפות מוחלטת,
על ההבנה שכל צד הוא השתקפות של האחר.

בתוך המפגש הזה נוצר רגע נדיר שבו התאווה, השכל והרגש פועמים יחד,
והגבול בין שליטה לתשוקה נעלם ,ונשארת רק ההוויה הטהורה של האמת.

לא כל נשלטת נולדה לאותו כאב, ולא כל שקט הוא סימן להסכמה.
יש כאלה שזקוקות לסדר, אחרות לחוסר שליטה מבוקר.
יש מי שמבקשת להיבלע, ויש מי שרוצה רק להיבחן.

תפקידו של שולט אמיתי הוא לא להשליך עליה את עולמו, אלא לפענח את עולמה שלה.
להקשיב למה שלא נאמר, לקרוא בין נשימות, להבין מתי הכניעה היא אמת ומתי זו רק בדיקה.

אבל גם הנשלטת צועדת בתהליך.
כמו במשל המערה, היא יוצאת לאיטה מהצללים של עצמה,
לומדת להבחין בין אשליה לבין אמת, בין פחד לבין חשיפה.
הכניעה אינה חולשה אלא מסע של תודעה,
בחירה מודעת להפשיט את הנפש כדי לגלות מי היא באמת.

שליטה אמיתית איננה כוח, היא אמנות של הקשבה ושל דיוק.
היא מתחילה במבט, נמשכת במילה הנכונה, ומסתיימת רק כשהתשוקה הופכת לאמון.
וכששולט יודע להתאים את עוצמתו למהותה,
והיא בוחרת להיפתח אל האור,
השליטה כבר איננה משחק – היא אמת עירומה שמתקיימת בין שתי נשימות.

אנשים הנבדלים מן האחרים כהבדל הנפש מן הגוף וכהבדל האדם מן החיה-הם מטבעם עבדים ומוטב להם שיהיו נשלטים באופן הזה. שכן העבד מטבעו הוא מי שיכול להיות בחזקת האחר,ועל כן בואו בחזקתו של האחר,ויש לו חלק בפעולת השכל רק במידה שהוא מכיר אותה ,מבלי לחזיק בה.

בכתבי "הפוליטאה" אפלטון מתאר בדקדקנות את דמות השולט ואת תהליך ההכשרה הארוך שעליו לעבור. נקודת המוצא בהנחות היסוד עליהן מתבסס אפלטון, מוצגת ב"משל האותיות", בו הוא מבטא את הזהות ההרמונית הקיימת בין שולט ונשלטת, מתוך הנחה שהם זהים זה לזו.הרי שאי אפשר לקרוא לשולט אם אינו יכול לשלוט בעצמו למעשה, השולט והנשלטת אמורים להתנהג בהתאם לכללים של השולט, כאשר לשיטתו גם כאשר הינם זהים השולט תמיד עליון כי הרי הוא מי שמכתיב את הכללים. אותה שיטה רואה את השולט כמקשה אחת המספקת את צרכי הנשלטת והופכת אותה למאושרת. תהליך זה מתרחש כאשר מבנה נפש השולט תואם את מבנה הנפש של הנשלטת "כימיה" והופך את מערכת היחסים של השולט לנשלטת למערכת יחסים הרמתית . אפלטון טוען באמצעות משל זה, כי ההנאה נמצאת אצל השולט,

ב"פוליטאה" מוצג תהליך ארוך ומייגע, שמטרתו לחפש אחר בעל הסגולות הטובות שמסמיכה את השולט. הנחת היסוד הנוספת, היא שהגוף אינו הכלי שיוכל ללמדנו מהי הסגולה הטובה, הידיעה המוחלטת , היות וצרכיו הרבה יותר גשמיים וחומריים. לכן, כדי להגיע לרמה הגבוהה ביותר של יכולת עיון, אנו צריכים לטהר עד כמה שאפשר את הנפש מהגוף, לנסות להפריד את התלות ביניהם. לפיכך, הוא מציין כלי אחר- הנשמה, הנפש , המורכב משלושה חלקים: תבונה, אומץ לב ותאווה. התבונה, מגבשת החלטות רציונאליות על בסיס שיקול דעת בין טוב לרע. אומץ הלב, מהווה אוסף רצונות שנובעים מרגשות חברתיים, החלים ע"י התעסקות בדימוי העצמי של השולט ולא ע"י שיקול דעת. תאווה, מייצגת את הדחפים הפיזיים והביולוגיים שיש באדם, דוגמת רעב וצמא. לכל אדם יש את שלושת המרכיבים הללו, אך המינון והיחס ביניהם שונה. לפי אפלטון, מבנה נפש השולט מאופיין בחלקו הדומיננטי בתבונה, לאחר מכן אומץ לב ולבסוף החלק הקטן הוא התאווה, עליה השולט מצליח לשלוט. מכיוון שמבנה הנפש הינו מולד- אדם שאין לו את סוג הנפש הנכון מלידה, לא יוכל להגיע להבנה המלאה של האידיאה או להיות שולט,כאשר במקביל לכך חייב יהיה לגדול ולהתפתח בסביבה הנכונה  על-מנת שיוכל להבין את האמת במלואה. המטרה העיקרית שאפלטון שואף אליה היא להגיע לאיזון והרמוניה בין כל חלקי הנפש , כאשר כל אדם צריך להיות בעל תפקיד ומיקום חברתי התואם את מבנה הנפש שלו וכך יבוא לידי ביטוי בשולט ונשלט. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שאם ניקח אדם, שתכונה כמו תאווה היא הדומיננטית בנפשו, וניתן לו תפקיד שליטה, הוא יסבול, ואף עלול לגרום נזק למדינה.

נפש תקינה המתנהלת באופן הרמוני מזוהה עם ארבעת הסגולות הטובות: חוכמה, יישוב דעת, אומץ לב וצדק . זוהי על-פי אפלטון, הנחת היסוד ארבעת הסגולות יחדיו מארגנות את מבנה הנפש למבנה הראוי והנכון, הגורם לאדם לעשות את שטוב לו וכך השולט הטפך לשולט . אפלטון מדגים הבחנה זו, בין סוגי הנפש של הקבוצות, דרך "משל הכוס המורעלת" . נשאלת השאלה מהי האידאה? ומי הם אותם האנשים שהכי קרובים להבינה?

ההמשך יבוא....

כמה סינוור יש בתוך האופל.

כמה ערפול יש בתוך האופל.

כמה מערבולות של רגשות יש בתוך האופל.

ההגיון לא קיים בתוך האופל, לכל אדם שנמצא בכלוב יש לו את ההגיון שלו. 

  אך כולנו בני אם האדמה. ולכל אחד צורת חשיבה שונה וצרכים שונים.

כל אדם נולד עם מתכת שונה בנפש (שקר) והם שונים אחד מהשני (אמת).

ניסיון ליצור מערכת בין אישית טמון ב לכל אדם יש תפקיד אותו הוא ממלא נשלט\נשלטת\חוקר\מנצל.לפעמים אני נוטה לצאת נגד נצלנים ונשלטות אשר מציגות מצג שווא ולא חסר כאלה בכלוב. אך אחרי זמן מה פה הבנתי שיש יופי בכל אדם פה, גם אם הוא משקר או מנצל או לא מודע לאמת הוא משקף יופי והיופי מתבטא בקידום הצדק, לכן יש מטרה לכל אדם פה והוא קידום האמת.

אנחנו לומדים שיש הבדלים בין בני אדם ויחד עם זאת צריך לפעול כדי ליצור תחושה של אחווה בכלוב.

וכנראה שהכל עניין של אמונה ותבונה. 

"אמונה היא לעשות את הצעד הראשון גם כשאינך רואה את התמונה הגדולה"

מאת האביר האפל.

כמה אופל יש בתוך האופל.

כמות האנשים שהכרתי פה דיי רבה יחסית לזמן שאני נמצא כאן. הכרתי תפיסות עולם שונות ואנשים מגוונים בתוך עולם אפל ומעורפל. נדהמתי לגלות שתפיסת הרוב לבדסמ היא מטעה.ונדהמתי לגלות אנשים שמתחבאים מאחורי וילון מטעה ומציגים מצג שווא לגבי היותם האמיתית רק בכדי לנצל נקודות תורפה של נשלטים ונשלטות ופוגעים בהם יותר מאשר מספקים ״ספייס״ או סיפוק.יש הטוענים שהנשלטים עצם היותם נשלטים בא ממקור של צורך בכניעה והרגשת כאב והחפצה ולספק. הדבר הרי נכון אך אין לשכוח שעד כמה שהנפש שלנו יכולה להיות סאדיסטית לכאב אנו בסוף נרצה לחקור את עצמנו עוד ולתת לכאב לעלות עד כדי רגש נפשי. אותו חקר במובן מסוים דומה לתיאולוגיות פילוסופית שונות.לכל סאדיסט יש לו את הצורה שירצה לחקור את עצמו ולהתמסר.לרוב הנשלטים רוצים לדעת את שיטת יישום התיאוריות אך חשוב לזכור שתהליך היישום הוא תהליך של הנחיה ושליטה.

 
״לאדם אין מטרה אחרת בעולם מאשר להשמיד את האישיות הפרטית שלו ובמקומה להעמיד ישות חברתית לחלוטין״

מאת האביר האפל.

 בהשראת פילסוף יווני מהמאה ה16 שכתב על חקר האמת.

מחשבות שוקעות עמוק בתוך האופל,מתבונן מצד ורואה עלמה מלאת קסם ונפלאות עומדת קשורה בתוך מקום אפל  שבו היא כמעט ולא רואה את עצמה, כבולה בידה ורגלה ומסתכלת אל עבר התהום שבתוכו מבצבץ אור שמוציא חום אשר עוטף את גופה במעין אופריה משולבת של רגשות, היא הוזה שזה אור השמש ולא מודעת שאור השמש נמצא למעלה ולא למטה.באופל יש מלא אנשים אשר מלאים בתכונות של תאווה ושל אומץ לב ושל ושל תבונה ושל רושע ופחד. מביט אל תוך העלמה ואני רואה שיש בה את תכונות האידאה אך הנפש שלה מסוכסכת בתוך עצמה. מנסה להחזיק בידה להראות לה את 4 הסגולות הטובות אשר נמצאות אצלה ושרק האור השמש האמיתית יכולה לחשוף אותה לערכן של הסגולות  שחלק מן אותן סגולות הן יישוב הדעת והאומץ והצדק והתבונה מעטים אשר יכולים להסתכל אל תוך האור אמיתי ואלה רק האנשים שיש להם את 4 הסגולות אך אני מאמין שיש בתוך אותה עלמה את 4 הסגולות אשר יכווינו אותה.

אינני מנסה להתערב בעלמה אך אני מנסה להראות לה מה שהיא מתקשה לראות.

אוחז באותן שרשראות אשר כובלות אותה ומכאיב לה ומביט בה לאט לאט ומושך אותה אל עבר האור וצופה בה מרגישה את הכאב ומסתנוורת מאור השמש.אך לא הזהרתי אותה שזה הולך לכאוב ולשרוף חלקים מתוך הנשמה. עלמתי היקרה את עוד תצאי מתוך האופל.את תראי ותקבלי עולם ומלואו אשר מגיע לך נסיכה.

"האופל מלא בהזיות אשר מציירות לנו עולם, אך האופל לעולם לא שוחק את הנפש"

מאת האביר האפל.

"האופל יכול להיות כלוב בתוך כלוב"

האופל יכול להיות גם טוב וגם רע ההמשך יבוא.

יש הרבה שמגדרים את השליטה ככניעה כבר מההתחלה אלה שהפירוש של כניעה טמון בתוך שבי שבא בעל כורחה של הנשלט/ת ללא כל רצון,תהיתי לעצמי כשולט אם זאת שליטה?מצאתי שההגדרה הראשית של שליטה טמונה בהתמסרות בכך שנשלטת מוסרת את כולה להיות תחת שפיטותו של השולט ומשם אפשר להתחיל את הכניעה ואת היחס של שולט נשלטת. ההתמסרות וכניעה באות לידי ביטוי לאחר כימיה שנרגשת לעומק ונרכשת.

בלוג ראשון.

״מי שלא שולט בעצמו לא יכול לשלוט באחרים״.

מאת האביר האפל