"50 גוונים של שחור"

היי חבריי היקרים לכלוב!

קבלו את שיר/סיפור קצר מספר 2 שלי, שמו נקרא "שקר"

אשמח לשמוע את דעתכם וכמובן שאם ישנה ביקורת בונה כמובן גם אתקבל בברכה..

תבלו!

שקר/ בלאק ג'ק

האדם נוצר בצלם אנוש,

לאחר יצירתו עליו לבחור מבין שלוש,

לומר אמת או שקר ואולי לא לומר כלל.

אבל איך סיטואציה זאת נעשית בכלל?

זה מתחיל בנאיביות ילדותית,

שבה על כל מילה שימלמל תזכה לאהבה מקיר לקיר.

בין אם זה נכון ובין אם לא העיקר שיגיד,

הילד התחיל לדבר! כולם, כולם להכיר!

אך דבר מוזר קרה בצורה פתאומית,

כשניגשתי כהרגלי לומר את אשר על ליבי,

הוריי הדפו וחסמו את פי,

ומה בסך הכול רציתי לומר שגררה ביקורת,

דודה יפה איך יכול להיות שאת כזאת מכוערת?

עם חלוף השנים הדרך המשיכה להפוך מעט מסובכת,

אנשים אשר הוו לי מקור להשראה מראים לי שיש גם אופציה אחרת.

פתאום האמת היא חצופה! והשקר אהוב?

היום אני חושב פעמיים לפני שאומר את מה שבלב שמור.

לפרק זמן לא מבוטל השקר הפך לחבר הכי טוב,

מאדם ישר לאחד שלא ימצמץ לפני שיגיד משהו לא נכון,

זה דומה לרכב על אופניים ברגע שאתה עולה על הגל זה בא בטבעיות,

משקר כשקשה ,משקר שכדאי ולעיתים משקר סתם ללא סיבות..

אך למרות הקסם החדש ולו המון יתרונות,

הבחנתי שאני טרוד רק בשקרים וסודות ואולי מוטב לחזור לאמינות?

זה כבר לא בשליטתי השקר הפך לחסר תקנה,

צריך שוב לחשב מסלול מחדש בראש ובראשונה!

אמת כואבת לצד שקר מלטף איני יודע מה עדיף,

הראש כבר כואב וזה רק הולך ומוסיף..

לא רוצה לפגוע אך רוצה להישאר נאמן במה שאני מאמין,

והפכתי לאדם מאופק ששומר בפנים גם כאשר נורא מזמין.

אז המשכתי לדבוק בתבנית הפרגמטית,

ההתחלה הייתה חביבה ונעימה אך בעיקר בטוחה,

הייתי חביב הקהל מבלי לומר כמעט אף מילה,

נדמה לי שסוף סוף מצאתי את הנוסחה הנכונה!

לאחר שלמדתי את כולם זה היה די פשוט,

לדעת למה כל אחד מתחבר ואז להיכנס לשיחה ברכות..

דניאל ואלון מאוד אוהבים מכוניות כך כתבתי במוחי,

בעוד שירה ומיכל אוהבות לקשקש על תוכנית הריאליטי השטחית.

אבל עדיין הרגשתי שמשהו חסר, הניסיון לא עבד.

הרגשתי כמו פלקט על הקיר, וליבי, ליבי אבד..

מה הטעם בלהתחשב ברצונות של כולם אם אין שם מקום לך?

אין כאן צל של ספק, נדרשת כאן פעם נוספת הפיכה!

היום אני עדיין לא יודע אם עליתי על דרך המלך,

מדבר אמת, ושקר וכן גם לפעמים עדיין שותק..

אני יודע שלא כל דבר שאומר יחרוץ גורלות או יהפוך עולמות,

אז אני מרשה לעצמי להיות חשוף, פגיע ופוגע בלי להתחשבן על דקויות.

אבל אני חי, חי, צודק, טועה, בוכה, צוחק, קם, נופל,

וכן גם עדיין משקר.