"50 גוונים של שחור"

היי חברים אז בלאק ג'ק מכה שנית ביום והפעם החלק האחרון וסופי בהחלט לקיץ של לירון..

תבלו!

הקיץ של לירון חלק ג' ואחרון בהחלט/ בלאק ג'ק

אז התקרבתי לכיוונה של לירון ואמרתי לה "אוקי ניצחת, מה עליי לעשות"

"אני חושבת שאתה מעט מבולבל" לירון השיבה, "בשעה הקרובה זו המלכה לירון בשבילך! ברור?"

אוקיי "המלכה לירון מה עליי לעשות?"

"נו באמת ככה אתה מקבל את המלכה שלך?? תציג אותי כמו שצריך" וסימנה לי לעלות על הכיסא ולהציגה בצורה משפילה..

כמובן שבכל רגע הייתי יכול להתקפל ולומר שזה לא מתאים אך הסיטואציה מאוד הדליקה אותי ונעתרי לבקשתה..

"נו קדימה! למה לוקח לך כל-כך הרבה זמן להציג אותי?" רטנה לירון.. ואני במבוכה רבה עליתי על הכיסא והצגתי אותה בפניי כולם "גבירותיי ורבותיי קבלו את המלכה לירון!" כולם כמובן לא הבינו מאיפה נפלתי עליהם אך זה היה כאין וכאפס לעומת מה שציפה לי בהמשך..

"ובכן הרבה יותר טוב אבל לא מספיק עבורי!" השיבה לירון בתקיפות.. "ממתי מקבלים מלכה נעלה רק דרך קריאה בשמה? היכן הכבוד הראוי לה? איפה השתחוות איפה הסגידה? זה רחוק ממה שאני מצפה.."

אז שוב היא סימנה אל עבר הכיסא אך הפעם עיני כולם היו נשואות אליי ומצחקקים ומצלמים כשפניי מסמיקות מרוב בושה, "גבירותיי ורבותיי קבלו את המלכה הנעלה לירון!" וירדתי מהכיסא והשתחוויתי בפניה עד שסימנה לי לקום לצד קולות מצחקקים ומבטים כועסים מצד האנשים המבוגרים יותר שראו את האקט כלא מכובד בפרהסיה אך דבר לא עצר בעדי..

"או! עכשיו אתה מתחיל להיות כלב טוב!" לירון צחקה ואמרה בניחוחות והתיישבה על אחד הכיסאות. בעודי חושב לתומי שסוף סוף סיימנו את ההשפלה ובאתי להתיישב על ידה היא הניפה לי סטירה מצלצלת והפעם המבטים מן הקהל היו הרבה יותר המומים..

"מה נראה לך שאתה עושה?! ממתי מלכה ועבד יושבים על אותו גובה? קדימה על ארבע מיד למרגלותיי!"

עדיין כאוב מהסטירה החזקה אבל הכאב היה יותר חווית ההשפלה כאבה יותר מהכאב עצמו נצמדתי לבקשתה הפעם מבלי להתבלבל..

לפתע הגיח בחור מבוגר ואמר לי "תגיד אתה שפוי? למה אתה נותן לה להתנהג אלייך ככה, מה אתה זבל?" לירון לא נתנה לי אפילו הזדמנות להשיב וענתה במקומי "כן הוא העבד הפרטי שלי. יש לך בעיה אם זה?!" תקפה אותו בחזרה ולבחור המבוגר לא נותר אלא לתת לי מבט מאוכזב בעיניים והמשיך בדרכו..

"טוב עכשיו נעבור למנה העיקרית!" אמרה לירון ברשמיות, "היה לי יום עמוס וכל היום הייתי על הרגליים ואני זקוקה למסאג' מפנק ברגליים", שמחתי, סוף סוף הייסור נגמר ובאתי לצאת לקראת היציאה מהבאולינג כולי בוש ונכלם.

"אני רואה שהסטירה ממקודם לא הספיקה לך? לאן אתה חושב שאתה הולך?" שאלה לירון שוב במבט לא מסופק.. "מה את מתכוונת שאעשה לך מסאג' כאן? מול כולם?" שאלתי בפליאה..

"כן! אז קדימה תחלוץ את נעליי!" צעקה בקול רם ושוב משכנו המון תשומת לב מצד כולם..

פה כבר נשברתי ואמרתי "לירון די זה כבר מוגזם, אני לא מוכן לספוג את ההשפלה הזאת"

"שתוק עבד אתה שוב חוצה את הגבול!" צעקה לירון תוך כדי שהיא נותנת לי בעיטה לאזור חלציי ומיד כופפה אותי ל-4... "קדימה! אין לי את כל היום לחלוץ מיד את הנעליים" הגבירה עוד יותר את קולה על מנת להביך אותי אף יותר אך בנקודה הזאת כבר באמת חשתי שאין יותר לאן להידרדר וזה שיחרר אותי במידה מסוימת..

אז שוב התקבצו סביבנו עם פלאפונים שלופים שמתעדים את הרגע המשפיל שחוויתי תוך צחקוקים מגוזמים וקריאות גנאי אל עברי אך כמו שכבר תיארתי מקודם כבר הגעתי לנקודה שבה כבר לא הרגשתי בושה מרוב שכבר הייתי מושפל..

אז חלצתי את נעליה וגרביה והחלתי לעסות את כפות רגליה לעיניי כולם תוך כדי שהיא מנחה אותי כיצד היא בדיוק אוהבת את העיסוי שלה.. "עכשיו תסניף את כפות רגליי כאילו זה הבושם הכי טוב בעולם ולאחר מכן תלקק אותן עד שיהיו נקיות לגמרי" פקדה עליי לירון שאני כבר טוטאלי שלה..

האנשים כבר מזמן הלכו וזה נותרנו רק שנינו ועוד מספר אנשים שהציצו מרחוק אך לא הורגשו ואני ממש התעלמתי מהמקרה הפומבי המשפיל ואפילו הראיתי סימני אהבה לפקודה שהיא נתנה לי ולירון חשה בזה היטב..

"ידעתי שאת נשלט עלוב! כמה שניסית לטשטש אי אפשר לברוח מהטבע שלך" והורתה לי לסיים ולהלביש בחזרה את נעליה על רגליה ולמעשה סיימנו את סשן הבאולינג לאחר שהורדתי אותה בביתה..

לעולם לא אשכח את הקיץ ההוא עם לירון.. לצד עוד ערבי ההשתעשעות חלקן פומביים וחלקן פרטיים בחדרי חדרים יצרנו מערכת יחסים נדירה שבה ידענו לנוע ממצב של זוג למצב של שולטת ונשלט כמו קסם. לצערי לירון נדרשה לעבור ללונדון בשביל הצעת עבודה מדהימה שקיבלה וכאן דרכינו נפרדו, אבל מאז בכול פעם שאני משחק באולינג אני רואה את צחוקה המרושע של לירון.

סופ"ש מקסים לכולם!