|
|
|
הפירסום הזה מוקדש לכם ידידיי וחבריי כאן,
לכל אחד מכם, תודה אישית, ענקית.
תודה למי שתומך בחיבוק,
תודה למי שתומך בהקשבה,
תודה למי שתומך בהתעניינות,
או למי שיש לו עצה טובה.
בימים הכואבים האלה שלי,
התמיכה שלכם, ביחד ולחוד,
עוטפת ומחזקת, נותנת עידוד,
מאפשרת לי להאמין שיהיה אחרת,
או לפחות לקוות.
אז -
המון תודות!
למסירה!
לב שבור,
יד ראשונה,
היה בשימוש
רק קצת יותר משנה.
למסירה,
כמו חדש,
רק שבור.
מרוסק.
חסר תקנה,
גם חסרה חתיכה,
לכן במבצע,
לב חלול.
אין החזרה,
אין חזרה,
אין בשביל מה.
רק תיקח.
עליי ההובלה.
איך אפשר לספר על כאב,
שחותך עמוק מהלב?
כמו צורב את דרכו מתוכי,
אך אינו אינו יוצא לחופשי,
גם כשבא במגע עם העור,
גם כשיוצא הוא אל האור.
אין מילים לתאר את הקור
אי אפשר לספר על השחור,
שאופף את גופי מן החוץ
כשהלב פועם רק את מה שנחוץ
והסדק שבו הולך ונפער
לריק נוראי, לחלל לא נגמר.
אי אפשר לספר,
אפשר רק לכאוב
אין מילים לתאר,
אפשר רק לכתוב...
יומנה של ס' - סיסי בחגורת צניעות. לאחר כשבועיים של כליאה בכלובה, מזג אויר חמים, כמעט אביבי לא רק בארץ אלא גם באירופה, הגיעה הסופה הגדולה.
סופת ברקים ורעמים אמיתית
חזית סופה קרבה לאזורי. כבר ביום שלפני כן הזהירו ברדיו ובטלוויזיה על כך, אבל לי לא היה איכפת, שכן מראש תכננתי לקחת יום חופש. כלומר חופש מהעבודה – שכן היו לי משימות חשובות למלא עבור גבירתי.
אז לאחר שהכנתי את עצמי בערב הקודם, בבוקר יום המחרת התגלחתי למשעי, התלבשתי והתאפרתי, ובחנתי באופן מעשי את המצלמה הדיגיטלית החדשה שלי.
להיות צלמת ודוגמנית בעת ובעונה אחת יכול להיות מלחיץ, אבל באותה מידה זו גם הנאה צרופה.
אפילו יותר מידי הנאה, גיליתי במוקדם או במאוחר, משהסרתי את חגורת הצניעות שלי כדי ליצור קו תחתון חלק ונשי שאני אוהבת כל כך, אבל להיות חרמנית כפי שאני, נוטה לא רק להרוס את הקו החלק הזה, אלא גם מעורר פיתוי רב!
לכן, מספר תמונות מאוחר יותר החלטתי שיהיה עדיף עבורי ועבור צייתנותי לנעול את עצמי מחדש.
כשהחלפתי מגרביון לירכיות, נזכרתי שגבירתי אמרה לי למלא את הכוסיסי שלי בזמן ביצוע מטלות הבית, ולכן פעם נוספת החדרתי את הדבר הנורא ההוא שקוראים לו פלאג, למקומו. נראה לי שבמקור הוא תוכנן להיות פלאג ענישה. אפשר לראות ממראהו שהנאה הוא לא יכול לגרום....
צילמתי את עצמי בעוד מספר פוזות, ובשמחה המתנתי לגבירתי במסנג'ר.
היא התגרתה בי כמו תמיד (כאילו שיש בכך צורך) ושלחתי לה את התמונות שצילמתי עבורה באותו יום.
ואז, אני מודה, התחננתי רבות (שוב), על כך שהייתי כזו דוגמנית צייתנית, על כך שעשיתי את עבודות הבית עם הפלאג הנוראי, ועל כך שהייתי כל כך חרמנית כל כך הרבה זמן.... ו... ו.... ו....
גבירתי הורתה לי להעלות את "תמונת המתחננת" לחלונית המסנג'ר (תמונה שצילמתי מוקדם יותר – לפעמים אני בלונדינית חכמה), כדי שתוכל לחשוב ולשקול את תחנוניי.
היה נראה שסופת הרעמים שבחוץ לוקחת חלק בשיחתינו, אבל אפילו הרוח החזקה ששרקה ושהשתוללה בחוץ לא החרישה את פעימות ליבי כשקראתי:
"יש לך עוד משימות לעשות עבורי. הוציאי את הפלאג וקראי היטב. אני רוצה שתחלבי את עצמך במשך 40 דקות כשאת עדיין נעולה. אחר כך עלייך להסיר את החגורה, לקחת את קוביית הזרע הקפואה שהכנת בימים האחרונים, החדירי אותה לכוסיסי שלך, והשתמשי בה לסיכוך כשאת חולבת את עצמך למשך 20 דקות נוספות מבלי שאת נוגעת בעצמך, רק לאחר מכן מותר לך לגמור!".
היה עליי לקרוא את ההוראות שוב ושוב לבקשתה ולעצמי, פעימות ליבי עדיין חזקות יותר מהרוח והגשם הדופקים בחוץ! הודיתי לגבירתי על טוב ליבה ונדיבותה והכנתי את כל מה שנדרש כדי למלא את משימותיה הנהדרות!
לקחתי את שעון העצר מהמטבח, את ויברטור נקודת ה-P הוורוד שלי, הדלקתי נרות ושמתי מוזיקה רכה ברקע, שמי מראה גדולה ליד מיטתי כך שאוכל לראות את עצמי עושה את שנדרשתי לעשות, וכמובן שזה חירמן אותי עוד יותר.
בחוץ הטמפרטורות ירדו עוד ועוד, אבל בחדרי התחמם יותר ויותר!
הרגשתי נהדר כשהתעוררה בי תחושת החליבה שגבירתי הכירה לי רק לאחרונה ושהחלטתי שהיא "ההרגשה השניה הנפלאה ביותר בעולם"!
אבל המח הוא עוף מוזר!
למרות התחושות המדהימות שעורר בי הרטט, עיניי נדבקו לשעון העצר... עוד כמה זמן עליי להיות נעולה. אני לא יכולה יותר עם תחושת התשוקה הזו....
גניחותיי התערבבו עם קול הרוח השורקת, ושוב התמלאתי בתחושה המהממת הזו של גירוי עודף ו"כמעט גמירה", אבל למרות זאת נראה שאלה היו 40 הדקות הארוכות ביותר שחוויתי בחיי!
אז הגיע תור "קוביית המסכך הקפואה" להוסיף לעינויי המתוק!
התנדנדתי כמו ברווזה אל המקרר, נמנעת מלהתנתק מהרטט, לקחתי את קוביית הזרע הקפואה, שלפתי את הדילדו לשניה, החדרתי את הקוביה הקפואה, ובזריזות החזרתי את הדילדו למקומו.
ואווו! כעת היה לא רק קפוא בחוץ אלא גם בפנים.
אבל איזו תחושה מדהימה, איזו דרך נהדרת לשמן את הכוסיסי שלי. חייכתי לעצמי ופעם נוספת נשענתי על מיטתי להכנס לקצב הרטט הנכון.
כאילו שלא ידעתי שהיא תגרום למשימותיי להיות קשות יותר ויותר מפעם לפעם.
וכך עם מחשבותיי אלה על המשימות הקשות שעוד עומדות בפניי, שכחתי להסיר את החגורה שלי !!
יש משהו מצחיק בחליבה המתמשכת הזו, גיליתי זאת גם בפעמים הקודמות, נראה שהיא גורמת לאבר להשאר רפוי ורך!
כך אחד היה מצפה שזין ששוחרר זמן רב לאחר שהיה נעול, ינתר ויקבל חיים משלו מיידית, אך עם הויברטור הוורוד המזמזם בכוסיסי שלי, הוא נותר רך.... ונוטף.... נוטף המון !!
עדיין היה נפלא לרכב על הויברטור, והיה עוד יותר נפלא לראות את הנוזלים ניגרים מהרכיבה הרכה, אבל להיות מנועה מלגעת היה עינוי של ממש.
שוב היה זה גן עדן וגהנום גם יחד. גניחות שמימיות, תוך מחשבה על השטנית האלוהית שגורמת לי לחוות זאת.
ואת ידעת ודאי ש-20 דקות יכולות להרגיש כמו נצח כשרוצים כל כך לגעת בזין!
וכך לאחר "20 נצחים" הגיע זמן השחרור שלי.
לקחתי את הצלחת עם כמות נאה של נוזלים למקפיא, למלא מחדש את מלאי המסכך הטבעי שלי, כמעט רצתי חזרה, התכרבלתי במיטתי והתחלתי בשפשוף האלוהי, שכל כך התגעגעתי ונזקקתי לו!
היתה זו הפעם הראשונה מאז שהכרתי את גבירתי שלא הייתי מוגבלת בזמן לגמירה ("יש לך 2 דקות, 20 דקות", מה שלא יהיה), כך שיכולתי ממש להתענג על התחושות המדהימות! לכן יכולתי לקחת את הזמן, ואכן עשיתי זאת, למרות כל החרמנות, התאווה, והצורך שלי!
הסופה בחוץ התחזקה, אך זה לא הפריע לי כהוא זה.
שפשפתי את אברי הנתון בגרביון ניילון, צבטתי את פיטמותיי הזקורות, החדרתי אצבע לחור המגורה שלי, והמשכתי בתנועות איטיות, עדינות, ארוכות ונעימות.
אבל כל מי שחווה חרמנות במצב כמו שהייתי אני נתונה בו, יודע שבסופו של דבר מגיע הרגע שבו אי אפשר להחזיק עוד, אפילו לא שניה נוספת!
הרגע הזה הגיע ונדמה שהברקים והרעמים שבחוץ הפכו להוריקן בתוך חדרי, במיטתי, בגופי!
כשפעימות ליבי שככו מספיק כדי לשמוע את הרעמים שעדיין רעמו בחוץ, היכן שהם אמורים לרעום, הבטתי משתאה בכמות הטיפות המועטה שהאורגזמה הרועמת הזו יכלה לייצר. בזהירות הוספתי אותן למלאי במקפיא, למרות שלא היתה לכך שום משמעות מבחינת הנפח!
ניקיתי את עצמי ובזהירות נעלתי את עצמי מחדש, כפי שצוויתי.
תשושה כפי שהייתי, בקושי היו בי כוחות לנקות מעצמי את שאריות האיפור, צנחתי למיטתי עדיין לבושה בירכיות הניילון וחגורת הביריות, ומשחבתי האחרונה לפני שנרדמתי היתה "וואוו, הם לא הזהירו על סופת הרעמים הזו, אך אין ספק שהיא היתה סוערת בהרבה מזו שבחוץ..."
ואני בטוחה שישנתי עם חיוך גדול על פניי.... נעולה שוב.... מי יודע לכמה זמן...
לס' יש שני בקבוקוני גומי, כאלה שמשמשים לשאיבת גועל נפש מנחירי תינוקות, מהם הסירה את מכסי הפלסטיק, וכעת הם משמשים כמגרי פיטמות. מעין כוסיות ואקום לשאיבת פיטמות .....
ככה זה נראה בשימוש (היא קצת פיספסה את הפריים, אבל אפשר להבין למה).....
לאחר שגרמתי לס' לפיטמות בצבע ארגמן, היא התאימה את לבושה לצבע הארגמן של פיטמותיה, בהתאמה .....
ס' בגרביונים מבריקים ו"חבילה" עטופה בשחור ונעולה בחגורת צניעות
ס' בגרביון מבריק, ו"פרונט" שטוח לגמרי - למראה והרגשה נשית....
והחלבן היעיל, מטה הקסמים הוורוד:
יומנה של ס' - סיסי בחגורת צניעות. מתורגם ממכתביה של ס' אליי, מאנגלית.
ס' מסרה לי את השליטה בגמירותיה ובחרמנותה. בדר"כ היא שמחה על כך. לפעמים (בעצם כמעט תמיד) היא מתוסכלת.... להנאתי.....
והפעם:
"עוד לא אמרתי די!"
יום א' ה-7.1
NEVER ENOUGH!
כשאני חגורה בחגורת הצניעות, ימי שבת הם תמיד הגרועים ביותר (היה יותר מתאים לקרוא לזה סאבת). בימי השבוע יש דברים רבים להסיח את הדעת ממצבי העגום והמגורה, אבל בשבתות פשוט יש זמן! יש המון זמן לחשוב, להרגיש, לסבול ולחשוב שוב.
באופן טבעי נזכרתי בשיחתי עם גבירתי בערב הקודם בהם הראתה לי קישורים שונים למאמרים בנושאי חליבת הערמונית, ובכך שאמרה לי שכל הרטיבות בתוך וסביב ה-CB שלי היא כנראה נוזל מקדים, שנוטף ממני מתוך תשוקתי לשחק עם הצעצוע החדש שלי (ויברטור נקודת ה-P שלי).
אם כך היו מספר דברים לעשות – ראשית התנקות מהירה ולאחריה לבשתי את לבושי האהוב, ירכיות גרביון מבריקות עם חגורת ביריות כך שאחוריי נשארו חשופים וזמינים.
כפי שקראתי, הנסיון לגרות את הערמונית בעזרת האצבעות קשה מאוד (אם בכלל אפשרי לאור המאמץ העצום של שרירי וגידי הידיים למשך זמן ממושך), אבל היו לא מעט מאמרים על חליבה באמצעות דילדו.
מכיוון שצעצועי החדש היה מעוקל ובקצהו כדורון גומי, הייתי בטוחה: צעצועון זה יאפשר את הגרוי הנכון!
מעט שימון, ויצאתי לפעולה, תחילה שכבתי על גבי, כשרגליי ועקביי באויר. זה היה נחמד, אך לא הניב תוצאות, לכן ירדתי מהמיטה, הנחתי את הויברטור על הרצפה ורכבתי עליו.
הרבה יותר טוב, אך לא מספיק !
לבסוף מצאתי תנוחה מקסימה שחיפשתי מזה זמן רב: נשענתי על מיטתי (הנמוכה) כשהויברטור נעוץ באחוריי וכך יכולתי לשנות את זוית החדירה, הרטט ואת תנועות הרכיבה.
ואוו זה היה משהו, תוך דקות ספורות גאתה בי תחושה נפלאה של כאילו אורגזמה מהתחת!
רגליי רעדו ואני עצמי חששתי מעט.
אולי התחושה המדהימה הזו תגרום לי ממש לגמור?
הפסקתי מיד, גונחת בתסכול, אבל החלטתי להמתין לשמוע מה גבירתי תחשוב על כל זה (מאוחר יותר קראתי לעצמי זנזונת טיפשה, כיוון שהותר לי להגיע ל"אורגזמות רכות" – אבל הבנה זו הגיעה מאוחר מידי).
למרות זאת הייתי גאה בעצמי: לא רק שהראיתי מידה רבה של ציות לגבירתי בכך שעצרתי בנקודה שעצרתי, אלא גם ייצרתי כמויות משמעותיות של נוזלים שברור שלא היו נוזל מקדים!
הייתי מתוחה כקפיץ ולא יכולתי לחכות לספר לגבירתי על ממצאיי, והיה גם אלמנט מדאיג נוסף: הרגשתי מחורמנת מתמיד!
כמה שמחתי כשלבסוף היא עלתה מולי על המסך (וכמה שדגדגני המוגדל ניסה להתקשות בכלובו)!
גבירתי התגרתה בי רבות באותה שיחה, ונהנתה מאוד לגרום לי לרעבתנות המינית הגוברת בכל שניה.
ניתן לכן להבין עד כמה שליבי קפץ כשהיא הורתה לי לנסות שוב לחלוב את עצמי.
נראה היה שהערמונית שלי נזקקה לתרגול המקדים, שכן כעת לקח רק דקות ספורות להגיע לשיא האקסטאזה!
את מה שקרה קשה לתאר במילים, מאחר והייתי בגן עדן ובגהנום באותו הזמן! תנועות האגן שלי גרמו לכדורון הגומי להחליק על ערמוניתי המגורה, עד שמהר מאוד הרגשתי כאילו אני עומדת לגמור! כמעט מסופקת, אבל אף פעם לא ממש מסופקת, לא מספיק.
בינתיים גבירתי התגרתה בי לנסות יותר חזק, יותר זמן.... ואכן כך עשיתי, כשאני יודעת שלא אוכל להפסיק את התחושה הנפלאה הזו! שיניתי את מהירות הרטט מהמהום חלש לזמזום קולני, מה שהרגיש כל כך טובבבבב..... אבל לעולם לא מספיק!
מהר מאוד נגמרו הסוללות, אבל לשמחתי מצאתי זוג נוסף וחידשתי את החוויה המרגשת והמחרמנת והנפלאה כל כך, וכל כך קרובה לגמור, כמעט כמעט גומרת, אבל שוב.... לעולם לא מספיק!
הוצפתי בתחושה מדהימה שמעולם לא חוויתי, וגבירתי ממשיכה בהתגרויותיה, אומרת לי שהיא יוצאת מהשיחה לזמן קצר, ועלי רק לומר אם אני רוצה להפסיק.... אבל זה היה לא אפשרי!!
החלפתי כבר לזוג הסוללות השלישי (תודה לכל הטכנאים אי שם על המצאת הסוללות הנטענות!). ברכיי רעדו, גרוני ניחר מהגניחות, וכל עצביי חיכו לאורגזמה הקרבה כל כך, אולם נותרתי באותו מצב של .... לא מספיק!
לאט לאט זחלה המחשבה למוחי הטרום-אורגזמי – לעולם לא אגיע לזה כך, כמה שזה הרגיש מדהים, זה היה חסר תועלת ותוחלת.
וחסר תועלת ותוחלת באופן אחד – חלבתי כמות מדהימה של נוזלים שנטפה באופן כמעט חופשי מקצה חגורת הצניעות שלי!
והייתי תשושה!
והייתי חרמנית!!!
הו אלוהים, מעולם לא הרגשתי כך! וממש לא שיפר את המצב כשגבירתי חזרה לשיחה ואמרה שכרגע חוותה אורגזמה טובה, ועד כמה רטוב וחמים זה היה!
וכך אני יושבת אל מול המחשב, רטט נעים מזמזם בתוכי ואני חרמנית כפי שמעולם לא הייתי בכל חיי!!
יודעת בכל נים בגופי שלעולם לא אוכל לישון, לחשוב, או לעבוד שוב במצב תת-אקסטטי שכזה!
ובכן בקיצור: התחננתי רבות!
וגבירתי גרמה לי להתחנן בשביל זה.
עד שכמעט לא יכולתי להאמין למראה עיניי כשקראתי: "יש לך עשר דקות לגמור"!
כמעט בלעתי את המפתחות היקרים של חגורתי כשניסיתי למוסס אותם מקוביית הקרח שבה היו כלואים.
לבסוף לעסתי את הקרח וברעד מתרגש פתחתי את הנעילה.
הזדרזתי לשפשף את זקפתי שהתעוררה מיד – האם יתכן ש-10 דקות לא יספיקו?
לא, לא יתכן!!!
כמעט התפרקתי בגמירה!!!
כל כך מדהים שיש לי גבירה נוקשה, אך חמת לב, עד שלא מצאתי מילים אחרות למעט "תודה לך גבירתי! תודה לך על שהבאת אותי לאבד את בתולי ערמוניתי!
הייתי מאוכזבת מעט מהכמות המועטה של נוזליי שיצרתי, אך איזו הקלה, אחרי שעות על גבי שעות של גירוי מתמיד!
היה עליי לנעול את עצמי שוב וללכת לישון.
השעה היתה 3 לפנות בוקר ואני כמעט לא זוכרת את הרגע שהו ראשי נגע בכרית!
לכן הייתי המומה עוד יותר כשהזעקת הזיקפה העירה אותי בשעה 6 בבוקר !!!
לא ייתכן: היא הרשתה לי לגמור רק 3 שעות קודם לכן, והנה אני שוב עם דגדגן מתפתל ופועם בחגורתו!
תחילה חשבתי שאין צורך בקרח, כיוון שחשבתי שעצבי "בגדו בי" כששכחו את חווית השעות שקדמו לשנתי. אבל מהר מאוד הבנתי ששוב אני חרמנית כמקודם!
מיוחמת חסרת תקנה כאילו לא גמרתי מעולם....
ועדיין אני תוהה לגבי גבירתי....
האם היא מנסה לגרום לי להתמכר לחרמנות ????
או שהיא תלמד אותי שלעולם זה לא מספיק???!!!
יומנה של ס' - סיסי בחגורת צניעות.... מתורגם מהמקור באנגלית.
והפעם, גשם גשם בוא..... או מה מכיוון שהגיל (והשמחה וששון גם) הוא רך: טיף וטף....
3.1.07
It’s raining again
גבירתי הורתה לי אתמול לערוך ניסיון נוסף של חליבה.
זוכרת את הכשלון החרוץ בנסיוני הראשון, חשבתי שאולי זה הסתיים כך בשל מחסור באמצעים. לכן עזבתי את העבודה מעט מוקדם יותר ועברתי דרך אחת מחנויות הסקס הגדולות בעיר.
כפי שניחשתי, לא היה מכשיר שדמה ל-Aneros שמפרסמים באינטרנט כ"ה"מכשיר לחליבה עצמית. כמעט התייאשתי כשעיניי נחו על ויבטור נשי שמיועד לגירוי נקודת ה-G!
ובכן, חשבתי לעצמי, אם הוא מיועד למצוא תא נקודת ה-G הנשית, אולי הוא יהיה מסוגל למצוא גם את נקודת ה-P (פרוסטטה) שלי ?!
לא יכולתי לחכות להגיע הביתה ולנסות מקרוב את הרכש החדש שלי.
הוא באמת יפהפה, צבעו ורוד זוהר (ידעתי שגבירתי תאהב את זה!) עשוי מגומי רך, צר יותר כלפי קצהו המכופף כשקצהו כדורי. בחנתי את הרטט – נפלא!
מיהרתי לנקות את עצמי בשטיפה פנימית עדינה, לבשתי את הירכיות וחגורת הביריות, לבשתי את החזיה חושפת הפיטמות ונעלתי את סנדלי העקב הגבוה שלי.
התרגשותי גברה, ונאלצתי להביא קרח לצננה. החלטתי לכן (למרות שהותר לי לבצע את נסיון החליבה משוחררת, כמובן ללא מגע! על מנת שאוכל לראות את תוצאות מאבקי) ללבוש את חגורת הצניעות ולנעול אותה.... הפיתוי עלול היה להיות חזק מידי בכדי שאוכל לעמוד בו.
באופן מוזר ההרגשה היתה הרבה יותר טובה, בטוחה והרבה יותר ראויה להיות שוב נעולה בחגורתי!
הדלקתי מספר נרות, לקחתי בירה קרה להרגעות, והרטבתי את קצה הויברטור בפי.
אני יודעת ש"היא" היתה שמחה לראות את הזנזונת שלה מוצצת את הויברטור הוורוד, ולכן המשכתי בכך זמן מה.
הרחבתי את החור באצבעי (עדיין חיפשתי את נקודה, ללא הצלחה) ואז החלקתי את הוורדרד באיטיות למקומו.
הודות למימדיו הלא גדולים, זה לא רק שהיה קל, אלא גם נעים!
למרות שלא מצאתי את הפרןסטטה שלי באצבעותיי, היה שם אזור, שפיתול וחיטוט עם קצה הויברטור הרגיש פשוט נפלא! המשכתי בעיסוי האזור הזה מקווה ששכניי לא הופרעו מסדרת הגניחות הרצינית שנפלטה מגרוני.
השתעשעתי מעט (כעשרים דקות) בבדיקה חיטוט סיבוב ועיסוי לפני שהפעלתי את הרטט.
ואני חשבתי שקודם גנחתי !!
כשהרטט מכוון על בינוני, זה היה כמעט יותר מידי טוב בכדי להיות אמיתי.
הייתי חייבת להפסיק, לעשן סיגריה, ולהתקרר מעט (בעזרת קצת קרח).
זכרתי היטב: "אסור לגעת", אך הייתי חייבת לבדוק את התוצאות!
כשהסרתי את החגורה, הופתעתי לגלות את כמות הרטיבות והטפטוף המשיך עוד ועוד!
זה זה! חשבתי לעצמי ובמהירות החלקתי חזרה את החגורה לפני שאתקשה שוב.
הקדשתי עוד כשעה נוספת בחיפוש אחר תנוחות שונות, תנועות שונות, וויברציות שונות (וגם גניחות שונות), לעיתים רק מנענעת את אגני, לפעמים מרטיטת את מפשעתי, לפעמים מחדירה עמוק יותר ויותר ובכל פעם ריגוש אמיתי אחר.
בסופו של דבר, אני עדיין לא בטוחה אם אני יכולה לחלוב את עצמי באצבעותיי, אבל הויברטור הזה נראה שיכול, ועוד איך!!
אמנם ציפיתי לכמות של precum דומה לזו של גמירה "אמיתית", הכמות שהצטברה היתה גדולה בהרבה ממספר טיפות. נכון, אני יודעת שמעט טיזינג מצידה של גבירתי יפיק לפחות כמות כזו של precum – זו היתה התחלה (ומאחר שגבירתי לא היתה שם זה היה שעור מצוין לשמור את חרמנותי המטורפת עבורה) ואני מניחה שהיא תגרום לי לתרגל את החליבה הזו הרבה יותר.... ותגרום לי לטפטף הרבה יותר....
תרגום יומנה של ס' - סיסי בחגורת צניעות.
לאחר 3 שבועות של מניעת גמירה ולבישת החגורה כמעט ברציפות, הגיע היום הגדול, השיבה הביתה - אל המנוחה, הנחלה, המחשב - ואליי!! ואיתה הציפיה לשחרור המיוחל:
Cumming home!
היומיים הבאים הוקדשו רובם ככולם לעניינים הרגילים של כריסטמס. אכילה, מפגשים משפחתיים, וכו' (מה שסייע לי במקצת להסיח את דעתי מגורלי נטול האורגזמות), אמשיך בכתיבה של יומני (יומנה של גבירתי) כשאשוב הביתה.
כמובן שהמשכתי בשגרה של הימים האחרונים – גילוח, לבישת הגרביונים וחגורת הצניעות, הסתרת המפתחות (הפעם במזוודה).
אוחחח, זו היתה נסיעה מדהימה לגבהיי חרמנות נוספים!
כל קילומטר נוסף שקירב אותי אל המחשב גרם לי לרעוד ולרטוט יותר ויותר בתוך החגורה שלי – כל אחד יבין שלא יכולתי לחכות כבר לסיום הנסיעה וזו נראה כמתמשכת יותר ויותר.... הדרך המתפתלת של התשוקה הבלתי ממומשת.
אבל לבסוף עשיתי זאת. הגעתי הביתה. אל המנוחה ואל הנחלה..... ואל שיא החרמנות!!
סוף סוף יכולתי לשים מעט איפור, לבשתי חצאית יפה, וחולצה שקופה למחצה, נעלית נעלי עקב וניגשתי למחשב, כמעט רוטטת מתשוקה לצ'וטט שוב עם גבירתי לאחר שבוע ארוך.
והנה היא שם !
הלב שלי כמעט קפץ ממקומו (אברי הכלוא היה מאושר לעשות זאת גם כן – לו היה אפשרי עבורו) וחרמנותי הוכפלה בלפחות פי 10! (אני חוששת שההקלדה שלי היתה מאוד גרועה בשלב הזה... 😄 )
ובכן אני מודה: התחנחנתי רבות!
אבל למרות שפיללתי לרגע הזה המוווווווווווווווון זמן, כמעט ולא יכולתי להאמין למראה עיניי, כשקראתי שהותר לי לפתוח את הנעילה!
שלא תבינו לא נכון – הבנתי כבר ש"היא" אישה חמת לב ביותר, יחד עם זאת שהיא קשוחה ומלאת כח רצון בלתי נלאה (שאני נהנית ממנו באותה מידה שאני "שונאת" אותו)!
בכל מקרה השתהיתי מעט אבל מהר מאוד "הצדעתי בדום מתוח"!
אז התחיל הטיזינג הכי מדהים שחוויתי בימי חיי!
היה עלי לשים את עגילי הקליפסים על הפיטמות שלי שממילא היו רגישות וקשות, והביא שני סטים של אזיקי ידיים!
"היא" ציוותה עליי לשים אזיק אחד על בסיס הדגדגן והביציות שלי, ואת השני לתלות מעבר לקצה הדגדגן!
לאחר שנעלתי את הזוג השני מאחורי גבי, היה עלי להישאר כך 15 דקות מבלי לאפשר לאזיק הקדמי שעל דגדגני ליפול!
הייתי מבועתת באותה מידה שהייתי חרמנית!
אבל שום דבר לא יכול היה לעזור לי. בגלל העובדה שהדגדגן שלי היה עדיין גרוב בגרביון, האזיק גלש לאורכו מהר מאוד!
הקלדתי לה כעבור מספר דקות ספורות, רועדת מפחד שפישלתי ונכשלתי במבחן "לה"!
אלא שכמו שכתבתי קודם – היא נוקשה אך הוגנת, והרשתה לי לנסות שוב לאחר שהורדתי את הגרביון (והעמדת הדגדגן שוב בדום),
הפעם הזו ידעתי, אני עומדת להצליח!
אבל זה היה לא יאומן!
היא רק ספרה את הדקות החולפות ואני כמעט רועדת מפחד להיכשל שוב – נקלעתי לקשיים. האזיקים למרות שהן בהזמנה אישית – הפכו לכבדים מרגע לרגע!
ואז קרה מה שגרם לי כמעט לפרוץ בבכי: האזיק גלש ונפל שוב !!!!
זו היתה תחושת כניעה מושלמת כשהקלדתי בכנות אודות כישלוני הנוסף!
הייתי מפוחדת עד מוות שאיבדתי את ההזדמנות שלי להתפרקות שרק זכיתי בה, בגלל ביצועי הכושל (שלא הייתי מאמינה שיקרה רק דקות קודם לכן)!
"היא" אמרה לי לקשור גרביון סביב בסיס הדגדגן והביציות ולהביא את הפלאג. ידעתי בדיוק לאן זה הולך.
שוב הייתי בדום מתוח, ומחורמנת במידה שלא הכרתי לפני כן כשהיא אמרה לי להביא כרית!
הותר לי לפמפם את הכרית. הלב שלי האיץ שוב!
אבל .... רק למשך דקה !!!!!!!
אני בטוחה שהשכנים היו מתפוצצים מצחוק לו יכלו לראות אותי כשאני שוכבת על השולחן שלי לפני המחשב, מפמפמת את הכרית כמו איזה סוס הרבעה!
אבל יכולתי לראות אותה על המסך, סופרת את השניות ומסיחה את דעתי כך ששוב יצאתי מריכוז.
מטורף!
הגעתי קרוב ככל שאפשר מזה 3 שבועות ולא הצלחתי לגמור!
הייתי יכולה לסטור לעצמי על כך!
אבל... תודה ענקית לגבירתי .... היא נתנה לי נסיון נוסף!!
הפעם 2 דקות אך עדיין תוך כדי ספירה לאחור שלה.
הדגדגן המסכן שלי בהק מ"דמעות" כשהיא הורתה לי להפסיק לאחר שעברו שתי הדקות!
לא יכולתי להאמין שהזמן כבר חלף, לא יכולתי להאמין שלא גמרתי עדיין – אבל כמובן (עצובה וחרמנית) צייתתי.
כל אותו זמן הייתי בחשש כבד, שבכל רגע החופש שלי עלול להסתיים, מותיר אותי עוד יותר מיוחמת מכפי שהייתי יכולה לשאת.
כשלבסוף הותר לי לשפשף את הדגדגן שלי בידי הנתונה בגרביון ניילון, כמעט רעדתי מהתרגשות.
היתה לי משימה קשה לאסוף את המעיין המתגבר בצלוחית קטנה, שממנה היה עלי ללקק את השפיך לאחר מכן, דבר שעשיתי בשמחה רבה!
וכך לאחר סשן טיזינג של למעלה מ-4 שעות סוף סוף גמרתי!
"גמרתי" נראית כמו מילה לא מתאימה לתאר את הריגוש שעבר בכל עצביי וורידיי ושריריי!!!
זה היה מדהים, בלתי יאומן, אלוהי!
וזה היה שווה את כל המניעה שהיה עליי לעבור לפני כן!
היה עליי להבטיח לאונן שוב בבוקר (כבר היה 3 לפנות בוקר כשנפרדנו) לפני שאני הולכת לעבודה, ולהקפיא את מיציי בתבנית קוביות קרח – דבר שנעניתי לו בשמחה מרובה!
ובכן, זה היה ערב מהמם ונפלא של תשוקה וסיפוק, וקשה למצוא את המילים המתאימות, אבל ראשית כל זה: "תודה לך, גבירתי!"
