לא להאמין כמה שהחודש הזה עבר מהר!
ומצד שני, כמה התרחש בו... ובאיזו אינטנסיביות!
מאמינה או לא - הזמן חלף והערב אנג'לה עלתה על מטוס שיקח אותה למה שפעם קראה לו "הביתה". בפעם הבאה שתהיה על מטוס היא תטוס חזרה, אל היעד לו בחרה לקרוא מעתה "בית".
אבל עד אז יהיה עלינו להסתפק בזכרונות שיצרנו לנו בביקור הזה.
קיווינו שהמשלוח של ה-HOOD והסאונדס החדשים, שהזמנו מבעוד מועד, יגיע בזמן, אבל הביקור הזה חלף, ורק הבוקר התקבל המשלוח 😒
לא נורא, אין לי ספק שאמצא שימוש בפריטים הללו, ובעתיד הלא כל כך רחוק....
התגברתי על החסך הזה בשימוש בקשירות שונות בפוזיציות יצירתיות, בצביעת עורה החשוף בגוונים חדשים, ויצירת פאזל של טמפרטורות על חלקי גופה השונים. בחפירות ארכיאולוגיות במעמקי עכוזה, גם הסאונדס שלי (שיחסית לאלה שקיבלתי עכשיו, הם ממש דקיקים!!!) וגם כוסות הוואקום שימשו אותי בהנאה רבה.
אך שום דבר לא ישווה לעונג שבהתפנקות למגע ידיה ולשונה, לטיפולה המסור ולעינוגי הגוף להם זכיתי.
ובכל הזמן הזה, למעט לצורך ניקוי, או אם ביקשתי להשתעשע בצעצועיה המוצנעים, היתה חגורה בחגורת צניעות ולא זכתה לפורקן (למעט תחושות האורגזמה הרגעיות שחשה בשעת חליבת הערמונית והסאונדינג). אכזרי? וואלה, כן. אבל זה מה שמיוחד בה, ההתמסרות האינסופית הזו ללא כל ציפיה לתמורה, והנאתה מהנאתי הבלעדית, שאם לא כן, איך הייתי יכולה לענות לה כשהיא מודה לי, במילים: "העונג כולו שלי"?
ואכן כך.
לפני 16 שנים. 19 בפברואר 2008 בשעה 19:28
