לפני 17 שנים. 20 במאי 2006 בשעה 8:00
בהמתיני לך בכליון,
אבסורד כשלעצמו,
הלכתי לבקר את פינתנו,
הלכתי לקצה הדמיון.
ישבתי לי על החוף
צופה אל האינסוף,
מכרבלת אל תוכי באהבה
טיפות של אושר ותקווה.
אותו ריח,
אותה בריזה קלה,
מלטפים את פניי
– במקומך.
חובקת אני
חשרת עננים אפלה,
מחייכת לרגע
כשהלבנה מבליחה.
קר שם הלילה,
אין במה לעטוף,
שקט שם הפעם,
אין אפילו שחפים,
רק רחש גלים
מכים אל החוף,
נתזיהם המלוחים
את פניי שוטפים.
הפינה שיצרתי,
נועדה לשניים,
הדמיון שציירתי
אז יפה שבעתיים.
