בערב שוחחנו שוב וס' סיפרה לי על קשייה בכליאתה. למרות הקושי הכמעט בלתי נסבל היא הודתה שההנאה והעונג שבתחושות שהיא חווה לא יסולאו בפז, ושמאחר והשיחות איתי מוסיפות לעניין חגורת הצניעות מימד חדש ומדהים עבורה, היא מוכנה לעבור יום נוסף של עינוי מתוק שכזה למעני, למרות שהמפתח לחגורה יהיה ברשותה שוב בבוקר המחרת.
היא טרחה להזכיר לי שזהו, מחר היא תהיה "חייבת" לקבל ממני שחרור, שכן היא נוסעת לבקר את הוריה למשך שבוע שבו לא תוכל להיות איתי בקשר. חייכתי לעצמי ולא הגבתי.
את השיחה העברנו כשס' מאופרת למשעי, עדויה בעגילי קליפס ושרשרת פנינים, לבושה בחולצה סאטן נשית, וחצאית קצרה ולרגליה הגרביון הנעול ונעלי עקב קלאסיות שחורות וגבוהות עקב. לקראת סיום השיחה היא התלוננה על כך שהעגילים מכאיבים לתנוכי אוזניה. המלצתי לה להסירם ולהעביר אותם אל פיטמותיה, וכך עשתה, מוצאת את העיטור החדש מרשים ומרגש.
בסיום שיחתנו ניגשה להתכונן לשינה. הסירה את האיפור ושטפה את פניה וכעבור כשעה נשכבה במיטתה חושבת לעצמה שהיא עייפה מספיק כדי להרדם מיד.
למרות ציפייתה זו, היא מייד הבינה עד כמה נעם לה מגע רגלה הגרובה גרב הניילון בסדינים הרכים, עד כמה היה סקסי מגע חיכוך רגל ברגל ועד כמה מתוקה היתה תחושת החיכוך של הירך בביצים עטופות הניילון. במילים אחרות, היא פשוט לא יכלה להסיר את ידיה מעצמה.
היתה רק דרך אחת עבורה להמנע מהאסון הממשש ומתקרב:
היא הביאה את אזיקי הידיים וכיסוי עיניים, לבשה תחתונים, מילאה גרבון ישן בקוביות קרח (ליצירת מנגנון שחרור), ותלתה אותו עם מפתח האזיקים גבוה מהתקרה, וקדימה לעבודה:
ראשית הניחה את כיסוי העיניים (כדי למנוע את יכולתה לראות כמה קרח נשאר), אז שזרה את שרשרת האזיקים באחורי תחתוניה (כך שלא תוכל להעביר את ידי לקדמת גופה או להרימן), ואז נשמע הקליק המתוק של סגירת האזיקים.... קליק... קליק.... זהו. עכשיו היא חייבת להצליח לישון.
אלא שכמעט מיידית היא הבחינה ש.... על פיטמותיה עדיין היו עגילי הקליפס.....
כל כמה שניסתה להגיע אליהם לא הצליחה. היא נאבקה בנסיון להסירם בחיכוך חזה על הכרית, תוך כישלון חרוץ. לאחר כשעה על פיטמותיה, אחיזתם בפיטמותיה רק התחזקה וההתחככות והשפשוף רק גרמו לעינוי גדול יותר של פיטמותיה.
הדבר האחרון שזכור לה ששמעה היה צלצול שעון הכנסייה בשעה 6:45. כנראה שאז צנחה סוף סוף לשנתה.
לטענתה, לוליא היתה חרמנית כל כך כמו שהיא, לא היתה מתעוררת גם אחר הצהריים, מה גם שהיה עליה להפטר מהקליפסים הללו שעל פיטמותיה המעונות.
וכך כשהתעוררה משנת הכבלים שלה מיהרה לשחרר את עצמה, ניסתה שלא בהצלחה להרגיע את פיטמותיה שעונו קרוב ל-8 שעות ברציפות (!), רצה לסופרמרקט ולקחה את המפתחות (מודה לאל).
בשעות הספורות שנותרו עד לשיחה המיוחלת שלה איתי, שבה ציפתה לקבל את האישור לשחרור המתוק למשך השבועיים הקרובים, ותוך שהיא כבר מפנטזת על דרכי סיפוקה השונות והמענגות, היא גילחה שוב את מפשעתה תוך שימוש בקרח על מנת למנוע זיקפה ופיתוי, והחליפה גרבונים בזוג נוסף שהכינה באופן דומה. אלא שהפעם השתמשה ברגלית קטנה יותר של גרב אותה הצמידה למפשעה, כך שאברה נלחץ עוד יותר בתוך חגורת הצניעות.
משסיימה, מיהרה לנעול עצמה שוב והניחה את המפתח גבוה על כוננית הספרים בתפילה נואשת שתצליח לעמוד בפיתוי עד לשיחתנו הקרבה....
לפני 17 שנים. 21 בדצמבר 2006 בשעה 18:03
