אני אמיתי

חזרתי עכשיו מטיול עם הכלבה בשדה ליד הבית

זה מן שדה כזה שמתחיל בפסולת בניה שכל מיני קבלנים זרקו אבל כשנכנסים יותר עמוק פנימה מתגלה עולם. שביל חול-ים שמזמין ללכת יחפים, מרחבים של חיטה נושקים לפרדסים. ובין לבין צמחיית פרא שרק טיול עם כלבה יכל להוביל לשם. לרגע הכלבה משכה אותי למעמקי הסבך, הלכנו לאיבוד וניסינו לגשש דרכנו לשביל, בדרך ראינו סוסים רגועים שלא מבינים מפר את שלוותם, פרפרים משחקים בזוג וגם בז אחדשעומד בצמרת עץ ומביט על העולם, כאילו מפקח שהכל מתנהל כשורה. ופתאום שאלתי את עצמי אם הרגע הלכנו לאיבוד או שבדיוק מצאנו את הדרך אחרי חיים שלמים. בדרך חזרה הבייתה עוד שאלתי את עצמי האם טיול עם הכלבה זו מטלה או פרס והאם נהינתי מהשעה שחלפה לה? דבר אחד אני בטוח, עם כלבה אחרת היה יכל להיות הרבה יותר מעניין

פגשתי אותו בתחנת דלק

הסברתי לו את הכללים, בלי טלפון, בלי לדבר כמעט וברגע שנסמן לו, הוא קם מתקלח והולך.

אחרי שהסכים לכל, הורתי לו ליסוע אחרי. ליפני שנכנסנו לחדר, נתתי לו 50 שח ואמרתי שישאיר בסוף טיפ. נכנסנו לחדר. הזונה שלי כבר חיכתה שם באטרף. הצגתי לו אותה ושאלתי אם ירצה להמשיך, הוא בחן אותה ואז הנהן בהסכמה. התקלח, התשפט ונשכב על המיטה. גוף שרירי, זין גדול, הזונה הייתה רטובה כולה. התחילה לעסות אותו כשהוא שוכב על הבטן, התחילה מהגב, ואז רגלים וישבן. תוך כדי אני נוגע בה, לוחש לה דברים ובודק את מידת הרטיבות. היא שאלה אם אפשר שהוא יתהפך, אישרתי.

היא נגעה בו ואני דחפתי לה, אחרי כמה דקות הורתי לו ללכת להתקלח ואנחנו המשכנו במשחק שלנו.

מאז השבת הנוראית ההיא אני מוצא את עצמי יותר כאן ובצ'ט

יכל להיות שזה בגלל שכבר לא יכל לראות את הזוועות והדיונים המשעממים בטלויזיה

יכל להיות שזה בגלל שקשה להתרכז בעבודה

אני חושב שזה פשוט הצורך הזה שעולה בתקופות כאלו לדבר עם אנשים

טוב, לא באמת פעם ראשונה אבל פעם ראשונה שלקחתי את זה ברצינות

אני לא מהאנשים הגמישים האלו ובד"כ אני הכי גרוע בחדר

אבל הפעם לא הסתכלתי על אף אחד, הייתי מרוכז רק בעצמי

זה נחמד, להיות מרוכז רק בעצמך, לא להשוות לאף אחד

שמח שעשיתי יוגה !

היא שאלה אותי מה נעשה אם נהיה בקשר, היא לא רוצה עוד חבר שמדברים כל היום ולא עושים כלום.

נתפור לנו יחד שק של חוויות עניתי.

היית פעם כלבה? כזאת עם זנב וקערה עם מים? נבחת פעם?

היית פעם נסיכה? שרק רוצים לשרת אותה? שיכולה לבקש כל דבר החל מנעל חדשה, מסאג' או זין?

היית פעם זונה? כזאת שאוספים אותה עם האוטו והיא צריכה רק לספק את הלקוח תמורת תשלום?

היית פעם ילדה של אבא? קטנטונת שצריכה חיבוק שגורם לה לטפטף?

ואת יודעת מה הכי מיוחד בשק החויות שאלתי, ככל שממלאים אותו כך נוצר בו מקום ורעב לעוד.

יותר ויותר אני רואה את השורה הזאת וחברותיה

היום קראתי מישהי שהגדילה והתלוננה שכותבים לה שהתחברו לפרופיל\בלוג שלה אבל לא מציינים בדיוק למה וזה מעצבן אותה.

אז חברים יקרים, בואו ותכירו את הצד השני.

אני קורא פרופיל

ניראה לי מעניין

אני קורא שוב

ממשיך לבלוג

קורא כמה פוסטים

עדין ניראה מעניין

עובר לדף קודם של הבלוג וקורא גם שם

כותב הודעה ארוכה עם התייחסויות לפרופיל ולבלוג

כותב קצת על עצמי, ומה עניין \ משך \ הצחיק אותי בפרופיל ובבלוג

עובר שוב על מה שכתבתי ומתקן שגיאות.

שולח בשמחה ולא מקבל תשובה.

אז אחרי כמה כאלה, כשאני נתכל בפרופיל מעניין, אני מתחיל שיחה בצ'ט ב"הי" או שולח אדומה קצרה

קודם ניראה שיש בן\בת אנוש בצד השני ליפני שאצלול להשקעה מרובה

למה את מצפה שנלמד בע"פ את הפרופיל שלך בזמן שאת לא טורחת להעיף מבט בשלי?

השיחה כל כך זרמה והתחושות היו כל כך טובות שהסתנוורתי ולא ראיתי את נורות האזהרה

והיו לא מעט:

לא נשואה

לא מנוי משלם בכלוב (כן אני יודע שגם אני לא)

לא נימפומנית

לא מבקשת תמונה אפילו לא תיאור

והכי חשוב לא נכנסה לבלוג שלי כשהתחלנו לדבר 

אם זה נראה כמו ברווז ונשמע כמו ברווז, זה תמיד תמיד ברווז :(

בד"כ מופיע אצלי השורה הבאה:

עמודים נצפים, היום 0

זה קצת מבאס אבל כשאני מתחיל בשיחה עם מישהי 

אני יכל לדעת האם הסתכלה בבלוג שלי או לא 

וזה תמיד מעלה לי חיוך

בפרופיל של כולנו כתובים גבולות, כשבאנו לכתוב אותם צויין שאסור לאף אחד לעבור על גבולות אלו

אבל הגבולות האמיתיים שלנו הם בכלל במקום אחר הגבולות האמיתיים הם אמון ובטחון

אם השגנו את אלו, השמיים הם הגבול

אבל עד שנגיע לשם... חומות בצורות, יועצים קטנים בראש שלוחשים לנו לוותר, משחקי אגו

הדרך שלי לבנות אמון היא במפגש, קצר, לא מחייב, כמה דקות 

המבט הזה לתוך העיניים מוריד הרבה מהחומות, המשחקים והאגו

נכון זה מפחיד, זה חשוף, זה בלי ההגנות שטלפון מספק לנו 

אבל זה חזק, זה כמו פעם כשהכל היה יותר נאיבי

נשואים, רווקים, נשים, גברים וכל מה שביניהם,

לכולנו זה קרה לפחות פעם אחת.

אתה מתחיל לדבר עם מישהי וניראה שיש כימיה

עוברים למייל \ קיק \ האנגאווט  (כן, נשואים לא עוברים ישר לווטסאפ)

ממשיכים לדבר, להכיר, אולי אפילו נפגשים לדרינק קצר

ואז בלי שום הודעה מוקדמת הצד השני נעלם כלא היה.

לא מחובר, לא מתחבר יותר ולא עונה.

תמיד חולפת בי המחשבה שבעולם הנשואים הסיכון נהיה פתאום גדול מידי,

אבל איכשהו ניראה לי שזה לא זה, ניראה לי שזה אחד משנים:

או אנשים חלשים שאין להם האומץ לומר "זה לא מתאים לי יותר"

או אנשים שמרוכזים בעצמם, פשוט עברו למישהו אחר ולא טורחים לעדכן

תנו לי פידבק, זה קורה לכולם, נכון?

מה אני מפספס?