שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט מבורך

החכמים קראו לזה החשיכה הנצחית
אבל זה הפחיד את ההמון
אז קראו לזה האור הגדול
אבל החכמים לעגו לשם אגדת הילדים

החיים נכנסו למסלול קבוע
הולך וחוזר
ורק השיחרור באמצע נשכח
לפני 14 שנים. 27 בספטמבר 2010 בשעה 0:11

מדהים לעיתים כשאנו לא מחפשים
במה שאנו נתקלים

מכל המקמות ההולמים בתל אביב זה לא היה
אבל בכל זאת מצאתי שם נשלט.
הבהרתי לו שפרט לשיחה לא יקרה כלום
התנאים שלי היו קשים,אבל הוא רק חייך ונשאר.

אז נתנתי לו לרוץ אחרי באלכסון
בשח מט המוחי שלי הוא היה הרץ המגן לפני המלכה
הוא שירת ושתק, בסוף היום חייכתי והחזרתי אותו לקופסא
בו פגשתי אותו

לפני 14 שנים. 25 בספטמבר 2010 בשעה 16:33

אני יודעת שאני עוד צעירה ואולי זה חלק מזה
אולי גם כי אני אדם מאוד סגור ומסוגר
אבל לאחרונה, אני יותר אקטבית יותר עושה דברים
ואולי ורק אולי קצת יותר פתוחה

בכל זאת מצאתי את עצמי
מדברת באמצע שום מקום
יער מקסים שכזה
עם עוד נשים שגילתי שהם בדסמיות
וזה פשוט כי העזתי לאט לאט לעלות את השאלה

וזה היה שיחרור קטן כמו אותה הקיצת דם מגלגל הטוויה
אבל רק ממנו מגיעה השינה והנסיך (...שירד על ארבע וינשק)

לפני 14 שנים. 8 בספטמבר 2010 בשעה 23:00

לאחרונה כל מי שפונה אלי מתייחס לאתגר אותי אינטלקטואלית כמשימה
אני תוהה מדוע , האם זה כי שמתי את המילה אתגר בפנים,נכון זה איפשהו אתגר
אני בחורה עם הרבה ידע כללי ודיבורים רק על כדורגל לא ממש יעניינו אותי
(למען האמת ההבנה שלי בתחום הזה לוקה בחסר)
אבל אני כלל לא חיפשתי מישהו שלהצליח לעניין אותי אינטלקטאולית יהיה אתגר בשבילו
אני לא רוצה מישהו שיתקשה (לדבר) מול כל מילה שנייה שלי, ויחשוב על הכל בפה פעור
אם הייתי רוצה שהוא יפער את פיו זה לא היה בשביל דיבור

אני רוצה מישהו שיהיה מעניין שבאמת יהיה לי על מה לדבר איתו
שאחרי שגמרתי לשחק איתו אני לא תמיד אבחר להעיף אותו הצידה אלא להתכרבל
לעזאזל אני אפילו עלולה לרצות יותר כירבולים ממה שאני מוכנה להודות

*הפוסט בלשון זכר פשוט כי לא פנו אלי כמעט בנות;; וחבל..

לפני 14 שנים. 21 באוגוסט 2010 בשעה 18:54

היא אוחזת בחזה אחר וצוחקת עליה
מחייכת חיוך מרושע
אותו חיוך שאני חייכתי אליה לפני כמה ימים
והזמן מתהפך

אני לא בנויה לפוליגאמיה
אני כמעט בטוחה בזה
כשמדובר באהבה ...,אני מאוד קנאית
אני רוצה לתפוס לאחוז בזה בציפורניים
אני רוצה את משוא אהבתי לעצמי ולעצמי בלבד
ועדיף עם נעיצת שינים קולר ,אבל יותר חשוב מזה
הנשמה של משוא אהבתי חייבת להיות מופקדת בידי
אני רוצה שמשוא אוהבתי תרעד משמי בלילות הקרים שלא אהיה שם
קנאית

אבל אני לא משלה את עצמי,זה לא הייתה אהבה
זה היה הרבה דברים אחרים,
זו הייתה תקשורות , מלאה וכנה
זו הייתה ידידות ישנה
ונחות מאין כמוה
זה היה ניסיון והתגברות על פחדים.

אולי זו פשרה, אבל זה לא פשרה נוראית
וכל עוד האהבה חמקה ממני לפינה הבאה,
זה היה נעים להתנחם, אבל ראיתי את המבט שלה אל האהבתה
קינאתי

מתוך הידיעה שאני אקבל ממנה מבטים רבים
מבטי תאווה, מבטי תחינה, מבטי חיוך
מבטי חוצפה,מבטים מלאי ברוך ויושר
אבל אני לא אקבל את המבט הזה
מתוך הידיעה המוחלטת הזו
האם אוכל לשכב איתה?..אני לא יודעת
זה תלוי רק בדבר אחד באמת
האם אצליח להפסיק לקנואות

פעמים רבות אהבתי,
יותר פעמים מאשר לאדם רצוי
ואולי גם יותר משאהבו אותי

פעמים רבות התייאשתי מבני האדם
פעמים רבות נמאס לי לנסות
אבל אני יודעת שאני עוד אתהב שוב
כי אני רוצה את המבט הזה שוב

אני יודעת שזה די נדיר לדבר פה על אהבה
אולי פה זה נוח לי
כי אף אחד לא מצפה לזה

לפני 14 שנים. 10 ביולי 2010 בשעה 1:46

"גברתי עשית משהו נורא"
"מה?" שאלתי מתפלא מהחרדה שבקולה
"היית ..." היא מסמיקה קשות
"את גורמת לכך שרק לשמוע את קולך מעורר אותי"
חייכתי מאוזן לאוזן

"טוב אני מניחה שזה התופעת לוואי של חגורות עור איטלקית"
"אולי" היא חשבה מחוייכת מעל הקו

"אגב אם את רוצה אני ארביץ לך שוב אני לא צריכה שום תירוץ
אז מספיק לרחם על עצמך ותתחילי לעבוד" וכך שוב אני נותנת לה מטובציה
לעשות משהו עם עצמה, לשמחתי יותר מדבר אחד

לפני 14 שנים. 4 ביולי 2010 בשעה 21:17

מחר אני נוסעת למקום שלא הייתי בו הרבה זמן
אני לא אוהבת את הנוף והדרך בניגוד לרבים אחרים
אבל אני שמחה כי יש לי ידידים שם לראות

את מתקשה מעוצמתה הפשוש
ואת הבחורה שאני אוהבת לנשוך
אלו שמספר אנשים כאן מקנאים בה
אני מחייכת עדיין יש לי תמונות שלה מפעם שעברה
אבל כזו אני מרשעת ולא אוהבת לחלוק את מה ששלי
אולי רק עם עוד בחורה...

לפני 14 שנים. 25 ביוני 2010 בשעה 23:32

במצעד הגאווה בחיפה
הייתה נואמת ביסקסואלית ובדסמית
והיא הייתה מקסימה וסקסית
והעלתה לי חיוך עצום על הפנים

לפני 14 שנים. 22 ביוני 2010 בשעה 17:09

היא התקשרה אלי האחרי שסוף סוף הצליחה להתיישב בלי להיזכר באותם יומיים
היא התקשרה מן העבודה שם היא מטפלת באנשים
ברעד רגליים ולחיים סמוקות היא ביקשה ממני לבוא אלייה ולהזכיר לה שוב

זה עשה לי את היום

לפני 14 שנים. 18 ביוני 2010 בשעה 20:27

בשעת לילה מואחרת היא בכתה מולי
פניה כבושות ברגליי
היא לא מצליחה לתאר את עצמה במילים
היא רק מניחה את ראשה על רגלי
ומזיזה את גופה בחן חתולי ומקסים.

אני מלטפת את גופה
בהתחלה בעדינות
הצורה הנשלטת שבה היא מתחתי על הרצפה
וכל כולה רק רצון למגע

משכתי אותה אלי
ערב שלם של נשיכות נגיעות
שריטותות
כל כך הרבה כאב ומגע

היה מענג להפליא כפי שזמן רב לא היה לי
ואף שברתי שיא אישי
יהיה מעניין לראות אותה מצליחה להתיישב מחר

לפני 14 שנים. 5 ביוני 2010 בשעה 20:31

גל של שקט מתפשט בי ובך
הוא נעים כמו כף ידי ומסוכן כמוהה
הוא רעיל ונעים
מתוק כמו דם וסמיך כמהו

אני מחייכת
בשבילך זה זמן טוב לרעוד

העיקר שהכל נעשה בשקט