שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט מבורך

החכמים קראו לזה החשיכה הנצחית
אבל זה הפחיד את ההמון
אז קראו לזה האור הגדול
אבל החכמים לעגו לשם אגדת הילדים

החיים נכנסו למסלול קבוע
הולך וחוזר
ורק השיחרור באמצע נשכח
לפני 14 שנים. 13 במרץ 2010 בשעה 13:26

יום אחד תפנה את הראש ותראה שחייתה עד גיל מכובד זה
ללא שמץ של עומק
מה אז תעשה כשהבחירה בעלמנו הקר
היא בין שרידת גיל או עומק שמוביל מוקדם מידי לקבר המר
מה תעדיף את חייך חסרי המחשבה והתחכום
או חיים עמוקים שיראו לך כאב עד תום

כו מעטים בחורים לחשוב ,
כו מעטים בוחרים בכלל

לפני 14 שנים. 20 בפברואר 2010 בשעה 21:32

היא הייתה בעינייך כילדה נערה
רכשתה אותה בעינייך ראיתה בה הרבה
אך לא ראיתה בה אישה

חשבתה בגלל לובנה שהיא עדינה כבובת חרסינה
שתצא מכך שלם
לא חשבת על שפתיה האדמות כדם
לא חשבתה איפה האגדה השתבשה
כן יקרי, רציתה להיות נסיך ; אז שיקרתה

אך דבר אחת שכחתה צלקות בתוך חרסינה
שריטות עמוקות של הכלי
הן אלו שיצרו בגופך שלך את החתכים

נסיך אתה המכשפה המרשעת של עצמך
ואני הרוע של עצמי

לחיים
and your blood is my wine

לפני 14 שנים. 15 בפברואר 2010 בשעה 1:00

אט אט בסיבובים
מחשבותי נדודות במעגלים
בריחה ,לבריחה מחשיבה
ראשי מדלג ממחשבה למחשבה

והאמת היא כמו אבן שאין בה הופכין
כאשר בשקר הקר
יותר נעים

אני מסתכלת עלייך מפוחד
כן, גם הפעם האמת הולכת לכאוב

ובחוסר הגיון וללא עירורין אתה משתוקק לאמת
כיוון שלא משנה הדרך או המחיר
משהו בך חייב ממני כאב

תתכונן היטב מחמדי
זה אולי יהיה הסשן האחרון
תן לי משהו לזכור אותו בך

לפני 14 שנים. 6 בפברואר 2010 בשעה 22:53

כמה נחמה אפשר למצוא בצוואר כואב
אבל זה לא מספיק
אני רוצה דם

תן לי לפצוע אותך
רק עוד קצת..ואולי יותר

לפני 14 שנים. 16 בינואר 2010 בשעה 21:41



שוב זו תקופה של חושים בחיי
החיבור שלי לשיר הזה בא והולך שנים
לעיתים נראה לי שהשיר הזה חזה דברים
אבל לתפוס את הרגע שזה בדיוק מתאים זה נדיר
אבל היי ממילא בקרוב חצות
לפני 14 שנים. 9 בינואר 2010 בשעה 0:27

הסתכלת עלי בעיניים גדולות
ביקשת ממני להכין לך קולר
כזה שיתחבר לשרשרת
ואני עוד מתאפקת לא לחשוב על קניית מיטה חתולים בגודל אנושי
או פחות שהרי גם זה יתאים לבחורה קומפקטית וחננית כמוך

בתחילה כשנפגשנו כידידות
ידעת מהתחלה שאני מרשעת
התמרדת בצורה כה ילדותית וחמודה
עדיין תמיד משעשע אותי לחשוב שאת ואני בנות אותו גיל
ושנות כל כך למראה
אבל קיבלתי את זה פחדת שכל מה שאומר יהיה משחקי שליטה
אז הדגשתי לא לעשות כך בכלל הרי אנני מאמינה בכפייה

והנה עם הזמן
נהיית יותר נוחה
וכל פעם שאת צריכה רוך
את נשענת על ברכי מתכרבלת תחת חזי
בזמן שאת בוהה בחזי הגדול
אני מסבירה לך כמה שאת סקסית ומחזירה לך חום וביטחון אבוד

אני עדיין זוכרת את נשיקת השיכורים שלנו
כאשר את מנסה שוב ושוב לנשוך אותי ומשאירה סמינים פה ושם,אך אני לא מרימה את קולי,ולבסוף אני נושכת אותך בגשם אל מול נופי הכרמל
ואת מיללת בפחד בעוד אני אט אט עוברת אל האוזן שלך נושכת ונושפת
נהנת מחוסר האוניים שלך

את יקרה לי
ואני יודעת שאת ביקשת את הקולר ממני
יותר כפאטיש אופנתי מאשר
כפאטיש מיני
אבל זה לא אומר שלא אסתובב איתך עם הקולר ברחוב
אוחזת בך בשרשרת לפחות פעם אחת וחיוך מרוח על פניי

את יפיפה בעייני ואני לא מתכוונת לזה רק בצורה המינית
אני רק מקווה שתטיבי לראות זאת בעייניך

לפני 14 שנים. 6 בינואר 2010 בשעה 15:55

זו מלחמה אחת בת שתי צבעים
המלך השחור והאדום רבים
על מלכה אחת ולה לבבות רבים
מספרים רבים הולכים
במריבה בין הביתים
והם רק לשלוף אס רוצים

ובסופו של הקרב
כולם נופלים
רק הליצן הכנוע
נשאר עם ראש מצלצל פעמונים

לפני 14 שנים. 2 בינואר 2010 בשעה 12:59

כשמחול השדים בראשי
מתאזן עם מחול השדים באוזני
עיניי בורקות תאוות בצע
וידי מבהירות את הקרע
פי מתעקל מעט ברשעות
וקולי צוחק בקול שנשמע כאילו ממקום זר

או בשעות הקטנות האלו אני מרגישה לעיתים יותר שלמה מאשר
מאשר באותם שעות של ביישנות
בהם הוא מסתכל עלי ורואה בי נערה חסודה

הו כמה טעיות במבט אחד
הו כמה חטאים בגוף אחד

ועדיין לעיתים אני צריכה את האיזון
מחול השדים מגיע ואני כולי עין הסערה
האחז חזק או מוג למטה כמוג לב
אני לא מפחדת מהמלאכים וגם לא מהגיבור
איש לא יצליך
ובשקט וברעד שפתייך לוחשות עד כמה שאת לא זקוקה להצלה

מחול שדים ממשיך מבוקר עד הליל
ואז המוזיקה נפסקת הכינורות נגמרים כוחי אוזל לי
ושוב מראה העיניים מטעה
אבל החיבוק שבידיים הוא אמיתי
כי גם במחול השדים שלי
עודני מסוגלת לאהוב
משהו שהוא מעבר לתשוקה
על תבקשו הסבר
אין לי אחד

הו כמה מראה עיניים מטעה
הו כמה חטאים אחוזים בגוף אחד

לפני 14 שנים. 21 בדצמבר 2009 בשעה 21:14

הוא רוצה שאני אוכל אותו
אבל אני רוצה לאכול אותך

ואתה מעורר תאבון כל כך
אבל אתה עלול עוד להתקע בגרון

ובנתיים אוכלים סרטים

לפני 14 שנים. 10 בדצמבר 2009 בשעה 20:26

ברגעים כאלו אני תוהה
למה אין לי כרטיס אשראי

אבל אז אני גם נזכרת שאין לי מינוס

ולחדשות טובות עוד קצת ויהיה לי יום הולדת :)