צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מזבח

דברים שאני רוצה שתקרא
לפני 4 שעות. ראשון, 17 בנובמבר 2019, בשעה 09:54

היו חי מיליון מחשבות לכתוב עליהן. משהו על חופש ועל פחדים. היו חלומות, אבל הפעם הם מטרידים מידי אפילו בשביל הבלוג.

 

במקום כל אלו, הגיע הזמן להתחיל את היום (שוב). והפעם להישאר ערה קצת יותר.

 

רק לי מתחשק לישון יומיים ברצף?

לפני יומיים. חמישי, 14 בנובמבר 2019, בשעה 15:50

לצאת מהבית קצת, לקנות שטויות בסטוק, לשתות קפה ולחזור הביתה עם מציאות וגם מטרנה.

 

אה, ואני רוצה ששבוע הבא יגיע, כדי שאוכל שוב להנות ממיניות.

לא לגמור שבועיים זה אחד הקשים.

 

 

נ.ב.

אני רוצה להודות לכם, בעלי האהוב, הנפלא, התומך, עבור כל מה שאתה עושה. שאתה גורם לי להרגיש בטוחה, שמחה, מוגנת והכי אהובה בעולם. לא יכולתי להתחתן עם מישהו טוב ממך עבורי.

 

לגור שלי, על כל המאמצים שאתה עושה. על העבודה הקשה, העזרה, האהבה שאתה מעניק לנו. תודה לך.

 

תודה לשניכם. אתם עושים אותי מאושרת.

 

TMI

לפני 4 ימים. שלישי, 12 בנובמבר 2019, בשעה 22:00

כמות הדיבור שלי על הנקה.

לפני שבוע. חמישי, 7 בנובמבר 2019, בשעה 15:14

לפני שבוע. רביעי, 6 בנובמבר 2019, בשעה 14:34

לפני שבוע. רביעי, 6 בנובמבר 2019, בשעה 06:21
לפני שבוע. שלישי, 5 בנובמבר 2019, בשעה 23:41
לפני שבוע. שלישי, 5 בנובמבר 2019, בשעה 08:00

מחכה לה כל כך.

לפני שבועיים. שבת, 2 בנובמבר 2019, בשעה 08:57

בחלום הראשון הפכתי לגבר. ניהלתי רומן עם אישה נשואה, קטנטונת, כהת עור. הסברתי לה שזו הפעם הראשונה שאני יורדת לאישה כגבר, שזו הפעם הראשונה שאני חודרת לאישה כגבר. זו היתה הרגשה מדהימה. היא היתה כל כך מזמינה וחמה. אבל משום מה מאוד מיהרה. אולי מתשוקה, אולי מפחד ממישהו שצריך לחזור הביתה. 

 

בשני הייתי נערה שחורה, פיקחית, אבל חייה בשכונה עוני מסוכנת. מישהו מהמדריכים באיזור אימץ אותי ורשם לקורס הגנה עצמית, שהיה אמור לפתח את הביטחון העצמי וגם את היכולות האקדמיות שלי (משום מה). כבר בשיעור הראשון היו ויכוחים מרים עם המורה, שנראתה כמו ג'ניפר לופז, ועוד צעירה.

 

היו עוד. זה לא גרוע כמו אתמול, עם הילד באפוקליפסה שהיו צריכים להסביר לו למה זה לא מומלץ לאכול ידיים מכחילות של גופות אדם.

 

הכימהטריד אותי חלק אחד- השכנים בחלום שלי כל הזמן ניסו לפרק את הגדר ביני לבינם בלילות. אפילו אבא שלי הזהיר אותי מזה- לא כדאי להתערבב איתם, הוא אמר.

 

ומה עכשיו? לחזור לישון?

נחשו מה. עדיין לא ילדתי.

לפני שבועיים. חמישי, 31 באוקטובר 2019, בשעה 07:30

אני בפריז, אבל כבר אמורה לחזור הביתה. בשונה מחלומות אחרים שהיו לי, שבהם אני בחו"ל וצריכה כבר לחזור ארצה, הפעם העיר לא היתה קודרת או גשומה. זה גם לא היה בחושך, כמו בחלום על אמסטרדם. 

אמצע יום קיצי יפהפה בפריז. הפטיסרי'ז פתוחים כולם ועושים חשק לבלות את היום עם קפה ומאפה.  אני בדרך חזרה ללובר, למצוא משהו. אולי תיק, אולי איפה חניתי. כי הרכב שהיה לי נעלם. לשם שינוי, היה לי רכב בחו"ל.

הלובר גדול יותר מבמציאות, ויש לו איזה 17 כניסות וכולנו מלאות אנשים. אני מחכה בתור, ופתאום רואה את המשפחה שלי, בתור גם. הם לא אמורים לדעת  שאני שם. זה סוד, כי בחרתי לנסוע לגמרי לבד הפעם.

הן מופתעות ושמחות, בכלל לא שואלות למה אני שם. הן רק באות להגיד שלום ולתת חיבוק וחוזרות לעיסוקיהן, שהם כניסה למוזיאון.

אני מגיעה למשרדי המוזיאון לשאול איפה מה שאיבדתי, התיק שלי, האוטו. אני כבר מאחרת משמעותית לטיסה, אבל אני לא דואגת, מקסימום אקח טיסה אחרת. אני פוגשת ידיד מהאוניברסיטה, והוא עמוס תיקים ולחוץ. הוא גם אמור להיות על אותה הטיסה ארצה, אבל הוא מתכוון להיות שם עליה. הוא רץ, מאבד דברים, שוכח תיקים. ואני? אני נהנית מעוד יום בפריז.