מזבח

מזכירה שיש ביום חמישי הקרוב :)

מוזמנים לפנות לפרטים.

על שחשבתי שאני יכולה לצאת בלי להרגיש כמו פח אשפה אנושי...

אבל החיים נדבקים בי בכל מחיר.

יש מעוניינים? נגיד, שבוע הבא ביום חמישי, בשעה 20:00 בחיפה (במיקום שינתן למי שמעוניין בפרטי)?

יש כזה?

כתבו לי.

מתארגן היום מאנצ' צפוני

החלומות.

חלמתי שאתה נחטף, והאימה משתקת אותי כמו שרק אימה של חלומות יכולה לשתק. היו לי מין כוחות על טבעיים, וידעתי שהיא הרגה את כל הקורבנות האחרים שלה. היתה ביניהם ילדה קטנה, בת שמונה או תשע. חלמתי שחלמתי שאני מדברת איתך כשאתה חטוף, וככה אני יודעת שאתה עוד חי. אנחנו מתכננים איך לחלץ אותך, אבל אין מילים פשוט לתאר את שטף האהבה והדאגה שלי כלפייך.

תמיד היית המרכז שלי. החלומות רק מזכירים לי את מה שבשום פנים ואופן אני לא מוכנה לאבד, את האהבה שלנו. אני כל כך שמחה שיכולתי להציל אותך בחלום, שקראת לי מתוך חלום של שנינו.

כן, אשמח לצאת איתך לסרט. מתי שרק תרצה, אהוב שלי.

פעם חשבתי שכל הרעיון הוא מטופש למדי, אין שום דבר מיוחד בדרכם של צוענים. אז הם נעים ממקום למקום ולא נאחזים בקרקע. נשמע לי מטופש מאוד, במקום שדברים יהיו שייכים לך- פשוט לוותר עליהם ולהמשיך בדרך. לשחרר אחיזה ולכרות גזע משורש.

ואז הבנתי אני צוענייה בלב. 

הבנתי שאין לי בית ואחיזה בשום מקום בשום מקרה, לא באמת. הכל בר חלוף והאנשים שהיו מרכז העולם נעלמים ושבים ונעלמים. בכל מקום בו הייתי, הייתי נטע זר.

נזכרתי שפעם צחק עלי ילד. הייתי וודאי לא יותר מבת 6. זה היה בגן, וזה עדיין צרוב לי. מנינו את הכיתות- א'... ב'... אחרי י' חשבתי שמגיעה כיתה כ'. הוא צחק עלי, אבל גם כעס עלי וקרא לי טיפשה. כמה מוזר זה היום מבחינתי לחשוב שיש אנשים כה רבים מילדותי שרואים בי טיפשה. הרי אני לא. גם שם הייתי זרה ולא מובנת. הם וודאי חושבים כך גם היום, בזה אין לי ספק. במיוחד הוא, שפעם חשבתי שאוכל להרשים אם רק נחליף כמה מילים. הרי הוא נחשב בקרב חברי הילדות ל"כותב מוכשר." ממש סופר. אני טובה ממנו בהרבה, אבל אין לי שום דרך להוכיח את זה כי את מה שאני כותבת אני לא מראה לחברי ילדותי (אם אני בכלל כותבת).

למעשה, זו לא הפעם האחרונה שדבר כזה יקרה. גם בתיכון לא נחשבתי למשהו מיוחד ואף על פי שרציתי תמיד לחשוב שיש לי חברות... אני בטוחה כמעט שלא. בטוחה שהן לא חושבות עלי או חולמות עלי כמו שאני חולמת עליהן לעיתים. אני לא מאשימה אותן. גם בקרבן הייתי זרה.

באוניברסיטה הרגשתי שאני הכי "כמו כולם", חלק מהאנשים... אבל גם שם, בסופו של דבר, הפכתי לזרה. כי לא הייתי מה שאחרים היו. מצד שני, כל הקבוצה שלי היו אנשים זרים ותלושים.

בצבא הייתי זרה, ומחוץ למערכת, ומשחקת שח מט מול שחקני בייסבול, בערך.

ובעבודה הייתי זרה והניגודים זרחו כל העת. גם שם, היתה חברה יפהפייה שסיפרה על הדייטים הנפלאים והמאכזבים שלה, ואני העמדתי פנים שאני לא מבינה על מה היא מדברת (כי אני הרי נשואה, אז מה אם אלו נשואים מאפשרים? את זה לא סיפרתי לה). והיא זכתה בהערצת-כל כשפרסמה פוסט אישי וחושפני בפייסבוק, בעוד אני כתבתי כאן פוסטים שקיבלו לכל היותר שישה לייקים (אני רוצה להאמין שזה משום שבאף פוסט שלי לא היו ציצים, גם לא בכתיבה ובטח שלא בתמונות). קינאתי בתשומת הלב שהיא קיבלה. אני הרי כותבת הרבה יותר מוכשרת ממנה. 

ועכשיו אני אפילו לא עושה עבודה שבה משהו מהכישרונות הטבעיים שלי בולט. זרה ולא מוערכת.

אפילו במשפחה שלי אני זרה, שעזבה מוקדם, פלצנית, שהבדיחות שלה לא מובנות רוב הזמן.

אולי אני טועה, אולי אני לא חכמה או רהוטה כמו שאני חושבת שאני. אולי זה סתם שיגעון גדלות כזה של אנשים שחושבים שהם טובים מכפי שהם. כמו שאני לפעמים חושבת שאני יפה.

בית אחר כל עשור בממוצע...

אז אני צוענייה, וזו לא בחירה. זה הטבע של הדברים, להיות זרה תמיד, לא לנטוע שורשים. זה מה שיש, אני מניחה.

זו המסקנה. אני צריכה להתרכז בעצמי, במה שטוב לי. לא רק גופנית, אלא מנטלית גם.

לשים את עצמי המנטלי, את השאיפות  והרצונות שלי במרכז.

לפנות זמן לעצמי.

נ.ב. אני יודעת שאני מכריזה משהו דומה אחת לחודש, בערך, במיוחד לפני המחזור, אבל דאמ. אני צריכה לחדש קשר משמעותי עם עצמי. אני לא ישנה טוב.

איך חודש לא כתבתי פה, מחקתי הכל, ואפילו לא אחד כאן בדק שאני בסדר. 

כאילו, אדישות? עד כדי כך?

Whoso list to hunt, I know where is an hind, 
למי שתשוקתו היא ציד, אני יודע היכן ישנה איילה
But as for me, hélas, I may no more. 
אבל, לצערי, איני יכול עוד
The vain travail hath wearied me so sore, 
מרדף השווא עייף אותי לכאב גדול
I am of them that farthest cometh behind. 
אני מאלו המשתרכים מאחור
Yet may I by no means my wearied mind 
ואולם איני בשום אופן עייף בדעתי
Draw from the deer, but as she fleeth afore 
מוחי לא מתרחק מן האיילה, אלא שהיא נסה הרחק ממני
Fainting I follow. I leave off therefore, 
בלאות אני עוקב, ולכן אני עוזב את המרדף
Sithens in a net I seek to hold the wind. 
מתיישב וברשת מנסה לאחוז ברוח
Who list her hunt, I put him out of doubt,
מי שתשוקתו היא צייד, אגמול מספקותיו 
As well as I may spend his time in vain. 
שכן לא אבזבז את זמנכם לריק
And graven with diamonds in letters plain
משובצות יהלומים האותיות הפשוטות 
There is written, her fair neck round about: 
אשר כתובות סביב צווארה הנאה
Noli me tangere, for Caesar's I am, 
אל תיגע בי, של הקיסר אני
And wild for to hold, though I seem tame.
פרועה לאחיזה, למרות שנדמית מאולפת