בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Venus in Fursחשבון מאומת

מתחת לפרווה

God is in every petal of every wildflower
Every raindrop that quenches the thirst
Of beautiful planet Earth
לפני כחצי שנה. יום ראשון, 19 באוקטובר 2025 בשעה 14:40

לאחרונה מופיעות לי בחורות בחלומות. כאלו שאני לא מכיר.

בחלק מהחלומות אני מתנשק איתן.

לפני כמה ימים התעוררתי מחלום מתוק שאני פוגש באוטובוס מישהי שכבר פגשתי בחלום קודם (אני לא יודע אם זה נכון), אנחנו מדברות קצת ומתקרבות לנשיקה צרפתית. נתתי לה את הפייסבוק שלי.

 

כשהתעוררתי גיליתי שהיא הציעה לי חברות בפייס.

סתם,

אבל חשבתי שזה יכול להיות תסריט מגניב.

 

אני ממשיך לפגוש אותה בחלומות והקשר מתפתח. בשלב כלשהו היא מתחילה להיעדר מהחלומות. בתסכולי אני מנסה טכניקות שונות של חלימה מודעת ומדיטציה כדי לגרום לה לשוב.

יום אחד אני נוסע באוטובוס ולפתע רואה אותה, בדיוק באותו מושב בו פגשתי בה בחלום הראשון. עיניי נפערות בתדהמה, וכאן מגיע הטוויסט - גם עיניה נפערות! מסתבר שגם היא חלמה עליי כל הזמן הזה, וכשאנחנו מתחילות לשוחח מסתבר שאנחנו יודעות אחת על השניה דברים ושיש לנו חוויות משותפות מהחלומות שחלמנו.

מכאן לא ברור אם העלילה מתרחשת בחלום או במציאות, והדברים צריכים להסתבך איכשהו עם הופעה של אנטגוניסט או נסיבות שמציבות מכשולים.

ובסוף קליימקס והתעוררות, או אולי שקיעה לתרדמת מתוקה נצחית?

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 16 באוקטובר 2025 בשעה 15:16

הבסטי החדש שלי הגיע היום והוא הצעד הראשון שלי לקראת world domination.

חתיך גם מאחורה:

 

אני הולך ונפטר מדברים ישנים. 

זרקתי הערב כ35% מהבגדים שלי, כולל פאות, שמלות וחוטינים (אבל בעיקר גופיות דהויות וחולצות טי שמאסו בחייהן ובצדק). 

הפעם הבאה שאלבש את אלו שנשארו עשוייה בהחלט להיות הפעם האחרונה שאלבש אותן.

אם לא יפיצו שמחה-לפח ולא לסל הכביסה.

הזמנתי מגבות חדשות מפנקות במקום אלו שקיבלתי כנדבה מביתי הקודם. 

אני צריך קערת סלט חדשה.

 

החזרה לכושר גופני/שירה/נגינה/מוח/תזונה/נקיון מאתגרת אחרי כמה שבועות שנתתי לדברים להחליק כי הרגשתי שמנוחה חשובה יותר.

המנוחה הביאה בעיקר סיוטים, עלייה במשקל ויותר מדי אינפורמציה מדכאת אונליין. 

 

השעון המעורר קבוע על 5AM.

אמצא את הדרך לטפס למעלה, דרך כל המשקלים והמשקולות, ובמהרה. 

 

ומי שעוד לא שמע.ה את האלבום החדש שלי, כדאי לכן.ם כי הוא יפה. 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 12 באוקטובר 2025 בשעה 15:59

בארץ עוץ, בנרניה, בארץ לעולם לא, בטרנסקשואל ובכוס שלי. 

 

לפני כחצי שנה. יום שבת, 11 באוקטובר 2025 בשעה 9:32

אתמול, ה10.10 היה יום השנה לגט ומה שעשוי לסמל את תום שנת האבל על מה שהאמנתי בכל לבי שתהיה אהבה עד ואחרי והמוות.

אני מרגיש חולה כבר כמה ימים. זה התחיל בכאב גרון, גודש באף ובאוזניים; והמשיך לחולשה כללית ומוחלטת.

אתמול עוד הייתי פעלתני. טיפלתי בגינה (הלכתי למשתלה אחרי שצילמתי את הקרום הלבן שיש על האדמה בחלק מהעציצים כדי להתייעץ, הוספתי אדמה לכל מי שהיה חסר, דישנתי, השקתי, הסרתי עלים יבשים, עקרתי שני צמחים מהאדנית שכבר סר לחם ושתלתי שניים חדשים, התזתי ספריי נגד כנימות וספריי להברקת עלים), הכנתי מרק שימפנזה. ניקיתי את הראש הפלאפי של הדייסון ואת כל היחידות הנלוות הניתנות לניקוי.

 

היום אחרי לילה ארוך של סיוטים (שכללו את הרעייה לשעבר, את פלורנטין, חברות עבר ומסיבות בהן הרגשתי מנוכר ובודד) אני מנסה לעשות כלום.

זה קשה כי הגאולה שלי תגיע (נדמה לי) רק מעשייה פרודוקטיבית, מחזרה לגוף ולכושר, מפיכחון ונוכחות ובחירה חופשית.

אבל כנראה שהפיוז של מערכת העצבים שלי נשרף וקצב הטיפוס למעלה צריך להיות איטי יותר תוך הכרה בכל מה שקרה בכל הזמן הזה שהייתי עסוק בלהחזיק את הראש מעל המים הגועשים והסוערים.

 

לפני כחצי שנה. יום שישי, 10 באוקטובר 2025 בשעה 12:42

בד״כ שבחים מחליקים ממני כמו קוביית חמאה מחצי תפו״א לוהט (כל ביקורת או הסתייגות קלה נחרטת לנצח נצחים) אבל פעם ב אני מרגיש שאני חייב לקחת לריאות ולעשות save ((הפעם הקודמת הייתה כשיהורם גאון אמר למנהל האמנותי של פסטיבל גדול שאולפני *** (הכי מפורסמים דאז) צריכים ללמוד ממני סאונד והפקת שירה)).

 

בצוהריים מישהו הגיב על הפוסט בפייסבוק שפרסמתי בליל הולדתי לפני 10 ימים שהיה זהה לפוסט שפרסמתי כאן בפורום

המגיב הוא מדען טילים (או משהו כזה) בגמלאות שכרגע עוסק בתיקון ושיפוץ פטיפונים ומגברים ישנים, יותר בשביל הנאה מאשר בשביל פרנסה. הכרתי אותו השנה כשתיקן לי מגבר וריברב ששכבו חסרי תעסוקה למעלה מעשור, ולאחר מכן את הפטיפון שהיה של אבא של פ׳ והיה לי הכבוד לארח לתקופה ולדאוג במסירות לשיפוצו. 

 

 

יצרתי את האלבום קודם כל כתרפיה ואמצעי לניקוז ההצפה הרגשית השוצפת של השנה הזו. לא היו לי אשליות או ציפיות. אני מבין את הסיטואציה ויודע שאין משימה קשה יותר מלשכנע א.נשים להאזין למוזיקה שהם לא מכירים וגם לא ממש דומה לשומדבר ולא משתייכת בטבעיות לשום ז׳אנר. אף פעם לא הייתי באופנה או במיינסטרים. התחושה הזו, שאני משחרר אלבום ולא ממש קורה שומדבר כתוצאה מזה מוכרת לי היטב. 

זה רק גורם לי להעריך יותר כל אוזן שהקשיבה, כל נפש שהתחברה, כל לב שפעם עם הקצב של המוזיקה שיצרתי וכל נשמה שהרגישה לרגע קצת פחות לבד בעולם הזה. 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 9 באוקטובר 2025 בשעה 11:11

אתמול בלילה בפסטיבל המחול (שנדחה מהקיץ בגלל ההתקוטטות עם איראן) התחוללה תחרות הכוריאוגרפיה היוקרתית.

 

ניסיתי לצפות אונליין כי יצרתי את המוזיקה לחצי או יותר מהעבודות המתחרות (ל6 מתוך 11 או 12, לא הצלחתי להבין) אבל רק בסביבות 1 (זה היה אמור להתחיל בחצות) החלו לצוץ לינקים והשידור היה מזעזע ומקוטע כצפוי.

המשכתי לסבול דרך ההופעה של פוליקר (במיוט) בזמן ספירת הקולות ודיוני השופטים כדי לראות מי זכה אבל בדיוק אז הוחשך השידור לגמרי לבלי שוב. השעה היתה כבר 3:30 וכיוונתי 2 שעונים מעוררים ל7:30 כי קבעתי בבוקר עם האמן שיצר את המנורה החדשה לחדר השינה.

בשמונה בדיוק הוא כתב לי שהוא למטה. גשם המטיר במפתיע ועשינו הכל מהר אבל הספקתי להבחין בעיניו הטובות. רציתי לעשות העברה בביט במעמד המסירה אבל הוא אמר שהוא סומך עליי ושאעשה מהבית.

אחרי שהצבתי את המנורה ניסיתי לדוג מידע באינטרנטים לגבי הזוכים ללא הצלחה, אבל אז כתב לי הזוכה במקום הראשון (עם ״דברים שרציתי לומר״):

אחרי ליקוקי האשכים המנדטוריים שאלתי מי זכה במקום השני והשלישי ובפרס חביב הקהל ומסתבר שרק חביב הקהל (והמקום הראשון) היו עבודות שלי. זה כנראה קצת יהיר להרגיש מאוכזב שלא הייתי מעורב בכל הזכיות כמו בפסטיבל הקודם לפני שנתיים (בשנה שעברה לא היה בגלל המלחמה) וגם קצת התאכזבתי בשביל ארבעת הכוריאורפיות.ים שחזרו בידיים ריקות.

כשירדתי לקנות מנורה נוספת במקום האולטרה סגולה ונורת 5w במקום ה7w שאיתה הגיעה המנורה לקחתי איתי את האולטרה והמנורה הכתומה המיתולוגית והשלכתי אותן מכל הלב למעמקי הפח המוטמן שהיה ריק.

שיתנפצו וימותו עם אור השקר, תקוות השווא והאשליה הממכרת שלהם.

בשיעור האחרון עם בן ביום הולדתי לפני שבוע הראיתי לו את המנורה המיתולוגית והוא אישר שהיא אכן מפיצה אור יפה כמו שתיארתי בשיר. סיפרתי לו על החדשה שאמורה להגיע ושאני לא יודע אם אוהב אותה כמו את קודמתה אבל אני שמח שאני מוכן לנסות. הוא איחל לי שלעולם לא אוהב חפץ כמו שאהבתי את המנורה ההיא. 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 5 באוקטובר 2025 בשעה 14:14

אני מנסה ליצור ספירלה חיובית בעדינות, וגם לתת למערכת העצבים המרוטה שלי הזדמנות להתאושש.

 

יש בקולנוע מוטיב מוכר, נגיד בסרטים כמו רוקי, כשהגיבור בתחילת הסרט שבור ומובס, שחוק ומיואש.

ואז מגיע רגע של החלטה ומתחיל שיר, עם קולאז׳ של תהליך הקימה לתחייה שלו. בסוף השיר הוא בכושר שיא, ערני ומוכן לקרב.

אחרי נצח של היפר-פעלתנות ורק כמה ימים שאפשרו מנוחה של ממש, זה לא הזמן ללחוץ פליי בטייפ הדאבל קאסט על שיר כזה.

 

בימים האחרונים עשיתי אימון משקולות בג׳ים אחרי הרבה זמן. עשיתי אימון גיטרה. חזרתי לבשל ולהכין סלט. דיברתי עם חברות. חזרתי למדיטציה, לתרגילי המוח ולפיתוח שמיעה (כולל מנוי חדש לפיתוח שמיעה ״אולפנית״, כלומר של סאונד ולא של מוזיקה). חזרתי לאלפיון העליון במשחקי המוח, לא בזכות התפקוד אלא בזכות העלייה בשכבת הגיל.

הפחתתי עוד מ״ג באסיול. מכדורי השינה נפטרתי לגמרי. ירדתי מבלוגה לאבסלוט. אם זה לא יעבוד ארד לוודקה גולד או קגלביץ׳.

 

יש המון עשייה שמחכה לי, אבל גם דיכאון עמוק שצריך מרחב ריפוי ותשישות מהמון המון זמן של תפקוד עם טראומה ופוסט-טראומה. לא רחוק היום שיחזור העומס בעבודה.

אני משתדל להיות חומל ומעודד עם עצמי. לאט לאט, כל מה שאני מצליח לעשות כל יום זה W.

 

אני שמח לראות את כמות הstreams עולה ולשמוע פידבקים על האלבום המיוחד שיצרתי בדם ודמעות בשבעת החודשים האחרונים.

הנה לינקים למי שעוד לא הקשיב.ה:



 

 

50

לפני כחצי שנה. יום שלישי, 30 בספטמבר 2025 בשעה 17:55

הבוקר נסעתי ברכבת להרצליה לביקורת אפוסתרפיה נוספת ואני ממשיך להשתפר בחלוקת המשקל בין הרגליים. הגבירו לי את השיפוע וחוסר היציבות של הנעליים כדי שאתאמץ יותר. (בדרך לתחנת הרכבת בחורה מצודדת על אופניים איחלה לי בוקר טוב והחמיאה על הגופיה הצבעונית). 

בדרך חזרה ירדתי בתחנת השלום ולקחתי את עצמי לסרט בקולנוע לב בסנטר (״קרב רודף קרב״, היה סופר רלוונטי, התרגשתי בכיתי וצחקתי וההייפ מוצדק לגמרי לעניות דעתי). 

קניתי לעצמי אוזניות מבטלות רעשים (sony xm6) במקום הxm4 שבאמת כבר עשו את שלהן ומגיע להן לפרוש בכבוד. 

הערב היה שקט מאוד, ובחצות בדיוק עלה האלבום לכל הפלטפורמות. פרסמתי את הלינקים בפורום

זהו, אני בן חמישים. מוזר ממש. 

3 דק׳ אחרי חצות קיבלתי ברכה מהבן, ואני באמת לא חושב שיכולה להיות מתנה מרגשת ומשמעותית יותר. 

 

לפני כחצי שנה. יום שני, 29 בספטמבר 2025 בשעה 9:27

גל הנזקים והתקלות ממשיך, אבל אני איכשהו מצליח לראות בזה ברכה במסווה. ציווי להתחדש, להפיק לקחים, להחזיר שליטה, להתמודד לבד. לכל תקלה יש את הסמליות שלה.

במהלך הסופ״ש המזגן (מיני מרכזי) התחיל להתנהג לא יפה. לא להיכנס לפעולת קירור, לא להיכבות כשאני מכבה אותו ולהשמיע רעש מבהיל של מטוס סילון שעומד להמריא. המזגניש שהגיע אתמול לפני הצוהריים בישר שצריך להחליף את לוח הפיקוד (1711 ש״ח כולל מע״מ). שמחתי על תחושת השליטה המחודשת בטמפרטורה יותר משהצטערתי על המחיר.

 

בערב הסרתי שני ציורים גדולים מקירות חדר השינה. הציורים הללו ליוו אותי יותר מ20 שנה, אבל כבר זמן מה הרגשתי שהמיניות הצבעונית הגרוטסקית שלהם כבר לא משקפת את מי שאני היום. הנחתי אותם בצורה מכובדת על קיר הבניין ואולי מישהו אימץ אותם במהלך הלילה.

החלל הלבן שנשאר לא שימח אותי אבל גם לא העציב. אולי אדפיס ואתלה שם תמונות טבע שאצלם השנה. הפוקוס שלי עבר למנורת השידה הכתומה המפורסמת, הסדוקה והמצולקת. כתבתי עליה גם בבית השני של השיר “Our Wedding Day” שתוכלו לשמוע מחר בחצות כשישתחרר האלבום.

 

הבעיה איתה היא לא שאני לא אוהב אותה אלא שאני אוהב אותה יותר מדי. האור הכתמתם הרך שלה מרגיש לי כמו בית. ועם זאת, אני יודע שעליי להיפרד ממנה כדי לאפשר לעתיד חדש להתפתח ולהתקיים (וגם ממנורת האולטרה סגול ושרשראות הוואי הצבעוניות שתלויות עליה). 

חיפשתי היום בכל החנויות בפלורנטין, באתרי האינטרנט ובאמזון ולא מצאתי כלום. הכל היה חיוור וגנרי, זול למראה וחסר טעם או ״יוקרתי״ וקר. הבחנתי גם שאני בעצם מחפש בדמיוני מנורה כמו הקיימת, רק חדשה.

 

הסמליות סטרה בי בעוצמה והעלתה בי דמעות של ייאוש עם כל נסיון נוסף למצוא מנורה שתמצא חן בעיניי, שתהיה מדויקת עבורי.

((אין לי כבר פנטזיות מיניות *בכלל*. פורן מגעיל ומשעמם אותי. לא פגשתי או ראיתי אף אחת שהרגשתי שמשהו משמעותי יכול לקרות איתה כבר עידנים, גם לא במרחב הוירטואלי)).

המשכתי לחפש והגעתי כבר לעמוד החמישי או השישי בגוגל כשמצאתי לבסוף אמן שמתייחס לגופי התאורה כפיסול באור ויוצר בהזמנה והתאמה אישית. סיטואציה כזו עבדה לי מושלם עם השולחן המיוחד בסלון לפני שנה. דיברתי איתו (עם האמן, לא עם השולחן) והזמנתי דגם שמצא חן בעיניי עם כדוריות צבעוניות על רגל ברונזה. אני לא יודע אם היא תתאים ואם  אוהב אותה כמו את הנוכחית, אבל אני שמח שאני מוכן לקחת סיכון ולנסות.

 

 

עוד קודם לכן בבוקר התקשרתי למנעולן שפרץ והחליף את המנעול לפני שבוע כשהייתי באילת והבן הזמין לאחר ששמט את המפתח לפיר המעלית. אמרתי לו שמאז הדלת לא נסגרת מעצמה בלי שנועלים אותה, כלומר הלשונית לא מתיישבת במקומה ומחליקה החוצה, ובבואי לנעול אותה מבחוץ עליי למשוך אותה ביד השניה שלא תברח.

צילמתי לו סרטון, הוא התנער מאחריות ואמר שזה לא קשור לפריצה אלא לבלאי של הדלת (שלגמרי במקרה התרחש בדיוק באותו יום שהוא פרץ). ״זה אומר שהדלת קצת שקעה בריצפה או עלתה קצת כלפי מעלה מה שצריך לעשות זה להוציא את הדלת מהמקום ולכוון אותה עד שהיא תיהיה מכוונת והעלות של כיוון דלת הוא 550 ש״ח״.

שאלתי את הבן מאיפה הוא הגריל את הנוכל והסתבר שהוא פשוט חיפש בגוגל, התקשר לתוצאה הראשונה והאדם שענה לו הפנה אותו ליצור הזה.

התקשרתי לבעל מקצוע מומלץ ממידרג שהגיע תוך 20 דק׳ ופתר את הבעיה עם שיוף של החור שאליו נכנסת הלשונית תוך 5 שניות. (לא בלאי של הדלת, מסתבר). הוא אמר שזה משהו שהמנעולן היה צריך לעשות בסוף ההתקנה. כמו כן הסתבר שלמרות שביקשתי במפורש מנעול עם כרטיס, מה שהוא התקין זה את המנעול הכי פשוט שיש.

בעל המקצוע הזדעזע לשמוע שהוא גבה 1500 ש״ח על הדבר הזה (וניסה לעקוץ בעוד 550 כדי לתקן את הנזק שהוא גרם). הוא החליף לבקשתי למנעול עם כרטיס, היה עדין ואמפתי וגבה 650 ש״ח כולל מע״מ על הכל, ועל הדרך החזיר לי קצת את האמון בבני אדם ואת תחושת היציבות והביטחון של דלת שבאמת נסגרת כשסוגרים אותה ולא נשארת מתנדנדת באוויר.

 

עוד 32 שעות: 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 28 בספטמבר 2025 בשעה 16:20

הרגע הזה שאחרי עשרות פעמים שחיפשתי זה לפתע מופיע כPre-Order.

אם זה כבר באפל אז סיכוי טוב שזה יהיה גם בספוטיפיי וביוטיוב בשעה היעודה (בעוד יומיים וארבעים ושבע דקות).

וחוצמזה אני חושש שהאייפון החדש שלי מאוכזב ממני (״בשביל זה קנית אותי?! אני פאקינג פרו מקס!״). רוב הזמן הוא שוכב חסר מעש ואני מתבאס שאני צריך להרים אותו בשביל זיהוי הפנים בעוד שקודם באייפון האיכרים הי״ד טביעת האצבע שלי הספיקה או לכל היותר הקשת הקוד. עכשיו הוא מתעקש שארים אותו ועל הדרך אני נאלץ להתבונן בהשתקפות של המשוגע המתרופף על גבי המסך השחור בזמן שהוא מוודא שאני אכן אני למרות שאני נראה כאילו הזדקנתי בעשור מאז שהצטלבו דרכינו לפני שבוע וחצי.

ד״א אחרי ששלושת האלבומים הקודמים היו אדומים/צהובים כאלו, הבחירה בcolor scheme הפוך היתה מודעת ומכוונת.