מתחת לפרווה

ההקלטה של אחה״צ הסתיימה מוקדם מהצפוי, והתלבטתי ממש אם לקחת אוטובוס למרכז העיר ולרכוש את הפילטרים שעליהם פינטזתי בחודשים האחרונים.

לבסוף מזימה שהחלה להירקם לגבי טיול מחר ושתפסה תאוצה כשראיתי שיש מקום בשמורה ושמזג האוויר צפוי להיות מעונן חלקית הטתה את הכף (וגם מפרט שהטלתי כמו מטבע ונפל על הצד של הבעד) ויצאתי מהבית. האוטובוס הגיע במהרה מה שסימן לי שאלוהים תומכת בהחלטתי.

בחנות זיהו אותי מהתכנית ואחד המוכרים אמר: ״איזה גבר היית!״. בדרך חזרה תהיתי אם עוד אספיק להגיע לים ולעשות נסיון ראשון. השעה היתה 18:30 כשיצאתי מכיוון עזריאלי, וכשהגעתי הביתה ב18:47 בדקתי וגיליתי שהשקיעה ב19:34. 

״טוב בטח כבר לא אספיק וזה יהיה ממש לחוץ...״ חשבתי לעצמי, כיביתי את האוזניות שעל ראשי, ומיד אחר כך נמלכתי בדעתי, ארגנתי את הציוד במהירות שיא, (ועוד הספקתי להזמין מקום לשמורה מחר), הדלקתי מחדש את האוזניות והלכתי במהירות לנמל יפו. (2 קילומטר מהבית). הגעתי רטוב מזיעה אך בדיוק בזמן לפתוח את האריזה המהודרת, להרכיב הכל בהתאם לסרטונים שראיתי מבעוד מועד, ואחרי שצילמתי את הפריים הראשון עם הפילטר המחשיך (בשביל חשיפה ארוכה) והפילטר המדורג (בשביל להשוות את התאורה של השמיים עם הסלעים והים) עלה חיוך גדול על פני, ומחק את כל הלבטים ורגשות האשם על ההשקעה הכספית. 

צריך ללכת עם הדברים שמדגדגים לי את הלב, כי הם שמעניקים לי את החשק לחיות.