יצא לי כמה פעמים בימים האחרונים להיווכח בכל מיני בקשות סליחה קולקטיביות. הכי ציניות היו אלו בקמפיינים הפרסומיים, של חברת אשראי ושל חברת ביטוח, אבל בעצם אולי הן לא הכי ציניות, כי שם ברור שזה בקריצה. כן, בעצם אלו הכביכול רציניות, הן ציניות בהרבה. כשבנאדם אומר בסוף שיחה, "אה, וסליחה אם פגעתי בך השנה ושיהיה צום קל", או כשמישו כותב : "סליחה אם פגעתי במישו" . הרי זה כל כך רחוק מכוונת המשורר... כל הרעיון זה חשבון נפש אמיתי של האדם עם עצמו, ושהוא יזכר ויכיר בעצמו במי הוא פגע ולמה, ואז יבקש סליחה אמיתית ובאופן אישי ומפורט. מהאדם, לא מאלוהים. אלוהים לא סולחת עד שהנפגע לא סולח. (בניגוד לנצרות לדוגמא, שם אלוהים סולחת על הכל בסיטונות ברגע שהאדם מתוודה) .
זה לא שהצביעות בנושא מפתיעה אותי, אדם יכול לעשוק ולגנוב ולרמות ולשקר ולהתעלל ולבגוד במשך כל השנה, ואז ביום כיפור ללכת לבית כנסת ולהתעטף בטלית ולצום בקפדנות, רק כדי לשוב לעסקיו הרגילים ביום שאחרי, ולהיות משוכנע שהוא אדם טוב ומאמין ומקיים דבר ה'. אבל השנה נדמה שכל הסכרים נפרצו, ואין אפילו שום נסיון למראית עין של רצינות במנהגי הכיפור. לכולם ברור לגמרי שזה בכאילו.
אני מאידך משתדל במשך כל ימות השנה לא לפגוע באנשים, ולעשות טוב בעיני אלוהים. להיות ישר וכן ותם. ואם אני פוגע במישו אני מתנצל באותו הרגע שאני מבין שפגעתי, ובאמת מרגיש רע עם עצמי על זה. חשבון נפש אני עושה מדי יום, כל הזמן. גם כאן, בבלוג הזה. אז את יום כיפור ננצל למנוחה, לבישולים ונשנושים ופינוקים, ולזמן איכות זוגי. את תעשיית הסליחות המדומות אני משאיר לחוטאים האמיתיים.
לפני 17 שנים. 21 בספטמבר 2007 בשעה 12:10
